אנחנו (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנחנו
מידע כללי
מאת שלי יחימוביץ'
שפת המקור עברית
סוגה עיון, פוליטיקה
הוצאה
הוצאה עם עובד
תאריך הוצאה 2011
מספר עמודים 435
עורך שחר אלתרמן
קישורים חיצוניים
מסת"ב מסת"ב 9789651322709
הספרייה הלאומית 003452139

"אנחנו. על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל" הוא ספר מאת שלי יחימוביץ' שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת "עם עובד" ובו פורשת יחימוביץ' את משנתה הפוליטית בענייני הפנים במדינת ישראל.

הספר הוא אנתולוגיה המחולקת למספר נושאים ומורכבת מנאומים שנשאה יחימוביץ' בכנסת, מפוסטים שכתבה בבלוג שלה, ממאמרים פרי עטה שהתפרסמו בעיתונים ומהפינה "גילוי דעת" שאותה הגישה במגזין "אולפן שישי" עוד בטרם עברה מהעיתונות לפוליטיקה. הספר עוסק בנושאים שונים הנוגעים לחיים בישראל, מהתנהלות החברה וכלה בחינוך בישראל ובמוסר, בעיקר בראי המדיניות הכלכלית המונהגת בישראל בשנות האלפיים.

הספר מבקר בחריפות את המדיניות הקפיטליסטית ונאו-ליברלית וקורא לשוב למדיניות שהונהגה בעידן שלאחר מלחמות העולם בכלל ובישראל לאחר הקמתה בפרט ולכונן מדינת רווחה. בהקדמה לספר כותבת יחימוביץ' כי הספר מהווה ניסיון להגדיר מחדש את המונח "אנחנו" בהיבטי ערכים משותפים, סולידריות ואחדות לאומית ומנסה לשכנע את קוראיו, בין היתר באמצעות סיפורים שונים המעוררים אי-נוחות בקרב הקורא, לחדול מלהתמקד בטובתו של ה"אני" ולהיות ערים גם למצבו של הזולת וכך ליצור חברה בריאה יותר. לדבריה, הספר נכתב בכוונה בשפה פשוטה יחסית ומלווה בהסברים למונחים שאינם ברורים להדיוט (ועל כן מרחיקים אותו ביום-יום מעיסוק בנושאים שבהם דן הספר), שכן מטרתו לשכנע, להשפיע, להעניק כלים להבנה אלטרנטיבית של המציאות ולהניע את קוראיו לפעולה.

פרקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר כולל שלושה עשר פרקים, ובהם:

  • אנחנו, העבדים החדשים, בו מבקשת יחימוביץ' להוכיח כי העבודה בישראל, במקום שתחלץ אזרחים מעוני, הפכה בעצמה למחוללת שלו. כמו כן, היא עוסקת במהלכו בשחיקת מעמדו של העובד ורמיסת זכויותיו בעקבות תופעת עובדי הקבלן ואיך תופעה זו משפיעה על זכויותיהם ותנאי העסקתם של אלה שאינם עובדי קבלן;
  • הביתה, העוסק בפיטורי ייעול ובקלות שבה מפוטרים עובדים במשק;
  • מכירת חיסול, העוסק בתהליך ההפרטה בישראל. יחימוביץ' מגוללת בפרק זה את האופן שבו, לטענתה, "מייבשים" גוף מסוים עד שייתפס כלא מתפקד ויינתן הצידוק להפריטו, גם כשמדובר בשירות שלא מתקבל על הדעת שיינתן על ידי גורם פרטי ולא על ידי המדינה, כמו כליאה למשל, ועל הנזק העלול להיגרם מפגיעה מכוונת בשירות לאזרח טרם הפרטתו או ביצוע רפורמה בתוכו;
  • הפרק של מי האדמה, של מי הים מתאר את הקלות שבה מוותרת מדינת ישראל על אוצרות ומשאבי הטבע שלה מבלי שאזרחי המדינה ירוויחו מכך, אף על פי שלהם שייכים למעשה משאבים אלה;
  • הפרק חינוך? חינם העוסק בחוסר ההשקעה בחינוך ובשחיקת מעמדו של המורה, אף על פי שלתפיסתה של יחימוביץ', עיקר המטען אותו צובר הילד בילדותו נצבר בין כותלי בית הספר וזה המקום שבו יש ליישר קו בין ילדי עשירים שזכו לכל טוב בגיל הרך לבין אלה שגורלם לא שפר עליהם ונולדו למשפחה ענייה. הפרק עוסק גם בסכנה שבפתיחתם של בתי ספר פרטיים לבני עשירים ובפגיעה בהטרוגניות בבתי הספר הממלכתיים; בפרק נמתחת ביקורת על ההורים המושכים ידיהם מהניסיון לחנך את ילדיהם למוסר ומסיוע בפתרון דילמות בהן נתקלים הילדים, ומסתפקים בלפטור אותם באמירות בסגנון "תעשה מה שאתה מרגיש".
  • הפרק הג'ונגל של שוק ההון מנתח את האופן שבו מסתתרים בעלי הון מאחורי שמות של תאגידים, ומשתמשים בכסף שלהם, הנצבר בין היתר מהשקעותיהם של אזרחים ומחסכונותיהם, לכיסוי חובות, וסוקר את יחסי הון-עיתון. פרקים נוספים עוסקים בשכר הבכירים המנופח הבא על חשבון שכרם, תנאיהם ולעיתים אף מקום עבודתם של העובדים הזוטרים בחברות, בקלות שבה עוברים חוק התקציב וחוק ההסדרים והאוטומטיות שבה מרימים חברי הכנסת את ידם בהצבעות, ובחשיבותו של מס ההכנסה לקיומה של מדינה.
  • הפרק הנדבן הידוע עוסק בהתעטפותם של בעלי ההון בכסות של נדבנים כדי לשמור על תדמיתם בציבור, אף על פי שכספי התרומות מגיעים, לפחות בחלקם, מכספי ההשקעות של הציבור בחברות שבשליטת בעלי ההון ולא מכיסם שלהם.

הפרקים האחרונים בספר עוסקים בניסיון הפגיעה במערכת המשפט בישראל ובחוסר האכפתיות של האזרח בישראל לכך שדאגתו למימוש זכויותיו (על פי רוב כצרכן) פוגעת לא פעם בזכויותיו של האחר. הספר נחתם בפרק טבע האדם בו מבקשת יחימוביץ' לטעון כי על אף כל העוולות אותן שטחה בספרה המאיימות על קיומה של חברה מתוקנת בישראל, היא עודנה מאמינה בטבעו הטוב של האדם המוכן להקריב לא מעט, ולעיתים אף את חייו שלו, למען משפחתו, אמונתו ומדינתו. באחת מהערות השוליים בפרק זה מספרת יחימוביץ' על מפגש מתנדבים שנערך בביתה שבו דיבר כל אחד מהמשתתפים בתורו וניתח את המצב הפוליטי בישראל, עד שאחד הפעילים, בתורו, פצח בשירת "אני מאמין" שכתב שאול טשרניחובסקי שאחד הבתים בו עוסק בטובו של טבע האדם: "שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּך...כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]