אנחל מריה ויאר
 | ||||
| ויאר, 2009 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
21 בינואר 1950 (בן 74) בילבאו שבספרד | |||
| שם מלא | אנחל מריה ויאר יונה | |||
| גובה | 1.79 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
אנחל מריה ויאר יונה (בספרדית: Ángel María Villar Llona; נולד ב-21 בינואר 1950 בבילבאו) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק בעמדת הקשר. ויאר גדל בקבוצת אתלטיק בילבאו, והיא הייתה לקבוצה המקצוענית היחידה בקריירה שלו. הוא זכה עם הקבוצה בגביע המלך הספרדי, והעפיל עמה עד לגמר גביע אופ"א.
ויאר כיהן במשך שנים ארוכות בתפקיד נשיא התאחדות הכדורגל הספרדית. כמו כן כיהן גם במספר תפקידים בפיפ"א ובאופ"א.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויאר החל את קריירת המשחק בקבוצה הנוער של אתלטיק בילבאו מעיר הולדתו. ב-1969, כשהיה בן 19 וסיים את גילאי הנוער, הושאל לגלדקאו ולגצ'ו החובבניות למשך עונה אחת בכל קבוצה.
ויאר הגיע לקבוצת הבוגרים של אתלטיק בילבאו בעונת 1971/1972, ומיד תפס את מקומו בהרכב הפותח של הקבוצה, עליו שמר במשך עשור.
בעונת 1972/1973 זכו ויאר ובילבאו בגביע המלך הספרדי, לאחר ניצחון בגמר 2-0 על קאסטיון. היה זה לתואר היחיד בקריירת המשחק של ויאר. שנה אחר כך, ב-24 במרץ 1974, היה מעורב ויאר בתקרית אלימה, לאחר שבמשחק ליגה מול ברצלונה, שלח ויאר מרפק לפניו של כוכב היריבה, יוהאן קרויף. בעקבות המעשה הושעה ויאר מארבעה משחקים.
אחת העונות המוצלחות ביותר של ויאר בבילבאו הייתה עונת 1976/1977. הקבוצה סיימה שלישית בליגה הספרדית והעפילה עד לגמר גביע המלך שם נוצחה רק בדו-קרב בעיטות עונשין על ידי ריאל בטיס. במקביל, רשמה הקבוצה קמפיין אירופי מוצלח באותה עונה, כשהעפילה עד לגמר גביע אופ"א. הקבוצה הדיחה בדרך, בין היתר, את פ.צ. בזל, מילאן וברצלונה, עד שפגשה בגמר את יובנטוס. בילבאו הפסידה 1-0 בטורינו, ובגומלין הביתי חזרה מפיגור 1-0 לניצחון 2-1, שלא הספיק לה לזכייה ויובנטוס ניצחה בזכות חוק שערי חוץ.
בסיום עונת 1980/1981 פרש ויאר בן ה-31 ממשחק פעיל. לזכותו 361 הופעות, מתוכן 291 הופעות ליגה, במדי בילבאו.
נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויאר רשם את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ספרד תחת המאמן לאסלו קובאלה ב-17 באוקטובר 1973, במשחק ידידות מול טורקיה שהסתיים בשוויון 0-0. הוא לא הצליח להשתלב בסגל הנבחרת, ומשחקו הבא הגיע רק שנה אחר כך, ב-12 באוקטובר 1974 מול ארגנטינה.
שער הבכורה של ויאר נכבש ב-16 בנובמבר 1975, במשחק חוץ מול רומניה במסגרת מוקדמות יורו 1976. ספרד סיימה בראש הבית, אך נכשלה בשלב הפלייאוף מול גרמניה המערבית ולא העפילה לטורניר הגמר. ויאר היה שותף לטורניר מוקדמות מונדיאל 1978, ממנו הצליחה ספרד להעפיל, אך לא זומן לסגל הנבחרת לטורניר הגמר.
הופעתו האחרונה של ויאר הייתה ב-9 בדצמבר 1979. ויאר פתח בהרכב ספרד למשחק החוץ מול קפריסין, שהיה האחרון שלה במוקדמות יורו 1980. ספרד הייתה חייבת ניצחון על מנת להעפיל לטורניר הגמר, ובדקה החמישית כבש ויאר את השער הראשון במשחק בדרך לניצחון 3-1. ספרד העפילה ליורו 1980, אך ויאר לא לבש עוד את מדי הנבחרת, ונפרד ממנה עם 22 הופעות ושלושה שערים, ומבלי ששיחק בטורניר משמעותי.
לאחר שסיים את דרכו בנבחרת ספרד, רשם הופעה בינלאומית נוספת במדי הנבחרת הלא-רשמית, נבחרת חבל הבסקים.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בהיותו שחקן פעיל החל ויאר למלא תפקידים שונים בעולם הכדורגל. הוא למד עריכת דין, וסיים את התואר בשנת 1979. שנה קודם לכן הוא היה ממקימי התאחדות הכדורגלנים הספרדית, ושימש בה כסגן נשיא. בהמשך, נבחר לנשיא פדרציית הכדורגל של חבל הבסקים, מה שהפך אותו לחבר בפדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית.
בשנת 1988 נבחר לתפקיד נשיא פדרציית הכדורגל הספרדית. תחת הנהלתו, זכתה נבחרת ספרד במדליית הזהב באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, ובאותה שנה נבחר לסגן נשיא אופ"א. בשנת 2000 התמנה לאותו התפקיד גם בפדרציית הכדורגל העולמית פיפ"א, אך עזב את התפקיד בעקבות כישלון הנבחרת הספרדית במונדיאל 2002. הוא נותר בתפקידו בפדרציה הספרדית, בתקופה בה הפכה ספרד לאחת מהנבחרות הטובות בעולם כשזכתה פעמיים באליפות אירופה (2008 ו-2012), ולראשונה בתולדותיה זכתה בגביע העולם במונדיאל 2010.
ב-16 בפברואר 2012 נבחר לקדנציה שביעית כנשיא הפדרציה הספרדית, מה שהבטיח לו את התפקיד עד ל-2016. הוא הוביל את המכרז לאירוח מונדיאל 2018 מטעם ספרד ופורטוגל, אך המכרז נכשל ובאירוח הטורניר זכתה רוסיה.
באוקטובר 2015, בעקבות פרשת שחיתות שנחשפה באופ"א ושבעקבותיה הושעה מישל פלאטיני מפעילות, קיבל ויאר את תפקיד נשיא אופ"א בפועל[1], עד למינוי נשיא קבוע בשנת 2016.
ב-18 ביולי 2017 נעצר ויאר בחשד לשחיתות.[2][3] זמן קצר לאחר מכן, הוא התפטר מתפקידיו הן בפיפ"א והן באופ"א.[4]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | סך הכול | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1971/1972 | אתלטיק בילבאו |  הליגה הספרדית |
29 | 0 | 5 | 0 | 2 | 0 | 36 | 0 |
| 1972/1973 | 31 | 0 | 7 | 1 | 0 | 0 | 38 | 1 | ||
| 1973/1974 | 30 | 1 | 2 | 0 | 4 | 0 | 36 | 1 | ||
| 1974/1975 | 34 | 1 | 6 | 1 | 0 | 0 | 40 | 2 | ||
| 1975/1976 | 30 | 2 | 1 | 0 | 0 | 0 | 31 | 2 | ||
| 1976/1977 | 32 | 1 | 6 | 0 | 11 | 1 | 49 | 2 | ||
| 1977/1978 | 28 | 0 | 2 | 0 | 5 | 0 | 35 | 0 | ||
| 1978/1979 | 29 | 2 | 5 | 0 | 2 | 0 | 36 | 2 | ||
| 1979/1980 | 32 | 0 | 7 | 0 | 0 | 0 | 39 | 0 | ||
| 1980/1981 | 16 | 1 | 5 | 0 | 0 | 0 | 21 | 1 | ||
| סך הכול בקריירה | 291 | 8 | 46 | 2 | 24 | 1 | 361 | 11 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת ספרד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1973 | 1 | 0 |
| 1974 | 2 | 0 |
| 1975 | 2 | 1 |
| 1976 | 3 | 0 |
| 1977 | 3 | 0 |
| 1978 | 6 | 1 |
| 1979 | 5 | 1 |
| סה"כ | 22 | 3 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל השחקן באתר הרשמי של אתלטיק בילבאו
- אנחל מריה ויאר באתר אופ"א
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מהפכה בפיפ"א: בלאטר ופלאטיני ספגו השעייה, באתר ערוץ הספורט, 8 באוקטובר 2015
- ^ דרמה בספרד: נשיא ההתאחדות ובנו נעצרו בחשד לשחיתות, באתר ספורט1, 18 ביולי 2017
- ^ נשיא ההתאחדות הספרדית נעצר בחשד לשחיתות, באתר וואלה!, 18 ביולי 2017
- ^ יעקב זיו, בעקבות החשדות: ויאר התפטר מאופ"א ומפיפ"א, באתר ספורט1, 27 ביולי 2017
| נשיאי אופ"א | |
|---|---|
|
