אמוראי בבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמוראי בבל הם אמוראים שפעלו בבבל בתקופת התלמוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבל הייתה מרכז תורני גדול בתקופת התלמוד, ופעלו בה שתי ישיבות שתחילתן בישיבת סורא מיסודו של רב וישיבת נהרדעא מיסודו של שמואל, כשבמהלך התקופה נדדו הישיבות למקומות שונים.

תלמידי הישיבות הבבליות שחיו ופעלו בערי בבל מסרו את מסורות התורה שבעל פה שלמדו בישיבות, ולימים הועלו מסורותיהם בתלמוד הבבלי.

תקופת אמוראי בבל נמשך מאז ימי רב ושמואל, עד לתקופת רבינא ורב אשי. תקופה זו נמשכה כשמונה דורות ונסתיימה בחתימת התלמוד.

רשימת אמוראי בבל בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר: אמוראים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך אתר פשיטא:

מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):