אלכסיי ונדיקטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסיי ונדיקטוב
Алексей Алексеевич Венедиктов
לידה 18 בדצמבר 1955 (בן 68)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית של מוסקבה (1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק הד מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד עורך ראשי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Johann Philipp Palm Award (2022)
  • מדליה על הישגים למען המולדת דרגה שנייה
  • "His own way" award
  • צלב ההצטיינות המוזהב
  • מדליית מגן רוסיה החופשית
  • אביר בלגיון הכבוד
  • Golden Pen of Russia עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסיי אלכסייביץ' ונדיקטוברוסית: Алексей Алексеевич Венедиктов; נולד ב-18 בדצמבר 1955 במוסקבה) הוא עיתונאי רוסי, עורך ראשי, מארח ובעלים משותף של תחנת הרדיו הד מוסקבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסיי ונדיקטוב נולד במוסקבה, ברית המועצות. סבו מצד אביו, ניקולאי אנדריאנוביץ' ונדיקטוב, שירת בנ.ק.ו.ד. וזכה למסדר הכוכב האדום בגין השתתפות בלחימה בבתי משפט ויצירת כוחות מחסום במהלך מלחמת המולדת הגדולה. אביו, אלכסיי ניקולאביץ' ונדיקטוב, היה קצין צוללת חיל הים שנהרג בסערה זמן קצר לפני לידתו של אלכסיי. אמו של ונדיקטוב, אלונורה אברמובנה דיכוביצ'נאה, הייתה רופאה ממוצא יהודי; היא הגיעה מדור של מהנדסים בולטים. בשנת 1983 היגרה יחד עם אחותו של אלכסיי לארצות הברית[1].

ונדיקטוב סיים את לימודיו במחלקת הערב של האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית במוסקבה בשנת 1978. לאחר סיום הלימודים עבד כדוור במשך זמן מה, ואז כמורה להיסטוריה במשך 20 שנה ברציפות, 19 מתוכן בבית הספר למוסקבה מס' 875.

מאז 1990 הוא עובד בתחנת רדיו הד מוסקבה. הוא התחיל כמתבונן וככתב בעיתון ובהמשך עמד בראש חטיבת החדשות. הוא משמש כעורך הראשי של הד מוסקבה מאז שנת 1998. במהלך כהונתו ראיין את הנשיאים ביל קלינטון, ז'אק שיראק, פרנסואה הולנד, קרסטי קליולאיד ואילהם אלייב; קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל; מזכירות ארצות הברית הילרי קלינטון וקונדוליזה רייס; ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן ורבים ממנהיגים פוליטיים בולטים אחרים.

משנת 2002 ועד 2010 שימש ונדיכטוב גם כנשיא הד TV, ערוץ טלוויזיה רוסי.

ב-22 באפריל 2022, משרד המשפטים של רוסיה הכניס את ונדיקטוב לרשימה של "סוכנים זרים" בתקשורת ההמונים[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסיי ונדיקטוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]