אלבטרוס שחור-רגל
 אלבטרוס שחור-רגל
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | יסעוראים |
| משפחה: | אלבטרוסיים |
| סוג: | אלבטרוס צפון פסיפי |
| מין: | אלבטרוס שחור-רגל |
| שם מדעי | |
 Phoebastria nigripesאודובון, 1839 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אלבטרוס שחור-רגל (שם מדעי: Phoebastria nigripes) הוא עוף ימי גדול החי, לצד שני מיני אלבטרוסים נוספים, בצפון האוקיינוס השקט ומקנן באיים טרופיים מבודדים. האלבטרוס שחור-הרגל ניזון מדגים, מביצי דאוניים (דגים מעופפים), מדיונונים ובמידה פחותה מסרטנים.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממדיו של האלבטרוס שחור-הרגל קטנים לעומת ממדיהם של מיני אלבטרוסים אחרים, אף על פי שהוא גדול ביחס למיני עופות ימיים רבים אחרים. אורכו כ-81 סנטימטרים, משקלו - כ-3.3 קילוגרמים, ומוטת כנפיו - כ-2.1 מטרים. נוצות גופו שחורות. לכעשירית מהפרטים יש נוצות לבנות בבסיס הזנב, ולכל הפרטים הבוגרים יש סימנים לבנים בבסיס המקור ומתחת לעיניים. גם מקורו וכפות רגליו כהים מאוד.
לצד האלבטרוסים הנצחיים ואלבטרוסי שטלר, האלבטרוסים שחורי-הרגל הם האלבטרוסים היחידים החיים בחצי הכדור הצפוני, בעוד שיתר המינים במשפחה חיים מדרום לאקוודור. הם מקננים במושבות, לרוב באיים מבודדים באיי הוואי הצפון-מערביים (כמו לאייסאן ומידווי) או באיים היפניים טורישימה, בונין או סנקאקו. תפוצתם בים משתנה בהתאם לעונות השנה (הם מרחיקים מאתרי הרבייה ככל שהגוזלים בוגרים יותר). הם תרים אחר מזונם באזורים נרחבים בצפון האוקיינוס האטלנטי, כמו השטחים ליד אלסקה, קליפורניה ויפן. תחום מחייתם חופף במידה רבה את תחומי מחייתם של שני מיני האלבטרוסים האחרים שהוזכרו לעיל, ועם זאת אלו האחרונים מרחיקים צפונה יותר מהאלבטרוס שחור-הרגל, הרחק אל תוך ים ברינג.
בדומה ליתר האלבטרוסיים, האלבטרוסים שחורי-הרגל יוצרים קשרים זוגיים מונוגמיים, שנמשכים לאורך כל חייהם. לאחר שהגוזלים מתחילים לעוף, הם יעופו הרחק וישובו למושבת לידתם רק לאחר שלוש שנים. במשך שנתיים הם יעסקו בבניית קן, בריקודים זוגיים ובשהייה לצד בני או בנות הזוג העתידיים. הזמן הרב אותו הם משקיעים בחיים לצד בן או בת זוגם נועד כנראה ליצירת אמון מרבי בין העופות - גידול גוזל אלבטרוס הוא השקעה אנרגטית גדולה, ועל כן תקופת החיזור הארוכה מסייעת להם בהבנה שהצד השני מחויב גם הוא למשימה.
הקנים נבנים כשקעים פשוטים בחול, ולתוכם מטילה הנקבה ביצה יחידה. על הביצה דוגרים שני ההורים במשך 65 ימים לערך. הזכר נוהג לדגור משך זמן רב יותר על הביצה, מכיוון שהנקבה צריכה לחדש את מאגרי האנרגיה שלה. "משמרת" דגירה ממוצעת אורכת כ-18 ימים, אולם במקרים אחדים אחד מבני הזוג עשוי לחכות זמן כפול ואף יותר לשותפו לחיים, ללא אכילה או שתייה. כמה ימים לאחר בקיעתו ההורים יעזבו את הקן על מנת לחפש מזון להאכלת האפרוח. לכשהם יחזרו, הם יאכילו את אפרוחם במזון שכבר עיכלו בעצמם על ידי דחיפת מקורו בתוך פיהם. האפרוחים יחלו לעוף 140 יום לאחר לידתם. רבים מהם נופלים טרף לכרישים טיגריסים הממתינים להם בים.
מצב השימור של המין מוגדר כ"בסכנת הכחדה" על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN). לפי הערכה מ-1990, בכל שנה כ-4,000 אלבטרוסים שחורי-רגל ניצודים כשלל לוואי של דייגים. הערכות אחרות, לעומת זאת, אומדות את מספרם של אלו בכ-8,000 בכל שנה. בנוסף, האלבטרוס נפגע מעיכול חתיכות פלסטיקות צפות, הפוגעות בקיבולת הקיבה שלו. כל אתרי הקינון שלו בארצות הברית מוגנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלבטרוס שחור-רגל, באתר ITIS (באנגלית)
- אלבטרוס שחור-רגל, באתר NCBI (באנגלית)
- אלבטרוס שחור-רגל, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- אלבטרוס שחור-רגל, באתר GBIF (באנגלית)
- האלבטרוס שחור-הרגל באתר איגוד השימור העולמי (IUCN)
- האלבטרוס שחור-הרגל באתר BirdLife International
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלבטרוס שחור-רגל באתר הרשימה האדומה של IUCN
