איתי בן חורין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתי בן חורין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה מאי 1978 (בן 46)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
ידוע בשל ממייסדי תנועת התעוררות והפורום לשוויון בנטל.
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד בעלים של משרד האסטרטגיה בן חורין אלכסנדרוביץ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איתי בן חורין (נולד במאי 1978) הוא מנהל משברים, יועץ תקשורת, עורך דין, סופר, פעיל חברתי ומנכ”ל שותף והבעלים של חברת "בן חורין אלכסנדרוביץ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן חורין גדל בהרצליה, שיחק כדורסל בקבוצת "בני הרצליה" והיה דובר נוער העבודה הרצליה. בשנת 1996 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת מגלן כלוחם וכמפקד. בן חורין בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני בהצטיינות במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב וכן בוגר קורס מנהלים באוניברסיטת הרווארד במסגרת ארגון מעוז.

פעילות חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן חורין פעיל מרכזי בנושא גיוס תלמידי הישיבות, שוויון בנטל וזכויות חיילי מילואים. בשנת 2000 הקים את תנועת "התעוררות (למען שוויון בנטל)" אשר נאבקה למען חלוקת נטל השירות, גיוס תלמידי הישיבות החרדים לצבא ושיפור זכויות חיילי המילואים[1]. אחד מתוצרי המאבק הוא חוק שירות המילואים אשר חוקק בכנסת בשנת 2008. התנועה התפרסמה בעיקר בזמן שביתת רעב בת 8 ימים בה מייסדי התנועה, בהם בן חורין, שבתו למען ביטול חוק טל[2].

בשנת 2002 הקים את תנועת הצעירים "ישראל אחרת" שניסחה חזון ותוכנית עבודה אסטרטגית למדינת ישראל טובה יותר. התנועה התמודדה לכנסת בשנת 2003 ולא עברה את אחוז החסימה[3].

בשנת 2007 היה ממייסדי הפורום לשוויון בנטל המוביל את המאבק לגיוס תלמידי ישיבות וחלוקה בנטל השירות. הפורום היה חלק ממאהל הפראיירים[4] שהוביל לשינוי ההרכב הקואליציוני של ממשלת נתניהו בשנת 2012 - כניסת מפלגת קדימה לממשלת אחדות[5].

ב־2012 יזם עצרת למען שוויון בנטל שנערכה בהשתתפות כ־50 אלף מפגינים[6] והובילה לפירוק ממשלת האחדות של הליכוד וקדימה[7].

בשנת 2012 עתר לבג"ץ כנגד חוק טל, בשיתוף התנועה לאיכות השלטון[8]. עתירה נוספת בשנת 2016 הובילה לביטול חוק הגיוס של ממשלת ישראל ה-34[9]. כמו כן, בשנת 2003 עתר לבג"ץ כנגד פעילות עמותות המעודדות סרבנות (האומץ לסרב)[10]. עתירה זו נדחתה לאחר דיון, אך יסודות העתירה הביאו לכך שהצרו את צעדיהן של עמותות המעודדות סרבנות[11].

יזם קרן מלגות לסטודנטים לתקשורת על שם אביו אבי בן חורין' במסגרת הקרן (הקרויה גם על שם עליזה אלכסנדרוביץ') מדי שנה הסטודנטים הנבחרים מקבלים מלגה תמורת ליווי תקשורתי של עמותות קטנות הזקוקות לסיוע. הניהול המקצועי נערך על ידי עובדי החברה ובכל נותר מעגל של תרומה לקהילה. מלבד פעילות זו מלווה באופן אישי עמותות רבות בהתנדבות הבולטות שבהן - זיכרון בסלון ועמותת מחוסגן

משנת 2017 משמש כחבר ועד מנהל בארגון ישראליז העוסק בהסברה ישראלית חכמה בעולם[12].

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם שחרורו מהצבא החל לעבוד במשרד GCS שהיה בבעלות טל זילברשטיין, משה גאון, סטנלי גרינברג, בוב שרום וג'יימס קארוויל.

ב-2002 הצטרף לחברת ארד תקשורת.

בשנת 2004 עבר התמחות בלשכה המשפטית במשרד הביטחון אצל היועמ"ש צביה גרוס והמשנה עו"ד רחל סטוביצקי ובמקביל פתח את הפעילות העצמאית כיועץ אסטרטגיה ותקשורת.

בשנת 2008 הקים את משרד האסטרטגיה התקשורתית וניהול המשברים "בן חורין אלכסנדרוביץ'" יחד עם שותפתו טל אלכסנדרוביץ'.

בן חורין דורג ברשימת המשפיעים בתקשורת הישראלית של מגזין ליברל בשנים 2018–2021[13][14][15].

ניהול קמפיינים ומשברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 ניהל את קמפיין הבחירות של מפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ[16] והיה שותף לצוות ההקמה המקצועי של מפלגת חוסן לישראל[17]. כמו כן, ניהל את קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה בשנת 2013[18].

בנוסף, ניהל את קמפיין הבחירות של אבי ניסנקורן לראשות ההסתדרות[19] ואת קמפייני הבחירות של ראשי הערים: זאב בילסקי לראשות עיריית רעננה[20], מיכאל ביטון לראשות מועצת ירוחם וטל אוחנה לראשות מועצת ירוחם.

בשנת 2023 היה ממובילי המאבק כנגד הרפורמה המשפטית כיועץ אסטרטגיה ותקשורת של רבות מקבוצות המאבק כמו "אחים לנשק" "הגלימות השחורות", מכתב הכלכלנים.

בן חורין מתמחה בניהול משברים, בין היתר הוביל את ניהול המשבר של שטראוס, בן אנד ג'ריס ישראל, פוקס, אסותא,גבי אשכנזי בפרשת הרפז, חיפה כימיכלים, איגוד המזון של התאחדות התעשיינים, ופרשות רבות עבור בנק לאומי, אלטשולר שחם, סופר פארם ועוד

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן חורין מתגורר בכפר סירקין, נשוי ללירן אבישר ולהם 2 ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לירון מרוז‏, תמיכה מקיר לקיר בכנסת במאבק המילואימניקים, באתר וואלה‏, 16 באפריל 2001
  2. ^ עתי"ם, הופסקה שביתת הרעב של פעילי תנועת "התעוררות", באתר ynet, 4 ביולי 2000
  3. ^ סמדר שילוני, מפלגת "ישראל אחרת" הציגה את רשימתה לכנסת, באתר ynet, 11 בדצמבר 2002
  4. ^ מאהל הפראיירים הוקם שוב: "בחירות על חיינו", באתר ynet, 10 באוקטובר 2012
  5. ^ יהונתן ליס, הבחירות בוטלו, מופז ימונה לשר בלי תיק בממשלת אחדות, באתר הארץ, 8 במאי 2012
  6. ^ דיסקין נגד נתניהו ומופז: הם משתמטים מפתרון, באתר ynet, 6 ביולי 2012
  7. ^ יהונתן ליס, יו"ר קדימה מופז הודיע על פרישת מפלגתו מהממשלה, באתר הארץ, 17 ביולי 2012
  8. ^ בג"ץ ביטל את חוק טל: לא חוקתי, יפוג באוגוסט, באתר ynet, 21 בפברואר 2012
  9. ^ אמרי לוי סדן, יקי אדמקר‏, בג"ץ ביטל את חוק גיוס חרדים המאפשר פטור לתלמידי ישיבות, באתר וואלה‏, 12 בספטמבר 2017
  10. ^ אנשי מילואים לבג"ץ: למחוק עמותה שמעודדת סרבנות, באתר ynet, 11 בפברואר 2004
  11. ^ נדחתה עתירה לפירוק עמותת "אומץ לסרב", באתר וואלה‏, 19 בינואר 2006
  12. ^ חברי הבורד - ישראליז, באתר Israelis
  13. ^ משפיעים 2018: כל השמות, באתר מגזין ליברל, ‏2018-09-12
  14. ^ משפיעים 2019 - כל השמות, באתר מגזין ליברל
  15. ^ משפיעים 2020 | המחוברים, באתר מגזין ליברל, ‏2020-09-16
  16. ^ עובדה, ‏"אחרי ההדלפה כל הצוות עבר מיד פוליגרף", באתר ‏מאקו‏, 14 באפריל 2019
  17. ^ אתר למנויים בלבד רותם שטרקמן, "לנתניהו יש שיטה: מפרסמים באתר עלום ועד שמספיקים לאיים שיורידו את זה, זה כבר נשלח ב-SMS", באתר TheMarker‏, 20 באפריל 2019
  18. ^ חן שליטא, ‏המפלגות הגדולות בירידה רגע לפני הבחירות; מדוע?, באתר גלובס, 18 בינואר 2013
  19. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, "החלטנו שלא נגיש את הלחי השנייה", באתר TheMarker‏, 8 ביוני 2017
  20. ^ אלכסנדר כץ, אברוצקי שכר את בן חורין אלכסנדרוביץ' למרוץ בראשל"צ, באתר אייס, 19 במרץ 2018
  21. ^ ראיון אצל ירון לונדון עם הוצאת הספר, בתוכנית לונדון וקירשנבאום, 19 ביוני 2015