אישה ושמה גולדה
 | |
| בימוי |
אלן גיבסון  |
|---|---|
| הופק בידי |
הארווי בנט ג'ין קורמן לין גאתרי מרילין הול |
| תסריט |
הרולד גאסט סטיב גתרס |
| עריכה |
Robert F. Shugrue |
| שחקנים ראשיים |
אינגריד ברגמן |
| מוזיקה |
מישל לגראן |
| צילום |
אדם גרינברג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
"אופריישן פריימטיים" סרטי פרמאונט CBS |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה, direct-to-video |
| הקרנת בכורה |
1982 |
| משך הקרנה | 200 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אישה ושמה גולדה (באנגלית: A Woman Called Golda) הוא סרט טלוויזיה אמריקאי משנת 1982 המבוסס על חייה של גולדה מאיר. את הסרט ביים אלן גיבסון ומככבת בו אינגריד ברגמן בתפקיד מאיר. זה היה תפקידה האחרון של ברגמן לפני מותה, ועבורו זכתה לאחר מותה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב. הסרט זכה בשני פרסי אמי נוספים, כולל פרס סרט הדרמה הטוב ביותר.
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1977 חוזרת גולדה מאיר לבית הספר בו למדה בנערותה במילווקי, ומספרת לתלמידים את סיפור חייה. היא חוזרת לילדותה ברוסיה ולהגירת המשפחה לארצות הברית כדי לברוח מרדיפת היהודים באירופה. בצעירותה היא חולמת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. היא נישאת למוריס מאירסון והשניים עולים לפלשתינה ומתנדבים בקיבוץ מרחביה, אך בשל מצב בריאותו של מוריס הם נאלצים, לאכזבתה של גולדה, לעזוב את הקיבוץ ואת העשייה בו ולעבור לירושלים. בירושלים הופכת מאיר לפעילה בולטת בתנועה הציונית. מסירותה המוחלטת לעניין הציוני ולתפקידיה הממלכתיים על חשבון זמנה עם מוריס גורמת להתרחקות בין השניים, אך הם נשארים נשואים עד מותו של מוריס ב-1951.
הסרט ממשיך ועוקב אחרי חייה של מאיר במהלך העשורים הראשונים לקיומה של ישראל, דרך התמנותה לתפקיד ראש הממשלה ועד לימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים, בעקבותיה התפטרה מתפקידה.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקנ/ית | דמות |
|---|---|
| אינגריד ברגמן | גולדה מאיר |
| נד ביטי | הסנטור דורוורד |
| פרנקלין קאוור | יוברט האמפרי |
| ג'ודי דייוויס | גולדה מאיר בצעירותה |
| אן ג'קסון | לו קדר / המספרת |
| רוברט לוג'יה | אנואר סאדאת |
| לנרד נימוי | מוריס מאירסון, בעלה של גולדה |
| ג'ק תומפסון | אריאל, מזכיר קיבוץ מרחביה ופעיל ציוני |
| דייוויד דה קייזר | דוד בן-גוריון |
| בארי פוסטר | אורד וינגייט |
| נייג'ל הות'ורן | המלך עבדאללה הראשון |
| יוסי גרבר | משה דיין |
| יעל פרידמן | שיינה, אחותה של גולדה |
| יוסף שילוח | עזרא דנין |
| גילה אלמגור | דבורה |
| אילן דר | טעימי |
| שמואל עצמון | ישראל גלילי |
| עמוס מוקדי | יגאל ידין |
| עודד תאומי | דוד אלעזר |
| נתן כוגן | לוי אשכול |
| יהודה אפרוני | ד"ר לנדאו |
| גדעון שמר | שמחה דיניץ |
| שלמה בר-שביט | שלמה |
| גבי עמרני | לבל לייזר |
| אלכס פלג | מגד |
| אסתי קוסוביצקי | מרים |
| אביבה גר | גבי |
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אמי וזכה בשלושה:
- זכה בפרס סרט הדרמה הטוב ביותר
- זכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - אינגריד ברגמן
- זכה בפרס העריכה הטובה ביותר לסדרה קצרה או סרט
- מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קצרה או סרט - לנרד נימוי
- מועמד לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - ג'ודי דייוויס
- מועמד לפרס המוזיקה הטובה ביותר בסדרה קצרה או סרט - מישל לגראן
- מועמד לפרס העריכה הקולית הטובה ביותר לסרט
הסרט היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב וזכה באחד:
- זכה בפרס השחקנית הטובה ביותר במיני-סידרה או סרט טלוויזיה - אינגריד ברגמן
- מועמד לפרס המיני-סידרה או סרט הטלוויזיה הטוב ביותר
אינגריד ברגמן קיבלה את שני הפרסים לאחר מותה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אישה ושמה גולדה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אישה ושמה גולדה", באתר נטפליקס
"אישה ושמה גולדה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
| גולדה מאיר | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אירועים פוליטיים במהלך כהונותיה כראשת ממשלת ישראל |
|
| ||||||
| משפחתה | מוריס מאירסון (בן-זוג) • מנחם מאירסון (בן) • שרה מאירסון (בת) | |||||||
| הנצחתה | בית חולים גולדה השרון • מרכז כרמל • מחלף גולדה מאיר • רמת גולדה (חיפה) • פארק גולדה • מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה • המשכן לאומנויות הבמה • שדרות גולדה מאיר (ירושלים) • מטבע עשרה שקלים חדשים • רמות גולדה מאיר (נוף הגליל) | |||||||
| שונות | נעלי גולדה • גולדה (סרט תיעודי) • אישה ושמה גולדה • גולדה (סרט, 2023) • המטבח • לו קדר | |||||||
- אישה ושמה גולדה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית