איציק מאנגר
.jpg) | |
| מאנגר, 1965 | |
| לידה |
30 במאי 1901 צ'רנוביץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 1969 (בגיל 67) גדרה, ישראל |
| מדינה |
ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), הממלכה המאוחדת, רומניה, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| תאריך עלייה | 1966 |
| שפות היצירה |
יידיש |
| תקופת הפעילות |
מ-1921 |
| פרסים והוקרה | |
  | |
יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ – 21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש. מאנגר חי בארצות: רומניה, פולין, צרפת, אנגליה, ובסופו של דבר בישראל.
תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאנגר נולד בעיר צ'רנוביץ (בירת בוקובינה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה; כיום באוקראינה) בשנת 1901. אביו, הלל מאנגר, יליד קולומיאה, היה חייט-אוּמן שתיין, שוחר ספרות, שהתפאר באהבתו ל"ליטראתוירע" (צירוף המילים "ספרות" ו"תורה" ביידיש). מאנגר למד סמסטר אחד בגימנסיה הגרמנית הקיסרית מס' 3 בעיר הולדתו, ובזמן הלימודים התוודע לספרות הגרמנית. כעבור חצי שנה עבר ללמוד אצל קרובי משפחתו בקולומיאה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לרומניה, ליאשי, שם התאחד עם משפחתו. ב-1918 התחיל לכתוב שירה ביידיש, שהושפעה מהשירה הגרמנית (מבחינת פורמולות, מצלול ואורתוגרפיה), ויצר קשר עם אישים משכבת האינטליגנציה דוברת היידיש כמו יעקב שטרנברג. הוא התגייס לצבא רומניה, ולאחר שסיים לשרת בצ'רנוביץ, חי מספר חודשים בבירה בוקרשט ואחר-כך שב ליאשי. החל לנהל חיים בוהמיים. כתב בעיתונות היומית היידית בצ'רנוביץ, ובשנת 1921 הופיע שירו הראשון, 'מיידל פארטרעט' בכתב העת "קולטור" של אליעזר שטיינבארג. התפרנס ממתן הרצאות במסגרת ארגון התרבות היהודי ברומניה (שדאג לשיבוץ של אינטלקטואלים להרצאות בערים ובמיוחד בעיירות); בין הנושאים שהרבה להרצות עליהם: 'מוות, לילה ושיגעון'; גולדפדן; ו'הבלדה'. עדויות מהרצאותיו מלמדות על כך שמאנגר היה מרצה כריזמטי ואהוד למדי, בעל זיכרון פנומנלי, שסחף את קהלו.
ב-1928 ביקר לראשונה בוורשה בירת פולין, שהייתה בזמנו מרכז חיי תרבות היידיש במזרח אירופה. באוגוסט 1929 ערך בצ'רנוביץ את הקונטרס השבועי "געציילטע ווערטער" ("מילים ספורות"), שממנו יצאו לאור ארבעה גליונות. במאי 1930 חידש מאנגר את הופעת הקונטרס בקרקוב שבפולין, ופרסם שבעה גליונות. באוקטובר 1930 הופיע גיליון אחד של הקונטרס בריגה שבלטביה.[1]
ב-1931 הוא נישא לאשתו הראשונה וחזר לצ'רנוביץ, ולאחר פרידתם ב-1932 שב לוורשה, שהפכה למרכז פעילותו עד שאולץ לעזוב את פולין ב-1938 בעקבות שלילת אזרחותו הרומנית. ב-1933 החל לחיות עם רחל אוירבך, ולראשונה התגורר בדירה משלו.
ב-1929 הוציא לאור בבוקרשט את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" (כוכבים על הגג), שבו עירב מסורות ספרותיות חדשניות וישנות – אלמנטים מודרניסטיים (פורמליים-לשוניים, מטאפורות ונושאים) עם צורות קלאסיות כמו בלדה וסונטה – אחד ממאפייניה שירת מאנגר; וכן צָרַף יחד אלמנטים אירופיים עם אלמנטים (מסורות ונושאים) יהודיים. באותה שנה החל להוציא את כתב העת הקטן שלו, "מילים בודדות".
ספר השירים השני שלו, שיצא לאור בוורשה ב-1933, נקרא "לאמטערן אין ווינט" (פנסים ברוח). ב-1935 פרסם בוורשה את "חומש לידער" (שירי החוּמש), בו הוצגו אבות האומה כיהודים מהשטעטל. מאנגר, שבשלב זה כבר היה מוערך וידוע בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובארצות הברית, הגיע ביצירה זו לשיא מסוים. מלכתחילה הבין שהוא לוקח את כל מה שהוא רוצה לקחת, ומעביר אותו טרנספורמציה לכדי צורה הנראית פשוטה ועממית, תוך שהוא מערבב ישן וחדש באופן אנאכרוניסטי כאילו הם קורים עכשיו. שימוש אנאכרוניסטי בחומרים הוא תופעה אופיינית לספרויות יהודיות, ומאנגר הושפע מכלים אלה לא באופן ביקורתי אלא באופן אינטואיטיבי, יחסית לא מודע; אבל כאמן הוא עשה בזה שימוש מודע לחלוטין: הוא יכול היה לקחת תמונות מודרניסטיות ממשוררים גרמניים ולחברן עם דברים שהוא מכיר מהתנ"ך, משירה עממית ביידיש או משירה עממית ברומנית – וליצוק לתוכם סוגיות קיומיות. שירי החומש עושים שימוש בהליך זה שהוא מפתח קודם ומביאים אותו לשיא אחר. השירים עוסקים בתנ"ך (הוא מתחיל בחומש, וממשיך במגילה ובספרי תנ"ך נוספים; על כן הוא עתיד לכנותם "מדרש איציק"); מרבית סממניהם הם סממנים של בלדות (וחלקם נשמעים כמו שירי עם בלדיים); הוא עוסק בַּבעייתי, וכמו המדרש מספר את הסיפור שלא סופר – הפחד של שרה כשהיא רואה שאברהם משחיז את הסכין; כאבה של הגר כשהיא מגורשת – את מאנגר מעניינת הדרמה הפסיכולוגית, ובכך הוא מהווה ממשיך של י"ל פרץ. שירי החומש עוררו פולמוס של ממש בקרב היהודים,[2] וגם בקרב הלא-יהודים הוא עורר הערכה, ביישמו כלים של אירוניה ובחינת הממדים הפסיכולוגיים לטיפול בסיפור המקראי. הכתיבה על נושאים מקראיים אפשרה לו להיות משורר יהודי וגם משורר אוניברסלי, אלמנט שהיה חשוב מאוד למאנגר.
ב"מגילה לידער" (שירי המגילה), שאותם פרסם בוורשה שנה לאחר מכן, שילב דמויות ממגילת אסתר עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת המאה ה-20. שירים אלו החיו את מסורת ה"פורים שפיל" (חגיגות פורים שבהן הוצגה מגילת אסתר) והומחזו, בין היתר ב-1938 על ידי צבי באומינגר עבור הנהגת השומר הצעיר בלבוב וב-1965, בישראל, כמחזמר בשם "המגילה". ספרו הסאטירי "דאָס בוך פון גן-עדן" (סיפור גן-העדן) עמד על תפיסת גן עדן אצל היהודים אל מול הווי החיים הקשה שלהם בעיירות.[3] בשנת 1942 הוציא לאור בלונדון את ספרו "וואָלקענס איבערן דאַך" (עננים מעל הגג), שבו נדפס גם שירו הידוע "אויפֿן וועג שטייט אַ בוים" (על הדרך עץ עומד), שהתפרסם בלחנו של פיליפ לסקובסקי, וכן שיר הקינה "אונטער די חורבות" (תחת החורבות), שהתפרסם בלחנו של שאול ברזובסקי. בשנת 1951 איגד לראשונה את כל שירי התנ"ך שלו, "מדרש איציק", שראה אור בפריז. בשנת 1952 הוציא לאור בניו יורק את ספר שיריו המקובצים "ליד און באלאדע" (שיר ובלדה).
ב-1939 נמלט מפני הנאצים לפריז, שם ניסה לפלס את דרכו לארץ ישראל בלא הצלחה, ולאחר טלטולים רבים עלה בידו להגיע ללונדון ולאחר מכן, בשנת 1951, השתקע בניו יורק. הוא ביקר בישראל לראשונה כאורח לרגל חגיגות העשור,[4] ובשנת 1966 עלה לישראל כשהוא כבר חולה, בשנת 1968 הוענק לו פרס פיכמן.[5]
לאחר מחלה ממושכת נפטר בגדרה ב-21 בפברואר 1969.[6] הוא נקבר בבית העלמין נחלת יצחק, בהלוויה שבה השתתפו אלפים.[7] הותיר אחריו את רעייתו גניה.
בסוף שנת 1968, חודשים ספורים לפני מותו, נוסד פרס ספרותי על שמו: פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש,[8] שחולק משנת 1969 ועד 1999. בשנת 1999 הוענק הפרס לחוה אלברשטיין, שהלחינה ושרה אחדים משיריו של מאנגר.[9]
ארכיון איציק מנגר מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[10]
תרגום כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו של מאנגר תורגמו לשפות רבות, בהן גרמנית, הולנדית, אנגלית ועוד. רבות מיצירותיו תורגמו לעברית על ידי מתרגמים שונים, ובעיקר בנימין טנא. את ספרו "דמויות קרובות" תרגם אברהם שלונסקי בשנת 1941.
ב-1983 יצא בוורשה אנתלוגיה לשירה יהודית. באנתולוגיה 17 משיריו של מאנגר שתורגמו לפולנית על ידי אנטוני סלונימסקי, ויסלבה שימבורסקה ויז'י פיצובסקי.[11]
ב-2010 יצא לאור בהוצאת חרגול הספר "שירי המגילה" על מגילת אסתר בעברית וביידיש, עם הערותיו של דוד אסף ואיוריו של נעם נדב.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב יצירתו של מאנגר הודפסה לפני מלחמת העולם השנייה והוצאות אלה נדירות וקשות להשגה:
- שטערן איבערן דאך, בוקרשט, 1929
- לאנטערן אין וינט, ורשה, 1933
- חומש לידער, ורשה, 1935
- מגילה לידער, ורשה, 1936
- פעלקער זינגן, ורשה, 1936
- דעמערונג אין שיפגעל, ורשה, 1937
- ועלוול זבארז'ער שראייבט בריוו צו מלכעלע דער שיינער וינה/ורשה, 1937
- נאענטע גשטאלטן, ורשה 1938
- די ווונדערלעכע לעבנסבאשרייבונג פון שמואל אבא אבערוו (דאס בוך פון גן-עדן), 1939
- וולקענס איבערן דאך, לונדון, 1942
- הוצמך -שפיל, לונדון, 1947
- דער שנאיידר-גזעלן נטע מאנגער שפילט, לונדון, 1948
- מדרש איציק, פריז, 1951, הוצאה מחודשת: (מבוא: דב סדן, עריכה: חנא שמרוק), האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג לספרות יידיש, ירושלים, תשכ"ט, 1968.
- ליד און באלאדע, ניו יורק, 1952
- שטערן אין שטויב, ניו יורק, 1967
לאחר המלחמה יצאו לאור הדפסות מחודשות, ואלה העיקריות שבהן:
- וואלקענס איבערן דאך, ניו יורק, הוצאת המחבר, 1947
- ליד און באלאדע, הוצאת המחבר, הדפסה: החברה המאוחדת להדפסה בע"מ, 1952
- מדרש איציק, בעריכת חנא שמרוק. מתוך הסדרה: "ספרות יידיש" (החוג ליידיש של האוניברסיטה העברית, ירושלים), הוצאת מאגנס, 1984
- מדרש איציק: חומש לידער, מגילה לידער. הוצאת י. ל. פּרץ, 1990
- ”טונקל-גאָלד: לידער. יידיש און דײַטש“. אסופה בעריכת אפרת גל-עד. הוצאת יידישער פֿאַרלאַג אינעם זורקאַמפּ פֿאַרלאַג, פרנקפורט 2004. (עם תקליטור)
ספריו שראו אור בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משירי טוס הזהב (בתרגומו של יעקב אורלנד), כרמל, 1995.
- מבחר שירים (בתרגומו של נתן יונתן), כתר, 1986.
- סיפור גן-העדן (בתרגומו של ק. א. ברתיני), עם עובד, 1982.[12]
- לבנה אדמה על גג מכסיף, המנורה, 1975.
- שירים ובלדות (בתרגומו של בנימין טנא), על המשמר, 1969.[13]
- משירי המגילה (בתרגומו של מרדכי אמיתי), ספריית פועלים, 1969.
- האור והזהב, תרגם מיידיש: נתן יונתן. הוצאת קשב לשירה, 2010.(הספר בקטלוג ULI)
- שירי המגילה - מגילה-לידער: מהדורת דו-לשונית עברית-יידיש, תרגם והעיר: דוד אסף ; אייר: נעם נדב. תל אביב: הוצאת חרגול, עם עובד, בית שלום עליכם, תשע"א 2010. ISBN 9789651321474.(הספר בקטלוג ULI)
- מדרש איציק, מבוא ותרגום מיידיש: נגה רובין, הוצאת כרמל, תשפ"ג (2022)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דב סדן, 'מדרש איציק', פאלק און ציון, 1981.
- חנא שמרוק, '"מדרש איציק", ובעיות מסורותיו הספרותיות', הספרות ב', 2, תש"ל-1970.
- יוסי גמזו, 'שירי החומש או חילול החומש: שירתו המקראית של מאנגער', זהות ה', תשמ"ח-1988.
- יוסי גמזו, 'התנ"ך של איציק מאנגר: במלאת עשור לפטירתו של המשורר', הדאר נ"ט, ג', תש"ם-1980.
- טלי נתיב, 'הצגה חדשה בישראל של יצירת איציק מאנגר', הדאר, י"ז, 60, תשמ"א-1981.
- נתן יונתן, 'בין פאתוס לאירוניה: הערות אחדות על מאנגער ושירתו', מאזנים, נ"ז, 4, תשמ"ד-1984 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יוסי גמזו, 'בין ויזתא לפסטריגתא': לבחינת ראייתו הדו-פוקאלית של איציק מאנגר את סיפור מגילת-אסתר, הדאר, 70, י"ז, תשנ"א-1991.
- דב נוי, 'אליהו הנביא ביצירת איציק מאנגר', דרך אגדה, ו', תשס"ג-2003.
- אלכסנדר שפיגלבלאט, פינות כחולות: איציק מאנגר – חיים, שיר ובלדה (מיידיש: יהודה גור-אריה), הוצאת כרמל, ירושלים, 2009.[14](הספר בקטלוג ULI)
- ראובן רבינוביץ, "הערות לשירי איציק מאנגר", מאזנים, אדר תשכ"ט / מרץ 1969. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דורית ירושלמי, "בין אריגה לפרימה: שמואל בונים מביים את איציק מאנגר", איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות ג, תשס"ה / 2005. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של איציק מאנגר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- איציק מאנגר מקריא משיריו
- The Itzik Manger ballads' site (באנגלית)
- ספרי איציק מאנגר לעיון ולהורדה, באתר ארכיון האינטרנט (ביידיש)
- איציק מאנגר מקריא משיריו ומתראיין אצל אברהם טאבאטשניק, המרכז הלאומי לספרי יידיש, באתר ארכיון האינטרנט
- מילים לשירים של איציק מאנגר, באתר "שירונט"
- י.ח. בילצקי, מדרש איציק, על המשמר, 28 בינואר 1955
- מ. סבר, שירתו של איציק מאנגר, למרחב, 30 במאי 1958, המשך
- נתן יונתן, איציק מאנגר והשירה העממית, על המשמר, 5 ביולי 1963 (ההמשך חסר)
- חווה סלוצקה קסטין, עממיות ודראמטיות ביצירתו של איציק מאנגר, קול העם, 2 ביולי 1965
- דב סדן, המשורר – ברו ותוכו, על המשמר, 3 בינואר 1969
- שלום חולבסקי, "איציק מאנגר (רְשָׁמִים)", חוליות, גיליון 7, סתיו 2002, עמ' 267–282
- דב סדן, "בין כפיפה לזקיפה: על איציק מאנגר", חוליות, גיליון 7, סתיו 2002, עמ' 283–285
- טלי נתיב, בנו של החייט הקומדיאנט, דבר, 30 בינואר 1981
- גיליון ובו שירים מאת איציק מאנגר ומאמרים על יצירתו, עתון 77 219, תשנ"ח-1998, בארכיון הדיגיטלי של כתב העת בספריית אוניברסיטת טקסס באוסטין
- תמר אייל, תשתיות פולקלוריות בפרוזה של איציק מאנגר - פנטסיה ועדות, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2009
(דף הקטלוג של המאמר) - אלישע פורת, החמצה... והמלצה!, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 במרץ 2011
- לילך נתנאל, "שירי המגילה: מהדורה דו-לשונית עברית-יידיש" מאת איציק מאנגר, והמשתה עדיין נשמע, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
- יעקב בר-און, המדרש החילוני של מאנגר לתנ"ך, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 במרץ 2011
- יצחק לאור, סיר לילה מוכסף, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
- דורון קורן, פורים בלי שפיל, באתר ynet, 18 בנובמבר 2010
- רפאל בשן, המשורר אשר בא מן הכחול: רפאל בשן משוחח עם איציק מאנגר, מעריב, 30 ביולי 1965
- המגילה: האופרה העממית מאת איציק מאנגער 1976, הקלטת וידאו של רשות השידור
מכּתביו:
- איציק מאנגר, שמונה שנתלו, הַבֹּקֶר, 19 ביוני 1942, המשך
- איציק מאנגר, גלגולו של שיר, מעריב, 17 בפברואר 1960
- איציק מאנגר (תרגום מיידיש: ב.פומרני), בלדה, מעריב, 8 באפריל 1960
- איציק מאנגר (תרגום מיידיש: בנימין טנא), שירים, על המשמר, 13 באוקטובר 1961
- איציק מאנגר (תרגום מיידיש: מרדכי אמיתי), ברל ברודר נוטל ברכת־הפרידה מתלמידיו, על המשמר, 7 בנובמבר 1969
איציק מאנגר (תרגום מיידיש: תמר ועמוס רודנר), שיר עֶרֶב, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "עתון של איש אחד", קשר 2, נובמבר 1987. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ על כך ראו מאמרו של דב סדן, "פולמוס ושוברו".
- ^ תמר אייל, תשתיות פולקלוריות בפרוזה של איציק מאנגר - פנטסיה ועדות, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2009 (דף הקטלוג של המאמר).
- ^ איציק מאנגר – בארץ, דבר, 14 במאי 1958
- ^ מרדכי חלמיש, פרס פיכמן לאיציק מאנגר וי. הורוביץ - שלמות עממית ופשטות גאונית, על המשמר, 28 ביוני 1968
- ^ מת איציק מאנגר, על המשמר, 21 בפברואר 1969
- ^ אלפים השתתפו בהלוויה של המשורר איציק מאנגר, מעריב, 24 בפברואר 1969.
- ^ פרס איציק מאנגר, למרחב, 1 בנובמבר 1968
- ^ חוה אלברשטיין, תכף אשוב - שני קטעי זיכרונות, הו! 16, מרץ 2018, עמ' 218–221
- ^ ארכיון איציק מאנגר, בספרייה הלאומית
- ^ Antologia poezji zydowskiej, Warszawa, 1983
- ^ יוסף פרידלנדר, המדרש של מאנגר, מעריב, 22 באוקטובר 1982
- ^ אברהם בלאט, איציק מנגר: שירים ובלדות, הצופה, 14 בפברואר 1969, המשך
- ^ מאמר ביקורת על הספר - באתר יד ושם