איסור גנבת אדם
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | ספר נזקים: הלכות גניבה, פרק ט' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רמ"ג ספר החינוך, מצווה ל"ו סמ"ג, מצווה קנ"ד |
  | |
לא תגנוב היא מצווה מדאורייתא, אחת מעשרת הדיברות, המתפרשת על ידי חז"ל כאיסור על חטיפת אדם[1]. זהו הדיבר השמיני. לפי מצווה זו, אסור לחטוף אדם מישראל. איסור חטיפת אנשים שאינם מישראל אינו כלול במצווה זו, אך הוא תקף מסיבות אחרות. איסור גנבת רכוש נלמד מהפסוק "לֹא תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ[2]."
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורה של המצווה הוא בספר שמות כ, יב. היא הדיבר השמיני מעשרת הדיברות. חז"ל באמצעות מידת "דבר הלמד מעניינו" ב-מידות שהתורה נדרשת בהן, לומדים כי מדובר בגונב נפשות ולא בגונב ממון[3].
דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסור לחטוף אדם מישראל. העונש המפורט בתורה "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת"[4] הוא על חטיפת אדם ומכירתו אחרי קבלת התראה מעדים ורק אחרי חקירתם וקבלת עדותם בסנהדרין.
הסמ"ג (מצווה קנ"ד) מרחיב את האיסור גם לגרים ועבדים משוחררים מכיוון שהם אחים לתורה ומצוות, ומעיר שלפי חז"ל מי שגנב אדם שחציו עבד וחציו בן חורין, פטור מעונש.
על-פי הפיוט אלה אזכרה, מומש עונש זה באופן ציני על ידי קיסר רומי, אדריאנוס, בעת שציווה להרוג את עשרת הרוגי מלכות כעונש על מכירת יוסף בידי אחיו.
טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיפת אדם משעבדת אותו לבני אדם אחר, ובכך מכפיפה אותו תחת סמכות אחרת מאשר אלוהים. חשיבות החירות באה לידי ביטוי גם בדיני עבד עברי, כאשר נרצעת אוזנו של עבד הבוחר להמשיך את עבדותו עד ליובל ובכך מוותר על חירותו. כך מסתיימת פרשת עבדים בספר ויקרא: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כה, נה), ובדברי חז"ל: "עֲבָדַי הֵם, ולא עבדים לעבדים"[5]. כלומר שעל האדם להיות עבד האל ולא עבד לחברו שהוא עצמו גם כן עבד האל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דיני נפשות ביהדות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |
