אין אלו אלא דברי נביאות
אין אלו אלא דברי נְבִיאוּת הוא פתגם המובא בספרות חז"ל מפי תנאים ואמוראים, כלפי דעות שלא נומקו. הראשונים חלוקים בפירוש הביטוי ומשמעותו. בספרות הרבנית המאוחרת הביטוי נפוץ כהבעת קושיה על דעה שאינה מנומקת.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת בבא בתרא מובאת ברייתא העוסקת בדיני מכירה: ”האומר לחבירו מנת בכרם אני מוכר לך, סומכוס אומר לא יפחות משלושה קבין. אמר רבי יוסי אין אלו אלא דברי נביאות”.[1]
במסכת עירובין מסר רבי אידי הלכה בשם רבי יהושע בן לוי, העוסקת בכללי תחום שבת: אם אדם היה בבין השמשות של ערב שבת מחוץ לעיר וקנה שביתה במקומו, מותר לו ללכת רק עד אלפיים אמה ממקומו, גם אם התברר לו בשבת שהן מסתיימות בתוך עיר. אך אם כל העיר היא בשטח אלפיים האמה, נחשבת לו כל העיר כארבע אמות ואינה נכנסת בחשבון תחום השבת, ומותר לו ללכת את כל העיר ואחריה עד סוף אלפיים אמה מלבדה. על הלכה זו של רבי יהושע התבטא רבי אידי: ”אין אלו אלא דברי נביאות”.[2]
ניסוח שונה מעט של הפתגם מופיע במסכת בכורות. האמורא רב פסק שאצבע עודפת שיש בה עצם ואין בה ציפורן מטמאת בטומאת מת במגע ובמשא, אך אינה מטמאת בטומאת אוהל. על קביעה זו תמה רבי יוחנן ואמר ”עשו דבריהם כדברי נביאות”, שהרי אם האצבע נחשבת כאבר גמור, ראוי שתטמא גם באהל, ואם אינה נחשבת כאבר ראוי שלא תטמא כלל.[3]
משמעות הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
דברי רבי יוחנן במסכת בכורות באו בבירור להביע ביקורת על קביעה הלכתית מתמיהה שנאמרה ללא הסבר או מקור. כלומר, הצירוף "דברי נביאות" בא כלשון גנאי כלפי הלכה שנאמרה ללא טעם, כאילו היא נבואה מן השמים.[4]
אולם, במשמעות הביטוי "אין אלו אלא דברי נביאות" בשתי הופעותיו נחלקו הראשונים. יש המפרשים גם ביטוי זה כאמירה ביקורתית, בדומה לדברי רבי יוחנן, שנועדה להתנגד לדעה ההלכתית שהוצגה ללא טעם או מקור.[5]
פירוש הפוך עולה מדברי רש"י ותוספות במסכת עירובין, ולשיטתם האמירה "אין אלו אלא דברי נביאות" לא נועדה לגנאי אלא לשבח, שלא כדברי רבי יוחנן. לפי רש"י הכוונה היא שמכיוון שרבי יהושע בן לוי אמר חידוש הלכה גדול ללא שנתן טעם לדבריו, מן ההכרח לומר שהוא קיבל את הדברים מרבו, אך לא חידש הלכה זו מעצמו.[6] ר"י הזקן מפרש שכיוון שמדובר בחילוק כה גדול שנאמר ללא טעם וסברא, על כרחנו שהדברים נאמרו ברוח הקודש. ר"י מוכיח את דבריו מן ההקשר בסוגיא במסכת בבא בתרא, העוסק בנבואה של ממש ובכוחם של חכמים העדיף מזה של הנביאים, ולכן מפרש שהביטוי "אין אלו אלא דברי נביאות" מכוון תמיד לשבח, ו"עשו דבריהן כדברי נביאות" מכוון תמיד לגנאי.[7]
שימושים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות דברי רש"י ותוספות, בספרות הרבנית לדורותיה התקבל הביטוי דווקא במשמעותו הראשונה, כדברי גנאי או התנגדות לדעה שלא נומקה כל צרכה. במשמעות זו הוא משמש בלשונם של ראשונים ואחרונים רבים.[8]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מ"ה, עמוד א'.
- ^ רש"י, מסכת בכורות, דף מ"ה, עמוד א', ד"ה כדברי, ותוספות שם, ד"ה עשו.
- ^ רבנו חננאל, מסכת עירובין, דף ס', עמוד ב'; בית הבחירה למאירי שם ד"ה נתנו חוץ לתחום; תוספות, מסכת בבא בתרא, דף י"ב, עמוד א', ד"ה א"ר יוסי.
- ^ רש"י, מסכת עירובין, דף ס', עמוד ב', ד"ה א"ר אידי.
- ^ תוספות, מסכת עירובין, דף ס', עמוד ב', ד"ה אין אלו.
- ^ למשל, חידושי הרמב"ן, מסכת גיטין, דף ס"ו, עמוד ב', ד"ה מאי, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי; חידושי הריטב"א, ראש השנה כה: ד"ה למימרא; רא"ש, חולין פרק ח', סימן מט; מהרש"א, מסכת כתובות, דף מ"ז, עמוד א', ד"ה דמסר לה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי; הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ר"ד, סעיף כ"ב.