אימונוטוקסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אימונוטוקסין הוא תצמיד של נוגדן (אימונוגלובולין) ורעלן (טוקסין). האימונוטוקסין נמצא יעיל במיוחד כתרופה מונחית ונעשה בו שימוש בעיקר לשם טיפול במחלות זיהומיות, אוטואימוניות, אלרגיה, בזיהומים פטריתיים ופרזיטיים, ולשם הרחקת תאים דוחי שתל מאיברים לפני השתלה.

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך האימונוטוקסין בתא

הביסוס שעומד מאחורי השימוש באימונוטוקסין הוא הקישור הספציפי של נוגדנים לאפיטופים מסוימים. תאים מסוימים מייצרים אפיטופים ספציפיים אשר להם יכולת להיקשר לנוגדן. הנוגדן לבדו לא פועל להשמדת תא המטרה ולכן אל הנוגדן הוצמד רעלן שאמור לשבש את פעילות התא (הרעלן משבש את סינתזת החלבונים בתא ולכן התא לא יכול להתקיים יותר). כאמור, הרעלן המקורי מורכב משתי שרשראות פפטידים, אחת אחראית על הקישור של הרעלן ואחת על הפעילות הקטליטית שלו (טוקסינית). שתי שרשראות הפפטידים ברעלן הופרדו מהסיבה שהשרשרת שאחראית לקישור הרעלן עלולה ליצור קישור עם אפיטופים אחרים באורגניזם וליצור פעילות לא רצויה של השמדת תאים לא רצויים. אל הנוגדן קושרים (בזרועות ה-Fab) את השרשרת האחראית על הפעילות הקטליטית של הרעלן. התצמיד נוגדן-טוקסין מוחדר לסרום הדם של האורגניזם, ונצמד לאפיטופ הספציפי של הנוגדן (באזור ה-Fc) על פני תא המטרה.

חדירת התצמיד לתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר היצמדות התצמיד לאפיטופ, האימונוטוקסין חודר לתא בתהליך שנקרא תהליך האנדוציטוזה. בתהליך זה התצמיד מוחדר בשלמותו אל האנדוזם שבתא ומשם הוא יכול לעבור דרך שלוש אפשרויות:

  • לצאת מהתא לאחר שהאנדוזום הרחיק אותו אל חוץ קרום התא.
  • לעבור לליזוזום ששם הוא יפורק ויאבד את הפעילות הציטוטוקסית שלו.
  • לעבור למנגנון הגולג'י בתא ששם הנוגדן והטוקסין מופרדים והטוקסין פועל לעיכוב תהליכי ביוסינתזה של חלבוני התא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אימונוטוקסין בוויקישיתוף