אילן ישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלון אילן ישי המושלם העתיק ביותר מצוי בקתדרלת שארטר, 1145

אילן ישי הוא ביטוי המתייחס לפסוק בספר ישעיהו, שבו תיאור מטפורי של שושלת המשיח:

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה."

על פי האמונה הנוצרית, הפסוק מתייחס לישו, ולכן מיוצג לעיתים תכופות באמנות, בפרט בזו של תקופת ימי הביניים. הדוגמה הקדומה ביותר מתוארכת למאה ה-11. ב"וולגטה", תרגום המקרא ללטינית שנעשה בו שימוש בימי הביניים, תורגמה הפסקה כך:

"Et egredietur uirga de radice Iesse et flos de radice eius ascendet."

או: "מקל משורש ישי, ויצא פרח...". בלשון הלטינית, flos (רבים: floris) משמעה "פרח". Uirga משמעה "חוטר ירוק", "מקל" או "ענף", המילה הלטינית לבתולה היא Uirgo, דמיון זה ללא ספק השפיע על התפתחות התמונה. כך ישו הוא ה-Uirga Iesse, או "חוטר ישי"[1].

בברית החדשה מתחקים אחר שושלת ישו שניים ממחברי הבשורות, מתי ולוקאס. בפרק השלישי בבשורה על פי לוקאס מתוארים "דורות ישוע" החל בו עצמו, אחורה דרך "אביו הגשמי" יוסף וכלה באדם. הבשורה על-פי מתי נפתחת במילים:

"ספר תולדת ישוע המשיח בן-דוד בן-אברהם."

בפתיחה זו שופך מתי אור על כלל שושלת ישו: מוצאו מהעם הנבחר בהיותו צאצא אברהם, והוא "חוטר ישי" בהיותו צאצא בן ישי, דוד המלך.

אילן ישי באמנות הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיניאטורה, ז'ק דה בזנסון, פריז, 1485 לערך. מציגה 43 דורות. להלן, הולדת מרים וילדותה
מסטר ג'יימס הרביעי מסקוטלנד, פלמי, 1510-20, גטי. שימו לב לגביעי הפרחים

ייצוגים מצוירים של "אילן ישי" מציגים אילן או גפן סמליים בעלי ענפים מתפרשים לשם ייצוג הגנאלוגיה בהתאם לנבואת ישעיהו. הנזיר בן המאה ה-12 הרוויאוס (Hervaeus) הביע את תפישת התמונה הימי-ביניימית בהתבסס על תרגום ה"וולגטה": השתייך הפטריארך ישי למשפחת המלוכה, לפיכך מסמל שורש ישי את שושלת המלוכה. באשר למקל, מסמל הדבר את מרים, שכן מסמל הפרח את ישוע הקדוש". בתקופת ימי הביניים, כאשר נודעה לתורשה חשיבות ראשונה במעלה, הושם דגש רב מאשר בימינו אנו על עצם מוצאו המלכותי של ישו, בפרט בידי המלוכה והאצולה, לרבות המצטרפים לכמורה. בקרבן, היו קבוצות אלה אחראיות למרבית פטרונות האמנויות.

במהלך ימי הביניים אומץ סמל האילן כביטוי שושלתי בידי האצולה והפך רשות הכלל, תחילה כאילן יוחסין, ולאחר מכן לייצוג שושלות למיניהן.

"אילן ישי" תואר כמעט בכל מדיום הקיים באמנות הנוצרית. בפרט, הוא מהווה נושא בחלונות ויטראז'ים ובכתבי יד מאוירים למכביר. ניתן למצוא אותו אף בציורי קיר, בתגליפים אדריכליים, באנדרטאות, במרצפות, וברקמה.

ייצוגו הראשון של הפסוק המופיע בספר ישעיהו, המתוארך לשנת 1000 לערך, הציג "חוטר" בצורת גזע זקוף או ענף בפריחתו שאוחזים בו (על פי רוב) מרים, אם ישו, ישו הנישא בידי מרים, ישעיהו או אבות שונים. החוטר, כמאפיין, שירת כמזכר הנבואה. בעולם הביזנטי מתואר האילן כרגיל למראה בלבד וברקעו סצנות מלידת ישו, אף הן מזכר עבור הצופה. אמנם היה האילן נפוץ באירופה הצפונית, בה ייתכן כי מקורו, מבאיטליה.

קיימים ייצוגים נוספים לגנאלוגיה של ישו שאינם עושים שימוש ב"אילן ישי": הנודע בהם הוא זה שצויר בקפלה הסיסטינית בידי מיכלאנג'לו.

צורתה האופיינית של התמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו האופיינית ביותר של "אילן ישי" היא הצגת דמותו של ישי, על פי רוב מוגדלת בהשוואה ליתר, שכובה או נמה (ייתכן כי זהו היקש לאדם בהלקח צלעו) למרגלות מרחב הציור. מטבורו או ממרכזו צומח גזע אילן או גפן המתרומם מעלה ושולח ענפיו לשני העברים. על הענפים, המוקפים בדרך כלל קנוקנות עלווה מתעגלות, ישנן דמויות המייצגות את אבות ישו. באורח כללי מתרומם הגזע במאונך למרים וישו במרומיו.

מספר הדמויות המתוארות נתון לשינוי ותלוי במרחב הציור הפנוי. לכל היותר, במקרה אשר נעשה שימוש בשושלת הארוכה על פי לוקאס, ישנם 43 דורות בין ישי ובין ישו. זהות הדמויות נתונה לשינוי אף היא וייתכן כי לא תפורט, אולם שלמה ודוד נכללים על פי רוב ולעיתים תכופות חבושי כתרים. מרבית אילני ישי כוללים את מרים מיד תחת דמותו של ישו (או, בתקופה הגותית, מציגים בתולה וילד), ובזאת מדגישים את היותה האמצעי באמצעותו נולד חוטר ישי. יוסף הקדוש מיוצג לעיתים נדירות, אם כי בשונה ממרים הוא מהווה חוליה בגנאלוגיות שבבשורות. בימי הביניים רווחה האמונה כי יכלו בני בית דוד להנשא זה לזה בלבד, וכי מרים היא צאצא לישי באורח עצמאי. לעיתים מוצגים ישו ודמויות אחרות בגביעי פרחים, כפרי האילן או כפריחתו.

אילן ישי היה הנבואה היחידה בברית החדשה שאוירה באורח כה מילולי ותדיר, וכך נתפשה כמייצגת את הנביאים ואת חיזויו מראש של ישו באורח כללי. הן חלונות סן דני הן חלונות שארטר כוללים טורי נביאים, בדומה לתיאורים רבים. לעיתים תכופות הם נושאים דגל ובו ציטוט מכתביהם ועשויים לכוון לישו כמשיח החזוי. הכללת המלכים והנביאים היוותה אף את חיזוק ההכללה והרלוונטיות בקנון הספרים התנ"כיים אשר דחו קבוצות מסוימות בעבר.

בעוד "אילן ישי" זכה לפופולריות בתקופת ימי הביניים בפרט, היו אף תיאורים שלו למכביר באמנות התחיה הגותית שהתרחשה במאה ה-19. המאה ה-20 הפיקה אף היא מספר דוגמאות נאות.

"קודקס וישהראד" ו"תנ"ך ארמון למבת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייצוג הקדום ביותר של "אילן ישי" ניתן לתארוך ודאי לשנת 1086 ומצוי בקודקס וישהראד (Vysehrad), בשורות ההכתרה של ורטיסלב השני, מלכה הראשון של בוהמיה, שהייתה דוכסות קודם לכן.

בעבודה ובה ניתוח של תמונה זו, מצביעה ג'. א. הייז ויליאמס על כך כי האיקונוגרפיה בה נעשה שימוש שונה באורח מהותי מזו המצויה בתמונות כעין אלה בדרך כלל; והדבר מתייחס, לטענתה, לחיזוק שלטונו הישר של הפטרון המלכותי. הדף המציג את "אילן ישי" מלווה מספר דפים מאוירים אחרים, מביניהם מתארים ארבעה את אבות ישו. "אילן ישי" לא שימש לתמיכת מספר דמויות. במקום זאת, הפסוק מספר ישעיהו תואר באורח מילולי ביותר. בתמונה ניגש הנביא ישעיהו אל ישי תחת רגליו, המצמחות עץ, וכורך סביבו כרזה ועליה המלים: "מקל זעיר מישי מצמח פרח מפואר", כלשון ה"וולגטה". במקום האבות הנראים בתיאורים מאוחרים יותר, ישובות שבע יונים (בעלות הילה) על הענפים. הללו, במוטיב מהאמנות הביזנטית, מייצגות את שבע מתנות רוח הקודש, כמתואר בידי השליח פאולוס. כן משווה זאת ויליאמס לשתי תמונות נודעות אחרות, חלון "אילן ישי" שבקתדרלת שארטר ו"תנ"ך למבת" (Lambeth) שבאנגליה.

אילן ישי על אחת מדלתות החזית הצפונית של בזיליקת הבשורה בנצרת

כלשון ויליאמס:

בעוד תיאורי אילן ישי מקורם בבוהמיה, הרעיון זכה לפופולריות מרובה ברחבי אירופה והאיים הבריטיים. תוך ששים שנים התרחבה הקומפוזיציה, עם אלמנטים מקוריים אשר אורגנו מחדש ועם אלמנטים אשר נוספו.

עם זאת, טענה זו על אודות המקור הבוהמי עלולה להיות מופרזת, שכן ישנה גרסה "התחלתית" בכתב יד אנגלו-נורמני אשר מועד יצירתה סמוך לזה של "קודקס וישהראד".

בעשורים הראשונים למאה ה-12, היו האיורים הציסטריאניים המוקדמים של מנזר סיטו בעלי תפקיד נכבד בהתפתחות תמונת אילן ישי, ששימשה כתגובה למגמות מחודשות להכחשת אנושיותה של מרים, שהגיעו לשיאן בקתריזם. עם זאת, עם התגבר השפעתו במסדר של ברנר מקלרוו (Clairvaux), שהתנגד בתוקף לדימוי, פסק שימושם בכך. "תנ"ך למבת" מתוארך בין השנים 1140 ו-1150. איור "אילן ישי" מופיע בראשית ספר ישעיהו ונבדל רבות מזה הקדום יותר, בהיותו בעל הצורה הידועה משתי גרסאות כתב היד והוויטראז'. באיור שכוב ישי בקצה הדף והאילן צומח מצדו. ענפי האילן מתוארים כקנוקנות מעוגלות הסוגרות על שישה זוגות או שלישיות של דמויות. במרכז ניצבת מרים באורך מלא, זקופת קומה ומסוגננת כפסלי המאה ה-12, וראשה מצמח קנוקנות הסוגרות על בנה ישו. הוא מוקף על ידי שבע היונים, עם כנפיים פרושות; היה זה תיאורן האופייני. ארבעה נביאים הנושאים מגילות מתוארים במדליונים אשר בפינות.

אילן ישי בקתדרלת שארטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חלונות הוויטראז' הנודעים של קתדרלת שארטר שבצפון צרפת נמנה חלון "אילן ישי", משנת 50–1140, הימני הקיצוני בשלושת החלונות אשר מעל ל"שער המלכותי" ותחת הרוזטה המערבית. מקורו בצורה המורכבת והעתיקה ביותר הידועה של "אילן ישי", בה מתרומם אילן מישי בשנתו: חלון שנקבע בבזיליקת סן-דני בידי אב המנזר סוז'ה בשנת 1140 לערך, כיום לאחר שחזור נרחב.

החלון בשארטר מורכב משמונה אריחים מרובעים מרכזיים ומשבעה אריחים מלבניים מכל עבר. הם מופרדים, כאופייני לחלונות מן המאה ה-12 ללא עיטורי אבן, על ידי מסגרות ברזל כבדות. באריח המרכזי הנמוך ביותר שכובה דמותו של ישי והאילן מתרומם ממרכזו. בכל קטע משבעת הקטעים מתפרש ענף בתבנית חוזרת של ענפים מתעגלים, הנושאים עלים הלובשים את צורתו הנאצלת של הפלר-דה-ליס, אשר רווח בחלונות ויטראז' צרפתיים. במרכז כל אריח דמות – דוד, שלמה, שתי דמויות מכותרות, מרים ודמות מלכותית של ישו, המוקף על ידי שבע היונים נושאות מתנות הרוח, ומוגדל בהשוואה ליתר. בכל אריח מהאריחים הצרים יותר, אשר בשוליהם תבניות עשירות, דמויות ארבעה עשר הנביאים הנושאים מגילות.

מעבר לחשיבות התאולוגית, ממלא העיצוב את ייעודו כקומפוזיציה מאוחדת במרחב גבוה ואנכי; מרבית החלונות הגבוהים האחרים חולקו לסצנות נפרדות. סן דני ושארטר סיפקו מודל לחלונות רבים אחרים, ביניהם ראויים לציון חלונות אילן ישי בקתדרלת קנטרברי, 1200 לערך, אשר קרוב לוודאי יוצרו בצרפת, וקוניברט (Kunibert) הקדוש, קלן מהשנים 35–1220. ראו גם: בראון, לי, סדון (Seddon) וסטפנס (Stephens).

המשכיות מסורת אילן ישי באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי יד מאוירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תנ"ך קפוצ'ין", 1180 לערך, הספרייה הלאומית של צרפת, פריז

האילן מופיע בתנ"כים רומנסקיים אחדים בנוסף לתנ"ך למבת, על פי רוב כאות רישית מאוירת בראשית ספרי ישעיהו או מתי. תנ"ך בנין הקדוש הוא, ייתכן, המופע הקדום ביותר, בהציגו את ישי ואת יוני שבע המתנות בלבד. תנ"ך קפוצ'ין (Capuchin; ראו תמונה) הוא דוגמה מאוחרת מכך, 1180 לערך, בה יוצר אילן ישי את האות L של Liber generationis בראשית הבשורה על פי מתי.

העץ מצוי לעיתים תכופות אף בספרי תהילים, בכתבי יד אנגליים בפרט, כאיור האות הרישית B של Beatus Vir [...], ראשית ספר תהילים, פרק א', העשוי למלא דף שלם. לעיתים זהו הדף היחיד המאויר במלואו, וכאשר הוא מכיל סצנה מצוירת מהווה האילן את הנושא בדרך כלל. בהיעדר סצנה, נהגו במשך כמאתיים שנים להרכיב את האות הרישית מקנוקנות פתלתלות או למלאה בן, פעמים רבות עם חיות או עם אנשים אשר נלכדו, לכן הייתה ההתפתחות לאילן מהלך קל למדי. אמנם, אף כי רווחה האמונה כי דוד בן ישי הוא מחבר תהילים, הוצע כי מסורת השימוש באילן ישי כאן התהוותה בעיקרה מפני כי היה זה עיצוב רב רושם אשר מילא בחן אות B גדלת ממדים.

דוגמה קדומה היא ספר תהילים של הנטינגפילד משלהי המאה ה-12, ודוגמה מראשית המאה ה-14 היא ספר תהילים של גורלסטון (Gorleston) שבספריה הבריטית. באלה ובמרבית הדוגמאות האחרות שכוב ישי בתחתית ה-B, והבתולה אינה מוגדלת בהשוואה ליתר הדמויות. בספר תהילים של מקלספילד (Macclesfield) משנת 1320 לערך, אשר התגלה לאחרונה מחדש, צומח אילן מפורט נוסף מעבר ל-B ושולח ענפיו סביב עברי המלל ותחתיתו. בספר התהילים והשעות של ג'ון, הדוכס מבדפורד (הספרייה הבריטית, Ms Add 42131), משנת 23–1420 לערך, ממסגר האילן את התחתית ואת שני עברי הדף, בעוד ה-B במעלה הדף מכילה את משיחת דוד המלך.

חלק מכתבי היד אשר מקורם באירופה היבשתית מציגים את הסצנה לאורך דף שלם וללא אות רישית. האלמנטים מופיעים בחלקם, ונביאים ולעיתים אף הסיבילה הקומאית ("ספר התהילים של אינגבורג", 1210 לערך) ניצבים בפינות או מהעבר. קובץ דרשות מקלן אשר חובר טרם שנת 1164 מציג באורח חריג את ישי, מת בקברו או בארון קבורה מהם צומח האילן. על פי רוב, מציגים תיאורים רומנסקיים את ישי בשנתו על הקרקע או על מצע פשוט – כל הניתן ללמידה מן המקרא על אודות נסיבותיו הוא, כי היה בעל כבשים אותן רעה דוד. בתקופה הגותית המוקדמת ניתן להבחין באילנות זעירים בכתבי-יד שונים, ולעיתים תכופות שכוב ישי על מצע רחב והדור, כבחלון בובה (Beauvais) אשר להלן.

חלונות ויטראז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריח אילן ישי מקתדרלת יורק. ייתכן כי מתוארך לשנת 1150
שני אריחים, כל אשר נותר מחלון אילן ישי משלהי המאה ה-12 או מראשית זו ה-13, קתדרלת קנטרברי
אילן ישי בכנסיית סנט אטיין אשר בבובה, צרפת, מאת אנגרנד לה פרינס, 1522–1524
חלון מן המאה ה-19. קתדרלת נוטרדאם, פריז

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת יורק - אריח קטן ממדים העשוי קטעים-קטעים מחלון אילן ישי אשר בקתדרלת יורק, נחשב כוויטראז' העתיק ביותר אשר השתמר באנגליה וייתכן כי מתוארך לשנת 1150.

קתדרלת קנטרברי, אנגליה - המזל לא שפר על חלון זה, המתוארך לשנת 1200 לערך. לאחר ששרד את פירוק הכנסיות, את הרס הפוריטנים ואת שיני הזמן פורק והוסר, כחלונות מקוריים רבים במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, והוחלף בהעתק. שני אריחים אשר השתמרו הושבו לאחר מכן וקבועים בקפלת קורונה אשר בקצה המבנה המזרחי.

דוגמאות אחרות הן סנט שאפל אשר בפריז (1247) וקתדרלת לה מאן (המאה ה-13).

רנסאנס וקלאסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר דורצ'סטר, דורצ'סטר, אוקספורדשייר - החלון הצפוני במקום הוא ייחודי, שכן הוא משלב מסגרת מעוטרת ופיסול עם ויטראז' בנושא יחיד. הוא מציג את התרוממות ישו מישי. האילן, על חמשת ענפיו דמויי הגלים החרוטים בעלווה, מתרומם מדמותו השכובה והמפוסלת של ישי. רבות מעבודות הזכוכית מן המאה ה-14 השתמרו קטעים-קטעים, אולם עודן במסגרתן המקורית. דמויותיהם של ישו ושל הבתולה והילד, כמו גם אחרות, נותרו ללא פגע. הזכוכית מכילה דמויות מאילן ישי, ודמויות נוספות חרוטות על מחיצות אבן.

כנסיית לאונרד הקדוש, לוורינגטון, קיימברידג'שייר - חלון אילן ישי משוחזר מן המאה ה-15 בקפלה אשר בקצה הכנסייה המזרחי. שלוש עשרה מהדמויות הן מקוריות, שבע עשרה משוחזרות בחלקן ושלושים ואחת בנות זמננו. המלכים עטויי דאבלטים (doublet) קצרים, המושווים לדמויות זעירות בכתב היד משנת 1640 המייצג את ניצחונות אדוארד הרביעי (הספרייה הבריטית, MS. 7353).

כנסיית דיפנוג הקדוש והמעיין הקדוש, לנרהיידר (Llanrhaeadr), דנבינגשייר, ויילס - חלון אילן ישי מתוארך לשנת 1533. החלון מתאר את ישי בשנתו בגן מוקף חומה, וממנו צומח אילן יוחסין רב ענפים בו נראים אבות מלכי ישו. הדמויות נושאות דמיון לקלפי משחק מלכותיים, אשר התגבשה צורתם באותה התקופה.

כנסיית סנט אטיין, בובה, צרפת - חלון רנסאנס מאת אנגרנד לה פרינס (1522–1524), המתאר את האבות המלכותיים עטויי מלבושים הדורים בהתרומם מתרמילי פרחים. לישי מצע מפואר. במסגרת, צורת הקטע האמצעי כ"לב קדוש" והוא מכיל את הבתולה ואת ישו כילד, בהתרומם מחבצלת ומוקפי אור יקרות.

קתדרלת נוטרדאם, מולה, צרפת המרכזית - חלון אילן ישי מן המאות ה-15–16. מעל ישי ניתן לראות מלך על גב סוס.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית ברתולומיאו הקדוש, רוגייט, סאסקס המערבי - חלון ישי משנת 1892, מאת לוורס ווסטלייק (Lavers & Westlake), בעל עיצוב רבגוני. כלל הדמויות ישובות בכרם, פרט למרים הבתולה היישובה על חוטר בפריחתו מחוץ לכרם. מעל ראשה שבע יונים המסמלות את שבע מתנות הרוח הקדושה. הדמויות אשר בחלון: קטע ראשון: חזקיה, שלמה ומלכיצדק; קטע אמצעי: ישי, דוד, הבתולה וישו כילד על ברכיה; קטע שלישי: יהושפט, אסא וישעיהו. החלון, הנחלק לשלושה, מוקדש לג'. ג'. קרנגי הנכבד (8 ביולי 18–1807 בינואר 1892) ונקבע בכנסייה בידי הנרי אלן רולס בשנת 1892.

קפלת בית פוסיי (Pusey), אוקספורד, אוקספורדשייר - בחלון המזרחי אילן ישי לזכר פוסיי, ממנהיגי "תנועת אוקספורד" בכנסייה האנגלית במאה ה-19. פוסיי מת בשנת 1882, ו"בית פוסיי" הוקם לזכרו. החלון מאת סר ניניאן קמפר (Ninian Comper) ומכיל דמויות נביאים מהברית הישנה ואת אבות הכנסייה, המייצגים באורח חלקי את תחומי עיסוקו וסובבים את ישו במלכותו ואת הבתולה והילד. ניתן להבחין בדמותו של פוסיי, הכורעת בבסיס הקטע השני מהעבר הימני.

כנסיית מתיו הקדוש, ניוקאסל, נורת'מברלנד - חלון אילן ישי מאת קמפ (Kempe, 1899).

ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתקרת העץ רחבת הידיים והשטוחה אשר בכנסיית מייקל הקדוש, הילדסהיים משנת 1200 לערך, מרחב מספק לתוכנית איקונוגרפית מורכבת אשר בבסיסה האילן, הכוללת את אדם וחוה, את הנביאים ואת ארבעת האוונגליסטים. ציורי אריחים נדירים, אולם דוגמה גרמנית משנת 1470 לערך (דרמשטאדט) מציגה אילן בכנפי טריפטיך. ציור שמן גדל ממדים מתקופת הבארוק מאת מייקל וילמן (1678; Kościół Wniebowzięcia NMP, Krzeszów) מציג סצנת האלהה ובה התקהלות אופיינית, וכן קנוקנות המתפתלות סביב הדמויות אך אינן תומכות בן.

תגליף אבן אדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילני ישי בקנה מידה קטן למדי מופיעים בכנסיות ימי ביניימיות למכביר, מביניהם זה המופיע תחת פסל ג'יימס הקדוש על עמודה המרכזי של הכניסה הראשית הנודעת (Portico de Gloria, 1168-88) של קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה. יצירת מופת נוספת של תגליף אבן רומנסקי היא קלויסטר מנזר סנטו דומינגו דה סילוס, לו אילן על אריח שטוח אשר גולף ליצירת תבליט. לקתדרלות צרפתיות אחדות מן המאה ה-13 אילנות בקשתות פתחיהן: קתדרלת לאן, קתדרלת אמיין ושארטר (קשת מרכזית, שער צפוני, כמו גם החלון). עם זאת, הללו מציגים ברובם את האבות בארכיוולטים (archivolt) משני עברי הקשת, ואף כי הם מחוברים באמצעות קנוקנות, רצף התמונה אובד. אמצעי פופולרי נוסף להצגת אבות ישו היה, טור או אסופת פסלים של מלכי יהודה (חלק מאבות ישי) בחזית, כבנוטרדאם אשר בפריז, אך הללו מרחיקים מעבר לתמונת האילן אף הם. בקצרה, פסל הבתולה והילד אשר בפתח בית התפילה של פרייבורג נתמך בידי דמותו של ישי, הם בכיסא (1300 לערך).

אמנויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרק מבוואריה, 1200 לערך
תבליט אילן ישי, קתדרלת פטר הקדוש, וורמס, גרמניה

שנהב מבוואריה - בגבו המלבני של מסרק שנהב מבוואריה, משנת 1200 לערך, מגולפת בעדינות סצנת אילן ישי המציגה את ישי שכוב בעוד האילן מתרומם מטבורו. שני ענפים מהווים מנדורלה (mandorla) סביב מרים הבתולה הברוכה, המרימה ידה האחת על מנת לתמוך את ישו התינוק בעוד זו האחרת אוחזת מגילה. נביאים עומדים משני עבריה.

סן זנו, ורונה - דלת מערבית עשויה ארד, מבזיליקת סן זנו אשר בוורונה, מציגה תבליט אילן משנת 1138 לערך על אריח בודד ובו ישי, ישו וארבעה אבות.

בזיליקת סן מרקו, ונציה - פסיפס אילן גדל ממדים הונח על קירו הצפוני של האגף הצפוני בשנות הארבעים של המאה ה-16 בידי האחים ביאנקיני, על פי עיצוב מאת סלוויאטי.

כנסיית פרנסיס הקדוש, אופורטו, פורטוגל - אילן ישי מן המאה ה-18, מגולף בעץ בסגנון הבארוק. הוא תלת־ממדי ודמויות צבעוניות וזהובות ישובות על ענפיו. שלוש עשרה דמויות עם דמות ישי בעלת הזקן השחור, השכוב בתחתית. האילן מגיע לשיאו בתמונת המדונה והילד והיונה מעל ראשיהם. משני עברי האילן דמויות המזמרות או קוראות מספר פתוח אותו הן אוחזות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילן ישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Arthur Watson, The Early Iconography of the Tree Of Jesse, London: Oxford University, 1934