איזבל פדרו

איזבל פדרו
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1934; מונטווידאו, אורוגוואי
פטירה	27 באפריל 2023 (בגיל 89 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מעסיק	המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

איזבל פדרו (נקראה גם יסכה קפלן^[1], 1934 – 27 באפריל 2023) הייתה ציירת ואדריכלית אשר במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 ביצעה במצרים פעולות ריגול בשליחות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבל פדרו נולדה במונטווידאו בירת אורוגוואי, אביה, יצחק פדרו, יליד פולין, היה נצר למשפחה יהודית מיוחסת מספרד, עלה לארץ ישראל בשנת 1921 עבד בארץ כחלוץ, אך לאחר כמה שנים היגר לאורוגוואי שם נולדה איזבל בשנת 1934.

בתום לימודיה התיכוניים למדה איזבל אדריכלות וציור באוניברסיטה לאמנויות במונטווידאו, היא הייתה פעילה בארגוני נוער ציוניים ובשנת 1961, בהיותה בת עשרים ושבע וגרושה, עלתה לישראל.

במוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודה עולה חדשה יצרו אנשי המוסד בשנת 1962 קשר עמה והציעו לה לפעול בחו"ל למען ביטחון המדינה. הם הסבירו לה כי בשל הרקע האישי שלה היא מתאימה לפעילות החשאית במסווה של ציירת וצלמת המחפשת אתרי נוף לציור ולצילום. איזבל נעתרה לבקשתם. בתחילה הוטלה עליה משימה לצלם בארץ אתרים צבאיים ואסטרטגיים ואם תיתפס תמנע מלגלות כי היא עושה זאת במסגרת פעולה חשאית. היא עמדה במבחנים בהצלחה. בהמשך היא אומנה בפיענוח צילומי אוויר ובקריאת מפות טופוגרפיות, שימוש בכלי נשק ובמכשיר מורס. היא אובחנה כמוכשרת לשליחות ונפגשה עם ראש המוסד איסר הראל ולאחר שפרש נפגשה עם יורשו בתפקיד מאיר עמית.

באפריל 1963 יצאה איזבל פדרו לשליחיותה. תחנתה הראשונה הייתה בפריז שם פגשה ביצחק שמיר, שהיה מפקד היחידה שהפעילה סוכנים במדינות יעד. היא יועדה להישלח למצרים, שהייתה באותה עת, תחת שלטונו של גמאל עבד אל נאצר, האויבת הראשית של מדינת ישראל. בשנות ה-50 של המאה ה-20 יצאו ממצרים פעולות חבלה של הפדאיון, ולאחר מלחמת סיני נמשכו יחסי האיבה בין שתי המדינות. שמיר הכין אותה לקראת יציאתה לשליחות במצרים והיא יצאה לדרכה.

בשליחות חשאית במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדו נכנסה למצרים באשרת תייר עם דרכון של אורוגוואי. מאחר שבדרכונה היו חותמות של מדינת ישראל היא לכלכה אותו ובקונסוליה של אורוגוואי באמסטרדם החליפה אותו לדרכון חדש אותו הציגה במצרים. היא הגיעה למצרים כשהיא מצוידת במכשיר מורס ובמכשיר רדיו לקליטת שידורים בגלים קצרים. בהגיעה למצרים הצהירה כי היא מתעתדת ללמוד ארכאולוגיה ולעסוק בציור.

תחילה התגוררה איזבל פרדו במלון יוקרה בו התארחו מצרים בני המעמדות העליונים. היא התיידדה עם ארכאולוג שערך מסעות ברחבי מצרים, והוא הסכים לצרף אותה למסעותיו. בהמשך הכירה עיתונאי מצרי בכיר המקורב לשלטון המצרי. הוא הציג בפניה קצין צבא בכיר שהזמין אותה למועדון הספורט ברובע אל זמאלק בו הייתה לה הזדמנות להכיר את נשות החברה הגבוהה. אחת מהן נהגה להיפגש עמה בקפה "גרופי" בו הסתופפו קציני צבא מצרים בכירים. מכל ההיכרויות האלה שאבה שפע של מידע מודיעיני. במסעותיה ברחבי מצרים היא סקרה בסיסי צבא ושדות תעופה צבאיים. במהלך שירותה הצליחה פדרו להשיג את התוכניות של סכר אסואן, שהיה יעד אסטרטגי בעל חשיבות עליונה. את המידע שאספה, כולל מסמכים וצילומים, שלחה לישראל באמצעות מכרים מספרד שיצאו ממצרים ושיגרו את החומר בדואר לישראל, מבלי שידעו מה כלול במעטפות. בשנת 1965, אחרי שלוש שנים של שליחות במצרים, ביקשה פדרו לחזור לישראל כדי להקים משפחה. כששבה לארץ פרשה מן המוסד.

לאחר תום השליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובה לארץ עסקה באדריכלות פנים, השתלמה באמנות והציגה את ציוריה בתערוכות באירופה ובארצות הברית. זמן לא רב לאחר שובה לארץ היא נישאה לבן עמי קפלן איש עסקים מראשון לציון שבצעירותו היה חבר האצ"ל, נעצר על ידי הבריטים והיה כלוא למעלה משלוש שנים במחנה המעצר בלטרון. ולאחר קום המדינה היה פעיל בתנועת החרות. לזוג נולדו שני בנים. בהמשך היה בן עמי קפלן מועמד מטעם הליכוד לראשות העיר ראשון לציון וכיהן כחבר מועצת העיר. הוא נפטר בשנת 2005. איזבל המשיכה שנים רבות לעסוק בעיצוב פנים. התגוררה בתל אביב.

פדרו נפטרה ב-ז' באייר ה'תשפ"ג, 27 באפריל 2023.