איגוד השמאים בישראל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרסומי, לא מדויק, יש לשפר סגנון.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרסומי, לא מדויק, יש לשפר סגנון. | |
איגוד השמאים בישראל (שנקרא עד אפריל 2016 איגוד שמאי ביטוח בישראל) הוא איגוד מקצועי ישראלי. שמאי האיגוד עוסקים בהערכות רכוש שאינו מקרקעין כגון מוניטין, כלי רכב, רכוש (שנקרא בעבר אלמנטרי), חקלאות, צמ"ה, אומנות ושמאות ימית. האיגוד אינו כולל את שמאי המקרקעין שמאוגדים במסגרת לשכת שמאי מקרקעין בישראל.
בעבר, הוגדר המקצוע כ"שמאות כללית" או כ"שמאות רכוש". רוב חברי האיגוד הם שמאים עצמאיים, בעלי משרדים, ושכירים העובדים או מופעלים על ידי משרדי שמאים ברחבי הארץ (שמאי חוץ) ומיעוטם שמאים המועסקים בחברות הביטוח השונות (קרויים גם שמאי בית).
האיגוד מפעיל וועדות מקצועיות ענפיות, המטפלות במחלוקות מקצועיות שבין שמאים לבין: חברי איגוד המוסכים, חברות ביטוח, סוכני ביטוח, עורכי דין, מבוטחים וכן על פי מינוי בתי המשפט השונים ברחבי הארץ לבוררות, גישור והגשת חוות דעת מומחה. האיגוד פתוח לכל שמאי העוסק בהערכות רכוש שאינו מקרקעין, שחפץ להימנות על חבריו, בכפוף לתנאי קבלה מקצועיים, השכלתיים ואחרים הקבועים בתקנון האיגוד.
האיגוד פועל על-פי תקנון העמותה המחייב את חבריו. הפעלתו כגוף מבוצעת על ידי חברי הוועד המרכזי והנשיאות המבצעת את החלטותיו. חברי הוועדים נבחרים בבחירות, אחת לשנתיים, כאשר לכל ענף נציג בוועד המרכזי. כל הנבחרים פועלים בהתנדבות. האיגוד מעסיק בשכר בעלי מקצוע אחדים כגון: יועץ משפטי, רואה חשבון, וכדומה.
יו״ר איגוד השמאים הוא עורך דין דורון חבקין המכהן בתפקיד מזה 3 שנים.
השכלה כללית ומקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמאי חבר איגוד פירושו איש מקצוע שעיסוקו העיקרי הוא שמאות ומתן חוות דעת מקצועיות לפי דרישות השוק. בין הצרכנים נמנים: בתי המשפט, חברות ביטוח, גופים ומוסדות ציבוריים ופרטיים וכלל הציבור. כל חבר באיגוד מחזיק תעודת חבר של האיגוד ותעודת שמאי לפי טיב ההסמכה הנדרשת בענף בו הוא עוסק, משרד ממשלתי, או אחר אם בענף בו הוא עוסק דרושה תעודה כזו לפי כל דין.
חברי האיגוד, על ענפיו השונים, הם בעלי השכלה אקדמית (עיונית ומקצועית) בתחומים שונים וביניהם: מהנדסים, עורכי דין, כלכלנים, אגרונומים, הנדסאים, מכונאים ועוד. ניסיונם נרכש בהתמחות אצל מאמנים מורשים של האיגוד.
חברי האיגוד נדרשים להתעדכנות בידע המקצועי בתחומים חדשים ונוספים במסגרת השתלמויות איגודיות, ימי עיון וסמינרים המועברים על ידי מומחים נבחרים המוזמנים בידי ההנהלה.
מטרות ופעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיגוד מספק שירותים מקצועיים הן לחבריו במסגרת השתלמויות מקצועיות, הן לכלל הציבור במסגרת וועדות מקצועיות לברור מחלוקות מקצועיות, והן לבתי המשפט.
האיגוד וחבריו מקיימים שיתוף פעולה עם מוסדות שנועדו להעמיד דור חדש של שמאים משכילים באמצעות תוכניות לימוד מוכחות ומפוקחות. לשם כך משמש האיגוד שותף במוסדות ההשכלה לשמאות, כגון מכללת עתיד ללימודי מקצוע שמאות רכב, ומכללת עדיף ללימודי שמאות רכוש, שמאות חקלאית, שמאות ימית, שמאות אמנות וסיקור סיכונים.
קיים שיתוף פעולה עם משרד התחבורה בנושאי קביעת נושאי הלימוד, קביעת רמת הדרישה לקבלת רישיון שמאי רכב ונטילת חלק בוועדות האתיקה והערר הפועלת במשרד התחבורה. חברי האיגוד נוטלים חלק בהעברת חומר הלימוד ובעריכת סיורים לימודיים והדרכה מעשית לשמאי במסגרת לימודיו.
חברי האיגוד מסייעים לפרטים וגופים שונים בהכנת תשתית תביעה כנגד אחרים הרומסים זכויות ורכוש שלא בדין, ומשתתפים לא אחת ב"מבצעים" של הרשויות בהעמדת חוות דעת מקצועיות לצורכי פיצוי והשבת נזק לאחר אירועים טראומטיים, כגון: מלחמת לבנון הראשונה, מבצע עופרת יצוקה, פרשת סגר האינתיפדה, פינוי חלקי ארץ שונים, רעידות אדמה וכדומה.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 הוקם "האיגוד הישראלי של שמאים בוחנים". מייסדיו היו קבוצת שמאים שמרביתם עסקו כבר בעבר במקצוע השמאות בארצות מוצאם, ומיעוטם תושבי הארץ. החברים המייסדים מנו 18 שמאים, 10 שמאי רכב (שנקראו אז "סקציית מכוניות") ו-8 שמאים להערכת רכוש כללי (רכוש לא מוגדר, שאינו רכב).
במהלך שנות קיומו של האיגוד התרחב האיגוד ונוספו אליו הענפים: אש ואלמנטארי (כיום ענף רכוש) (מ-1950), רכב (מ-1950), חקלאות (מ-1974), ימי (מ-1970) וציוד חקלאי – צ.מ.ה (מ-1980).
העמותה נרשמה מחדש במסגרת החוק העות'מאני של האגודות על פי חוק העמותות הישראלי (סעיף 60 לחוק העמותות התש"ם – 1980) במאי 1982.
עד לשנת 1966 נקרא האיגוד בשם "האיגוד הישראלי של שמאים ובוחני ביטוח". האיגוד נרשם כעמותה בשנת 1966, בשם "איגוד שמאי ביטוח בישראל". עם חלוף השנים והתבססותו של מקצוע השמאות, החלו לעלות קולות לפיו שמו של האיגוד אינו תואם את אופיו שכן פעולות רבות של שמאי אינן נעשות כלל בהתייחס לתחום הביטוח בלבד. כך למשל פעילותו של שמאי רכוש המעריך שווים של תכשיטים אינה נעשית רק לשם עריכת פוליסת ביטוח אלא לעיתים נעשית היא לשם חלוקת רכוש בין מספר שותפים. כך גם עבודתו של שמאי חקלאי הנדרש להעריך נזקים שנגרמו בעקבות אסון טבע אינה מופנית אל מבטח. בנסיבות אלה, בשנת 2016, הוחלט להשמיט את המילה "ביטוח" משמו של האיגוד ולהשאיר את השם החדש "איגוד השמאים בישראל".
הכרה תחיקתית ראשונה למקצוע השמאות ולאיגוד שמאים כלשהו במדינה הייתה בשנת 1953 ב"חוק מילווה חובה, תשי"ג-1953 - מינוי שמאים לעניין הערכת רכוש"[דרוש מקור: פקודת שמאי המקרקעין לא קדמה לו?].[1] במסגרת זו אושרו לראשונה 44 שמאים לעסוק במקצוע השמאות לעניין הערכת רכוש (רכב ואלמנטארי). מרביתם של שמאים אלו היו ממייסדיו הראשונים של האיגוד.
האיגוד הוקם ונוסד על ידי קומץ של "שמאים פרטיים" בלבד (כך הם נקראו אז). בשנות ה-60 הצטרפו לאיגוד מספר קטן של שמאי פנים (שמאי בית) של חברות ביטוח. כחמש חברות העסיקו אז שמאי בית אחד או שניים, והעסקתם בוצעה במקביל להעסקת השמאים הפרטיים, שהם השמאים העצמאיים דהיום. עיקר העבודה נמסרה לשמאים העצמאיים על ידי מח' התביעות/מח' השמאות של חברות הביטוח ו/או באמצעות סוכני ביטוח (בדרך כלל על פי רשימת שמאים שהייתה מקובלת עליהן).
עד לשנת 1982, עבדו שמאי הרכב ללא בסיס תחיקתי (כמו גם יתר ענפי השמאות – למעט שמאי מקרקעין). בשנת 1982 פורסם "צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"ם – 1980", במסגרתו הוסדר מעמדם של שמאי הרכב בדין. ממועד זה, נזקק כל שמאי רכב לרישיון לעסוק בשמאות רכב מטעם משרד התחבורה על פי הקריטריונים שנקבעו בצו.
מאז 1990 הלך וגדל מספרם של שמאי הבית בהדרגה, וביתר שאת (במאות אחוזים) בשנים 1994–2000. בכך החלה כניסתן המסיבית של חברות הביטוח לנושא השמאות; בתחילה בנושאי שמאות הרכב ובעת האחרונה אף בשמאות הרכוש. תוך כדי כך, חויבו סוכני ביטוח לעבוד עם שמאות הבית במקום שמאי החוץ, כפי שהיה מקובל קודם לכן.
האיגוד, יחד עם המועצה הישראלית לצרכנות (שליד משרד המסחר והתעשייה), הגישו עתירה לבג"ץ נגד המפקח על הביטוח. כמשיבים הופיעו 7 חברות ביטוח ובתוכם אף לשכת סוכני ביטוח. ב-15 באפריל 2001 ניתן פסק-דין על ידי השופטים בעתירה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון השופט ברק ולצידו השופטים זמיר וביניש – שעיקריו הם, כי אין לשלם תגמולי ביטוח על סמך חו"ד יחידה של שמאי בית, משום היותו בניגוד עניינים, וכי הליך זה הוא פסול. בכפוף לפסק-דין זה פורסם "הסדר שמאות רכב" מטעם המפקח על הביטוח, שנכנס לתוקף מחייב ב-1 בינואר 2003 ומאז זכה לעדכון.
כללי האתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כללי האתיקה המחייבים כל שמאי חבר איגוד השמאים דומים וכמעט זהים לאלו של לשכת עורכי הדין בישראל. בהיות מקצוע השמאות נתון ללחץ מצד בעלי אינטרסים שונים, הרי שהכרח הוא להציב אמות מידה ראויות ושוויוניות בכל הנוגע לממצאי בדיקות השמאי. קיימת החלטה של מתן חוות דעת ללא משוא פנים, בהתאם לחוק, בתמורה הוגנת ובמקצועיות מרבית לאחר בדיקות מחויבות. פרטי הכללים רשומים בפרוטרוט באתר איגוד השמאים באינטרנט. לדוגמה, סעיפים א' ו ב' מכללי האתיקה, אשר נמצאים באתר האינטרנט של האיגוד:
א. במתן שרות מקצועי, יפעל חבר האיגוד בנאמנות, במסירות, בהגינות, ללא משוא פנים וללא תלות בגורם כלשהו, תוך שמירה על כבוד המקצוע ומטרות האיגוד כפי שנקבעו בתקנון ו/או בהחלטות הוועד המרכזי.
ב. שמאי יקפיד בנכונות המידע, שימסור לשולחיו, ויגיש את הערכתו ומסקנותיו בחוות דעתו, לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי בכפוף לדין ולכללי האתיקה.
קשרי עבודה ושותפויות מקצועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגוד השמאים משתתף וחבר בפורומים חברתיים הנוגעים לקשת עיסוקיו ומקיים מגע עם איגודים מקבילים ברחבי תבל. בין השאר קיים קשר עם: לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, פורום ארגוני הרכב בישראל והמועצה הישראלית לצרכנות.
איגוד השמאים נמצא בקשרי עבודה הדוקים ובשיתוף פעולה עם הגורמים הבאים: המועצה הישראלית לצרכנות, אגף הרכב במשרד התחבורה, איגוד המוסכים בישראל, פורום התיקון הבטוח ואיגוד מכוני הבדיקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איגוד השמאים בישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פורסם בילקוט הפרסומים, 322 כ"ו בכסלו תשי"ד 3.12.1953.