אחווה (קיבוץ)

אין תמונה חופשית

אחווה היה קיבוץ ערבי-ישראלי שהתקיים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

היסטוריה

רעיון הקמת הקיבוץ עלה לאחר סיומה של מלחמת העצמאות, כאשר פועלים ערבים התרכזו בלוד כתוצאה מן המלחמה, והקמתו נועדה לפתור את מצוקתם. הרוח החיה מאחורי הרעיון, עמר אל–זנאתי, היה בעל קשרים עם אנשי ההסתדרות ואנשי מפלגות ציוניות סוציאליסטיות עוד לפני הקמת המדינה, ועתה ניצל קשרי אלו כדי לקדם את רעיון הקמת הקיבוץ הערבי.

אל-זנאתי הצליח לגבש גרעין של 35 חברים שהקים את הקיבוץ ב-1949, על אדמה בקרבת נמל התעופה לוד. חברי הקיבוץ התפרנסו מחקלאות; הם עיבדו את אדמות הקיבוץ וכן התפרנסו עבודת חוץ במשקים חקלאים מחוץ לקיבוץ, אולם בהדרגה עברו רוב החברים לעבוד בפרדסי הסביבה, וכך כלכלת הקיבוץ התבססה על הכנסה מעבודת חוץ.

אט אט החל הקיבוץ להתפרק, כתוצאה מחוסר האמון של החברים באל-זנאתי, שעמד בראש הקיבוץ, וחוסר סיפוק מעקרון השיתוף שעמד בבסיסה של התנועה הקיבוצית; וכך, כשנה לאחר הקמתו נותרו בקיבוץ מספר מצומצם של חברים. לתהליך זה תרם סירובם של ארגוני התנועה הקיבוצית לקבל את הקיבוץ לשורותיהם וקיבוצים אחרים סירבו לפניות לסייע לקיבוץ.

הקיבוץ התפרק ב-1951.

קישורים חיצוניים

• ראובן אהרני ושאול משעל, הקיבוץ ערבי: עלייתו ונפילתו של ’אחווה', עיונים בתקומת ישראל 15, 2005, עמ' 208-181