אורי ידין
אורי ידין (31 במרץ 1908 - 29 בנובמבר 1985) היה משפטן ישראלי ופרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, נמנה עם מנסחי מגילת העצמאות של מדינת ישראל והיה מבוני המשפט הישראלי.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי ידין נולד בשם רודולף אוטו היינסהיימר (Rudolf Otto Heinsheimer) בשנת 1908 בעיר באדן-באדן בגרמניה, כצעיר מבין שלושה ילדים לפרידריך היינסהיימר (1935-1873), רופא, ואמה וילשטטר (1957-1880). דודו קרל היינסהיימר וסבו מקס היינסהיימר היו שניהם פרופסורים למשפטים באוניברסיטת היידלברג, גרמניה, שם גם ידין למד משפטים וקיבל הסמכה בשנת 1930. ב-1931 התקבל כעוזר הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ברלין. מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון פוטר מתפקידו ונשלל רישיונו המקצועי. לנוכח הדיכוי המקצועי והאנטישמיות הגוברת, עלה לארץ-ישראל. ב-1934 התחתן; לו ולאשתו לאה, רופאת ילדים בהכשרתה, נולדו שתי בנות – עדה ושולמית וולקוב, אשר לימים הפכה להיסטוריונית בכירה. מאז 1949 שימש בשורת תפקידים ממלכתיים במערכת המשפט של מדינת ישראל.
משנת 1951 לימד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1970 מונה לפרופסור חבר. ב-1966 יסד ובהמשך שימש עורך ראשי של כתב העת המשפטי The Israel Law Review, כתב העת הישראלי הוותיק ביותר בתחום המשפט בשפה האנגלית. ידין הנחה לתארים מתקדמים משפטנים רבים, בהם שר המשפטים לעתיד פרופ' דניאל פרידמן.
אורי ידין נפטר ב-29 בנובמבר 1985 בירושלים.[1]
קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1934 עמד בהצלחה במבחן שלטונות המנדט לקבלת רישיון עורך דין. התמחה שנתיים בעריכת דין ולאחר מכן פתח משרד עצמאי. כמשפטן פעיל נמנה עם מנסחי מגילת העצמאות, אם כי חלק מהצעותיו הושמטו ונגנזו מהנוסח הסופי. עם קום המדינה עבד בפרקליטות המדינה במשך כשנה וב-1949 סיים את תפקידו. זמן קצר לאחר מכן נענה להצעתו של פנחס רוזן ומונה למנהל הראשון של מחלקת החקיקה במשרד המשפטים.[2] הוא היה אחראי לטיוטה הסופית של פקודת סדרי השלטון והמשפט, כמו כן תרם לפיתוח העקרונות המשפטיים של שורה של חוקים, כגון חוק השבות, חוק הירושה, חוק היחיד והמשפחה, חוק ניירות ערך. מימיו הראשונים בתפקיד הוביל מאבק להחלפת שיטת "המשפט המקובל", שהייתה נהוגה בארץ בתקופת המנדט הבריטי.[3] נטל חלק מרכזי בתהליך עיצוב מערכת הנורמות המשפטיות במדינת ישראל הצעירה, אותו תיעד נאמנה ביומנו האישי בשנים 1951-1948,[4] עליו חתם במילים המפורסמות "והחוק – חוק!". ב-1958 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בתקופת כהונתו של חיים כהן. בשנות ה-60 היה פעיל ביישום רפורמות חוקתיות נרחבות במשפט הישראלי ליצירת השיטה שכונתה על ידיו כ"מערכת משפט מעורבת, שבה מתערבבים יסודות של משפט מקובל עם יסודות של "המשפט הקונטיננטלי".[5] אורי ידין היה אחראי על כתיבת קודקס אזרחי, שיאגד את כל החקיקה הישראלית במהלך השנים 1985-1968. טיוטת הקודקס עליה שקד עד ימיו האחרונים הושלמה אחרי פטירתו על ידי עובדי משרד המשפטים (כולל אהרן ברק ומיגל דויטש). בשנת 2011 הונחה על שולחן הכנסת "הצעת חוק דיני ממונות" שכללה את 996 סעיפי הקודקס האזרחי ועברה קריאה ראשונה.[6]
יחסו כלפי "הכרזת העצמאות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידין סבר כי מעמד הכרזת העצמאות ורוחה היו רעים, ביטא זאת בדבריו: "בטקס במוזיאון בפני קהל מצומצם, כאילו בהחבא... בלי חגיגיות, בלתי התרוממות הרוח, בלי השראה של שעה היסטורית".[7] הוא האמין שהיעדרו של שם התואר "עצמאות" מגוף ההכרזה משאיר את טענת הזכות לריבונות מדינית כטענה שמימושה יכול להיעשות בעתיד ולא על-אתר, גרס כי יש לבטא את הכמיהה היהודית ולהבטיח את שריונה של המדינה כחופשית, ריבונית, עצמאית, ללא תלות באחרים. רק בשנת 1953 נשמע הביטוי "הכרזת העצמאות" בפעם הראשונה בפי בית המשפט העליון. ידין הרגיש כי השמטת הצעותיו היוו העלבה וכי תכלית הדבר הייתה תכסיס פוליטי לשם ריצוי הגויים.
המדינאים אשר התנגדו להנחלת תיאוריו במגילת ההכרזה גרסו כי האו"ם הצהיר שלא "יעניק" עצמאות בדרך אחרת ולכן החליטו לסגור כול צוהר להתנגדות זו. כמו כן, טענו כי תארים אלה ייקנו בכוח המעשה ולא בכוח המליצה וכי אין להפריז בכוח הכתוב.[8]
הערכת פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהספדו לידין ציין פרופ' יצחק אנגלרד, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים:
השפעתו האישית על החוק הייתה עצומה וכמעט מעבר לתפיסה, מהניסוח של החוקים החוקתיים הראשונים של המדינה ודרך ההכנה בשנותיו האחרונות, של קודקס אזרחי מקיף. [9]
לדברי פרופ' יורם שחר מהאוניברסיטה העברית,
להבנת מקומו של ידין במשפט הישראלי חשוב להבין, כי שיטה זו שאנו דבקים בה אינה השיטה היחידה האפשרית... השיטה, כך נראה, גברה עליו והוא חזר והסתגר בבית-המלאכה, על-מנת לנסות להפוך את השיטה מתוכה. להערכתי, לא הצליח להפוך, אך המוצרים שהוציא מתחת ידיו בתקופה הגדולה של עבודתו מעמידים אותו בשורה הראשונה של בוני המשפט הישראלי.[10]
יעקב מירון, ראש המחלקה לענייני ערבים במשרד המשפטים, טען כי ידין השתמש במשפט העברי במטרה לקדם את עקרונות המשפט הגרמני במערכת המשפט הישראלית.[11]
כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרכי החקיקה בישראל, שנתון הממשלה לשנת תשט"ז, עמ' 312–323, בארכיון המדינה
- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א–1970
- חוק חוזה הבטוח, 5741/1981 (ירושלים: המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1983)
- ספר אורי ידין: האיש ופועלו, כרך א' (תל אביב: בורסי, תש"ן) (בעריכת אהרן ברק וטנה שפניץ)
- Studies in Israel Legislative Problems (Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University, 1966), with Guido Tedeschi
- The Israeli Criminal procedure law, 5725-1965 (South Hackensack, N.J.: Rothman, 1967)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן ברק וטנה שפניץ (עורכים) ספר אורי ידין: האיש ופועלו כרכים א–ב (תל אביב: בורסי, תש"ן)
- Werner Röder, Herbert A. Strauss (Hrsg.) Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933: Bd.1 Politik, Wirtschaft, Öffentliches Leben (München, 1980)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שחר, יומנו של אורי ידין, עיוני משפט ט"ז, נובמבר 1991, עמ' 537–557
- יורם שחר, הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות, עיוני משפט כ"ו, נובמבר 2002, עמ' 523–600
- יורם שחר, אסף לחובסקי, רון חריס ורונן שמיר, המשפט המנדטורי ומורשתו, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003, עמ' 251–295, באתר "כותר"
אורי ידין (1908-1985), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Werner Röder, Herbert A. Strauss (Hrsg.) Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933: Bd.1 Politik, Wirtschaft, Öffentliches Leben 839 (München, 1980)
- ^ יהושע בן-אריה, ירושלים בתקופת המנדט – העשייה והמורשת, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003, עמ' 270, באתר "כותר"
- ^ יומנו של אורי ידין, עמ' 552
- ^ אהרן ברק וטנה שפניץ (עורכים) ספר אורי ידין: האיש ופועלו כרכים א' וב' 17–62 (תל אביב: בורסי, תש"ן)
- ^ J. Dainow, Judicial Lawmaking in Israel, The Role of Judicial Decisions and Doctrine in Civil Law and Mixed Jurisdictions, 296 (New Orleans, 1974)
- ^ הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, ה"ח הממשלה 595, הונחה ב-15 ביוני 2011, באתר הכנסת
- ^ יומנו של אורי ידין, עמ' 542
- ^ יומנו של אורי ידין, עמ' 553
- ^ Izhak Englard, Uri Yadin: In Memoriam, 4 Israel Law Review, 441 (1985): "His personal impact on the law was enormous and almost beyond grasp, from the drafting of the first constitutional laws of the State and through the preparation of a comprehensive private law code in his final years"
- ^ הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות, עמ' 537–539
- ^ Yaakov Meron, “Le Droit Allemand en Israel", Revue International de Droit Compare 43, 127 (1991)
