אוטו מול

אוטו מול
Otto Moll
	אין תמונה חופשית
לידה	4 במרץ 1915; קאלקהורסט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
הוצאה להורג	28 במאי 1946 (בגיל 31); לנדסברג אם לך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
השתייכות	אס אס
דרגה	Quartermaster Sergeant, first sergeant

אוטו הרמן וילהלם מול (בגרמנית: Otto Hermann Wilhelm Moll‏; 4 במרץ 1915 – 28 במאי 1946) היה קצין אס אס ופושע מלחמה נאצי שפיקד על המשרפות באושוויץ בירקנאו ונודע לשמצה באכזריותו. במקרים רבים מול רצח באופן אישי קורבנות שהגיעו למחנה.

מול נודע כאחת הדמויות המרושעות, הסדיסטיות ומטילות האימה במחנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול נולד בהוהן שנברג שבגרמניה. הוא עבד כגנן לפני שהצטרף לאס אס ב־1 במאי 1935 (מספר סידורי 277670).

שירותו באס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול הצטרף ליחידות גולגולות המת של ההאס אס האחראיות על ניהול מחנות הריכוז וההשמדה עבור גרמניה הנאצית. אחד התפקידים המוקדמים ביותר שלו היה אחראי על עבודת גננים במחנות. במאי 1941 הועבר מול ממחנה הריכוז זקסנהאוזן לאושוויץ שם הוטלה עליו האחריות על חפירת קברי המונים. בשלוש וחצי השנים הבאות מול שימש בכמה תפקידי צוות במחנה. עד מהרה הפך למנהל שירותי התעסוקה במחנה הגברים באושוויץ בירקנאו. בשנת 1944 פיקח מול על כל המשרפות בבירקנאו. על פי דבריו של מפקד אושוויץ רודולף הס, הוא ומול עוטרו שניהם על ידי אדולף היטלר באות כבוד על תפקודם במלחמה.^[1] מול מופיע מספר פעמים באלבום התצלומים של מפקד אושוויץ קארל-פרידריך הוקר המראה את אנשי האס אס במחנה בזמן הנסיגה ממנו.

מול נהג לומר לאנשיו: "Befehl ist Befehl!" ("פקודה היא פקודה!") כדי להצדיק את מעשיו. אימרה עליה חזרו נאשמים נוספים במשפטי נירנברג כהגנה.^[2]

אלתר פיינזילבר, חבר הזונדרקומנדו בבירקנאו שעבד תחת מול, העיד במשפט שנערך לו:

קרה שכמה אסירים ניסו להתנגד כאשר התכוונו לירות בהם למוות כשהיו על סף הבור או שילדים בכו ואז מול היה משליך אותם חיים ללהבות הבור.^[3]

אסיר זונדרקומנדו נוסף בשם הנריק טאובר העיד:

מול היה האכזרי מכולם. לפני הגעתו למחנה הוא היה אחראי על העבודות בבונקרים, שם שרפו את הקורבנות הגזים בבורות. ואז הוא הועבר לזמן מה לאזור אחר. לאור ההכנה הנחוצה ל"קבלת הפנים" של המשלוחים מהונגריה בשנת 1944, הוא הוצב כאחראי על כל המשרפות. הוא זה שארגן את ההשמדה ההמונית של האנשים המגיעים ממשלוחים אלה. רגע לפני הגעת הטרנספורטים מהונגריה הוא הורה לחפור בורות לצד משרפות V והשמיש את פעילותו של בונקר 2 ובורותיו שלא היו בשימוש. בחצר המשרפה היו מודעות המופנות לקורבנות ועליהם כתוב כי הם עומדים לעבור למחנה בו תחכה להם עבודה אך לפני כן עליהם לעבור רחצה וחיטוי ולשם כך עליהם להתפשט ולהכניס את כל חפצי הערך שלהם לסלים שהוצבו במיוחד למטרה זו בחצר. מול חזר על הדברים בנאומיו בפני המשלוחים הבאים. היו כל כך הרבה משלוחים שלפעמים קרה שתאי הגזים לא היו מסוגלים להכיל את כל המגיעים החדשים. האנשים העודפים נורו לרוב, בזה אחר זה ולעיתים קרובות על ידי מול עצמו. בכמה הזדמנויות, השליך מול אנשים לבורות הבוערים בעודם בחיים. הוא גם תרגל ירי באנשים ממרחק. הוא התייחס בצורה נוראה לאנשי זונדרקומנדו, הכה אותם והתנהג אליהם כמו לבעלי חיים. אלה שהיו בשירותו האישי סיפרו לנו שהוא השתמש בחוט תיל כדי לדגום חפצי זהב ותכשיטים של קורבנות שנלקחו ממשלוחים חדשים, ושם אותם בתיק. בין החפצים שהשאירו האנשים שהגיעו לתאי לגזים, הוא נהג לקחת פרוות וסוגי מזון שונים, במיוחד שומן. כאשר לקח אוכל, אמר בחיוך לחיילי האס אס שסביבו שצריך לנצל את המשלוחים לפני שהשנים הרזות יגיעו. תחת ניהולו התחזק הזונדרקומנדו והוגדל לכ -1,000 אסירים. ^[4]

ביוני 1942, יחד עם פרנץ הסלר והנס אומייר, הוציא מול להורג 168 אסירים בבלוק 11 לאחר ניסיון התמרדות.

ב-2 באוגוסט 1944 רצח מול את שמעון קמינסקי מנהיג המחתרת היהודית באושוויץ שהוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה.

מעצר והוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נטישת אושוויץ-בירקנאו על ידי האס אס ב־18 בינואר 1945, הועבר מול למחנה משנה של מחנה הריכוז דכאו. ב־28 באפריל 1945, יום לפני ששחרור מחנה דכאו על ידי חיילים אמריקאים, הגיע מול למחנה הראשי עם קבוצת אסירים שאילץ לצעוד בצעדת מוות. למחרת הוא נלכד ונעצר.

בנובמבר 1945 הועמד מול למשפט על ידי בית הדין הצבאי האמריקאי במהלך משפטי דכאו. אף על פי שבמשפט הושמעו עדיות של ניצולים על אכזריותו והזוועות להם היה אחראי מול הואשם רק בסעיף אחד של הצעדת אסירים בצעדת המוות באפריל 1945.

הוא נמצא אשם והוצא להורג בתלייה בכלא לנדסברג, ב־28 במאי 1946.

דמותו של מול מופיע בסרט אזור אפור המגולל את סיפור מרד הזונדרקומנדו באושוויץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Müller, Filip (1999) [1979]. 'Eyewitness Auschwitz - Three Years in the Gas Chambers. trans. Routledge & Kegan Paul Ltd. and Susanne Flatauer. Chicago: Ivan R. Dee & in association with the United States Holocaust Memorial Museum. p. 180. ISBN 1-56663-271-4.
"בכינו בלי דמעות" בהוצאת ידיעות ספרים ויד ושם מאת פרופסור גדעון גרייף.
"מרד באושוויץ" בהוצאת ידיעות ספרים מאת פרופסור גדעון גרייף ואיתמר לוין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Höss, Rudolf (1992). Death Dealer: The Memoirs of the SS Kommandant at Auschwitz. Amherst, NY: Prometheus Books. p. 350. ISBN 0-87975-714-0.
^ Heller, Kevin Jon (2011). The Nuremberg Military Tribunals and the Origins of International Criminal Law. Oxford University Press. ISBN 978-0-199-23233-8..
^ Gilbert, Martin (2014). The Holocaust: The Human Tragedy. Rosetta Books. p. 109. ISBN 9780795337192.
^ Pressac, Jean-Claude (1989). AUSCHWITZ: Technique and Operation of the Gas Chambers. Beate Klarsfeld Foundation. p. 496. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-2020-04-24.

[1] Höss, Rudolf (1992). Death Dealer: The Memoirs of the SS Kommandant at Auschwitz. Amherst, NY: Prometheus Books. p. 350. ISBN 0-87975-714-0.

[2] Heller, Kevin Jon (2011). The Nuremberg Military Tribunals and the Origins of International Criminal Law. Oxford University Press. ISBN 978-0-199-23233-8..

[3] Gilbert, Martin (2014). The Holocaust: The Human Tragedy. Rosetta Books. p. 109. ISBN 9780795337192.

[4] Pressac, Jean-Claude (1989). AUSCHWITZ: Technique and Operation of the Gas Chambers. Beate Klarsfeld Foundation. p. 496. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-2020-04-24.

[1]

[2]

[3]

[4]