אדה טלץ'
 | |
| לידה |
12 במאי 1872 באיה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1948 (בגיל 76) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית |
| שם לידה |
Teltsch Ede |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| תקופת הפעילות |
1900–1948 (כ־48 שנים) |
  | |
אדה טלץ', (במקור טלטש, Teltsch, בהונגרית: Telcs Ede; באיה, 12 במאי 1872 – בודפשט, 18 ביולי 1948) היה פסל הונגרי-יהודי, אומן מדליות (Medalist)(אנ').
מוצאו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלץ' נולד במשפחה יהודית. סבו וסבתו: סבו מצד אביו, אהרון טלטש, היגר להונגריה ממיקולוב, מורביה. הוא עסק בהכנת מצבות וציור שלטים בעיר פאפה. סבתו מצד אביו תרזה האס הלכה לעולמה בגיל 115 ואדה, נכדה, עדיין הצליח לצייר אותה בבאיה בשנת 1892. סבו מצד אמו היה אדולף וולנר, סוחר תבואה עשיר בעיר באיה שהתרושש לאחר מכן, סבתו הייתה בטי פּלצר, שהלכה לעולמה בגיל צעיר.
אביו, מור טלטש (פאפה, 1842-1924) עבד כסנדלר. הוא נשא לאישה בבאיה את אנה וולנר (בוניהאד, 1846-1940) ב־15 בפברואר 1870. אֶחיו היו ארמין (שנולד בשנת 1870), ברטה, אילונה, גזה, קרולין, פליקס ואנדראש (שנולד בשנת 1891). הוריו עברו לסובוטיצה כשאדה היה בגיל צעיר מאוד וחוויות ילדותו ונעוריו נקשרו לעיר זו (אז הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית).
לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בגיל תלמיד תיכון בסובוטיצה החליט טלץ' להיות צייר. לאחר שסיים את ארבע הכיתות של בית הספר התיכון, לקח אותו אביו לבודפשט ללמוד בבית הספר לעיצוב תעשייתי, יחד עם תלמידי פיסול בניין. עם זאת, טלץ' החליט לעזוב את לימודי הפיסול שם וחזר לסובוטיצה.
בשנת 1888 הפליג על הדנובה לווינה ונרשם לסטודיו לפיסול של הפסל אדמונד פון הופמן, שהבחין בכישרונו. בהמשך קיבל הפסל אדמונד פון הלמר את הילד בן ה -16 לאקדמיה. לאחר שנתיים לימודים הוא קיבל מהאקדמיה מלגה חודשית של 90 פורינט ובמקביל קיבל מענק חודשי של 50 פורינט מתא אחד של הבונים החופשיים בבודפשט (לימים התא קיבל אותו כחבר). אחרי סיום האקדמיה הוא המשיך ללמוד בבית הספר של המאסטר גספר קלמנס פון זומבוש (Gaspar Clemens von Zumbusch ) "מנהיג הפסלים" בווינה. כבר בהיותו תלמיד בשנה הראשונה זכה אדוארד טלטש (אדה טלץ') בפרס הגבוה ביותר של בית הספר ובסך 300 פורינט עבור קבוצת הפסלים המיתולוגית שלו Die zwei Durstigen. בעידוד המאסטר שלו הוא שלח את הפסל לתערוכה הבינלאומית של וינה בשנת 1893, ולאחר מכן לאנטוורפן, שם זכה במדליית כסף. הוא הציג אותה יצירה, שקרא לו בתרגום להונגרית "שני הצמאים", בתערוכת איגוד האמנויות היפות ההונגרית בבודפשט בשנת 1893/94. לאחר מכן גם פסלו הענק בשם "גוליית" הוצג והתפרסם בתערוכה בשנת 1894/95. זה היה המקום בו החלה הקריירה האמנותית שלו לנסוק בהונגריה. לאחר שסיים בהצלחה את האקדמיה בת ארבע השנים ולאחר מכן את בית הספר לתואר שני במשך שלושה שנים, סיים את לימודיו בווינה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 23 התיישב בבודפשט, אך תחילה יצא לטיול בוונציה. הוא הופיע בסטודיו של הפסל ג'רג' זאלה והגיש בקשה להתקבל על סמך מכתב המלצה מאת הלמר. זאלה קיבל אותו לעבודה ומיד מסר לו עבודות. ב־1 באוקטובר 1895 התגייס טלץ' ל"שנות ההתנדבות" לשרת בגדוד הרגלים הראשון. הוא פרש כסמל וכמועמד לקצונה במילואים. בינתיים מיצירותיו שהוצגו בתערוכת המילניום, פרנץ יוזף הראשון, קנה פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את "שני הצמאים" בעבור 600 פורינט, וטלץ' פגש את הקיסר באופן אישי. המדינה קנתה ממנו את הפסל גוליית עבור 800 פורנטים. בשכר שהרוויח בתערוכת המילניום הוא יכול היה לשכור סטודיו ברחוב מונקאצ'י 14.
שנתיים לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לקצונה, הוא התגייס להתמחות קיץ של חודשיים בגדוד הרגלים השישי של סובוטיצה. שם פגש את אנה גרפי, בת של מנהל מפעל ללבנים. הם התחתנו באביב 1900. דירתם הייתה ברחוב סונדי 80 בבודפשט. ילדם הראשון שארי, נולדה בשנת 1901, השני, מתי בשנת 1902, והשלישי, פאל בשנת 1903. אשתו חלתה בשחפת כלייתית ונפטרה ב־10 בפברואר 1910.
תלמידתו נורה מנספלד קיבלה עליה את הטיפול בילדיו, והוא יצא לבית הבראה ליד דרזדן כדי להתאושש מן האסון. טלץ' התחתן עם נורה ב־2 במרץ 1911. הם עברו לבודה ונולדו להם שני בנים, פטר ב -1911 ואדם ב -1914.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, האמן בן ה-42 לא היה צריך להתגייס. הוא חלה בשלהי 1917 ואושפז בבית חולים. הסופר דז'ה קוסטולאני, אף הוא מסובוטיצה, כבר ניסח את הספד עליו. לאחר המלחמה הוא ומשפחתו עברו להולנד בשנת 1920. שם, הפך טלץ' למנהל אמנותי במפעל הצורפות של חבר. הוא חזר הביתה אחרי שנתיים, גרוש מאשתו השנייה בספטמבר 1924, הוא התחתן בשלישית עם אירנה גליקשטַהל. הסטודיו והדירה החדשים שלו הושלמו ברחוב אלקוטאש 41. במהלך הכיבוש הגרמני הוא נשא עליו את הטלאי הצהוב, אך קיבל פטור ויכול היה להישאר בדירתו. עם העלייה לשלטון של מפלגת צלב החץ בהונגריה ולפני המצור על בודפשט הוא ואשתו עברו מבודה לפשט לדירת אמה של אשתו, שהייתה בבית מוגן תחת הגנה שוודית באמצעות פעילותו של ראול ולנברג.[1] [2] בסיום המלחמה חזרו לבודה ושחזרו את הסטודיו. אדה טלץ' תרם את הפסלים, הלוחות, הציורים, הצילומים והמסמכים האחרים שנותרו לו לאחר המצור על בודפשט, לעיר הולדתו באיה.
יצירותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסל של קורנליה הולושי, מאקו
- פסלים דקורטיביים של האקדמיה למוזיקה ( 1907 ),
- קבר מיהאי מונקאצ'י ,
- קבר מיקלוש ברבש
- פסל של לאיוש קושוט ( קצ'קמט ),
- חזהו של דז'ה סילאג'י ( סילאג'י, 1907 ),
- פסל מיהאי ורשמארטי (יחד עם אדה קלוש, 1908 ),
- פסל איגנץ אלפאר ( פארק העיר, 1931 ),
- סנט לאסלו ופסל הקיסר קרל השלישי באנדרטת המילניום.
- מרצ'ה ( הגלריה הלאומית ההונגרית ),
- הביישן הקטן ( הגלריה הלאומית ההונגרית ),
- גוליית ( הגלריה הלאומית ההונגרית ).
- Hollósy Kornélia-szobor, Makó
- A Zeneakadémia díszítőszobrai (1907),
- Munkácsy Mihály síremléke,
- Barabás Miklós síremléke
- Kossuth Lajos szobra (Kecskemét),
- Szilágyi Dezső mellszobra (Szilágyi, 1907),
- Vörösmarty Mihály szobra (Kallós Edével közösen, 1908),
- Alpár Ignác szobra (Városliget, 1931),
- Szent László és III. Károly király szobra a Millenniumi emlékművön
- Marcsa (Magyar Nemzeti Galéria),
- A kis szégyenlős (Magyar Nemzeti Galéria),
- Góliát (Magyar Nemzeti Galéria).
תערוכות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפת המקור:
- Negyedéves korában elnyerte az akadémia Füger-aranyérmét.
- 1899-ben Oroszországban egy osztrák-magyar kiállításon szerepelt.
- Az 1900. évi párizsi világkiállításon kollekcióval vett részt, valamennyi figuráját megvették külföldi múzeumok.
- Az 1901. évi drezdai nemzetközi kiállításon szobrászati kis aranyérmet kapott. (A nagyot Auguste Rodin.)
- A házi szer című terrakottájával az 1901. évi műcsarnoki tárlaton elnyerte a 600 koronás Ráth-díjat.
- Az 1902. évi téli tárlaton Tanulmányfő című alkotásáért a Műcsarnok kétezer koronás Röck István-díját kapta.
- 1901-ben a turini nemzetközi iparművészeti kiállításon ezüstérmet nyert.
- Aranyérmet kapott Kati néni című szobráért a Saint Louisban rendezett világkiállításon.
- Az 1906. évi milánói világkiállításon Beethoven-szobrával aratott sikert.
- Az antwerpeni világkiállításon II. osztályú aranyéremmel jutalmazták.
- Az 1908-1909. évi téli tárlaton a sógornőjéről készített arcmásért az állami nagy aranyérmet, az akkori legnagyobb művészi kitüntetést kapta.
- 1928-ban volt gyűjteményes kiállítása a budapesti Ernst Múzeumban.
- 1937-ben a párizsi világkiállításon plakettjével elnyerte a Grand Prix-t.
- A Műcsarnokban 1940-ben - a második magyarországi zsidótörvény után - megrendezték gyűjteményes kiállítását, amelyen több mint 50 szobra és sok plakettje volt látható
בתרגום לעברית:
- בשנתו הרביעית באקדמיה הוענקה לו מדליית הזהב של פיגר של האקדמיה.
- בשנת 1899 הוא הציג בתערוכה אוסטרו-הונגרית ברוסיה.
- השתתף בתערוכה העולמית של פריז בשנת 1900 עם אוסף. כל יצירותיו נקנו על ידי מוזיאונים זרים.
- זכה ב"מדליית זהב קטנה" לפיסול בתערוכה הבינלאומית של דרזדן ב -1901. (המדליה הגדולה הייתה של אוגוסט רודין)
- זכה בפרס ראת' וכן ב־600 כתר בתערוכת היכל האמנות בשנת 1901 עם הטרקוטה שלו שנקראה "כלי בית" .
- יצירת "המחקר" זכתה בתערוכת החורף 1902 ב-Kunsthalle באלפיים כתרים ובפרס אישטוואן רק.
- בשנת 1901 הוענק לו מדליית כסף בתערוכה הבינלאומית בטורינו לאומנויות שימושיות.
- מדליית זהב עבור פסלו דודה קטי על בתערוכה העולמית בסנט לואיס.
- זכה להצלחה בתערוכה העולמית של מילאנו ב -1906 עם פסלו בטהובן .
- בתערוכה העולמית באנטוורפן הוענקה לו מדליית זהב דרג שני.
- בתערוכת החורף ב -2007 הוענק לו מדליית הזהב הממלכתית, הפרס האמנותי הגדול ביותר השנה.
- בשנת 1928 הייתה לו תערוכה קולקטיבית במוזיאון ארנסט בבודפשט .
- בשנת 1937 זכה בפרס הגדול עם לוחית ביריד העולם בפריס.
- בשנת 1940, לאחר פרסום חוק היהודי השני בהונגריה, אירחה הגלריה לאמנות תערוכת אוספים של למעלה מ־50 פסלים שלו ולוחות רבים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
The Jewish Encyclopedia. Eduard (Ede) Telcs.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. אדה טלץ'
- אומנות. אדה טלץ' (מאמר בהונגרית) Márkus László: Telcs Ede (magyar nyelven). Művészet, Harmadik évfolyam, 1904, Második szám, p. 73-79
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדה טלץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)