אברם פינקנזון
אברם (מוסיה) פינקנזון (5 בדצמבר 1930, בלצי, בסרביה, רומניה – נובמבר 1942, אוסט- לבינסקאיה, מחוז קרסנודר, ברית המועצות) היה ילד שגילה אומץ לב וגבורה בעת מלחמת העולם השנייה והשואה. נורה בידי הנאצים[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינקנזון נולד בעיר בלצי (בימינו בשטח מולדובה), לוולף ופניה פינקנזון. מילדותו למד נגינה בכינור. כשהיה בן חמש, העיתון המקומי כתב עליו כעל ילד-פלא, וניבא לו עתיד מוזיקלי מזהיר. ב-1941, בעת שהגרמנים פלשו לברית המועצות, נאלצה משפחת פינקנזון לברוח לעומק המדינה, והגיעה למחוז קרסנודר, לאוסט-לבינסק. אביו, שהיה רופא מנתח, התקבל לעבוד בבית החולים הצבאי במקום. פינקנזון עלה לכיתה ה'. הוא הרשים את מוריו וחבריו לכיתה בידיעותיו ובתחומי העניין שלו. הוא חלם להפוך למוזיקאי מצליח. בין היתר ניגן לפצועים בביה"ח וביצע את המנגינות האהובות עליהם.
ב-1942 כבשו כוחות גרמניים את האזור. משפחתו, כולל סבתו וסבו וקרובים נוספים, נעצרו כיהודים. יחד עם יתר היהודים מהעיירה הם הובלו להוצאה להורג על גדת הנהר קובן. כשהגיעו למקום ביקש מוזיקה לנגן בפעם האחרונה וקיבל את אישור הגרמנים. הוא החל לנגן את "האינטרנציונל". הנאצים הרגוהו במקום.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעשהו של פינקנזון הנער, הפך לאחר מלחמת העולם השנייה לסמל ולמופת בברית המועצות, לגבורה מול הפשיזם. שתי אנדרטאות הוקמו לזכרו וסיפורו סופר בין בתי הספר והפיונירים.
בהשראת הסיפור על פינקנזון[דרוש מקור], הציג הבמאי פדריקו פליני בסרטו זיכרונות קטע שבו גרמופון משמיע נגינת כינור[2] של האינטרנציונל ממגדל הפעמונים, דבר שמרגיז את הפאשיסט הבכיר שהגיע לעיירה והוא יורה בגרמופון עד להשמדתו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. גרצברג, הילד עם הכינור, דבר, 24 במאי 1966
- זיכרונות של בן דודו של מוסיה באתר "דור לדור" (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שאול נחמוביץ' איצ'קוביץ (רוסית: Ицкович, Саул Наумович), "Муся Пинкензон. Малыш" (הילד מוסיה פינקנזון), מוסקבה, 1967 ו- 1980
- ^ The Internationale sound files