שופכן
| שיוך |
מערכת השתן, upper urinary tract  |
|---|---|
| אספקה עורקית |
עורקי שלפוחית השתן העליונים |
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1225) |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
ureter |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A08.2.01.001 |
| TA2 (2019) |
3394 |
| FMA |
9704 |
| קוד MeSH |
A05.810.776 |
| מזהה MeSH |
D014513 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0041951 |
  | |
השופכן (אנגלית: Ureter) הוא איבר צינורי המוביל את השתן מן הכליות לשלפוחית השתן, וממלא תפקיד מכריע בשמירה על תפקודם התקין של הכליות ועל מאזן הנוזלים בגוף.[1]
מקור המילה מלטינית "urina", שתן.[2]
אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקידם העיקרי של השופכנים הוא להעביר שתן מהכליות לשלפוחית השתן לצורך הפרשתו מהגוף. באופן פיזיולוגי תקין בגוף האדם ישנם שני שופכנים, אחד לכל כליה.
השופכנים יוצאים מאזור אגן הכליה (Pelvis renalis) לאורך הדופן האחורית של הבטן (בסיוע גלים פריסטלטיים של סיבי השריר החלק בדפנות השופכן) ונכנסים לשלפוחית השתן דרך פתחים בחלקה האחורי.[3]
באדם בוגר, אורכם הממוצע של השופכנים הוא 20–30 סנטימטרים, וקוטרם נע סביב 3–4 מילימטרים.[4]
השופכנים מורכבים משלוש שכבות של רקמה:[5]
- Mucosa (רירית) - השכבה הפנימית ביותר של השופכן, מורכבת מתאי אפיתל שלפוחית (Urotelium), המצוידים באפיתליום מעבר עמיד המאפשר את מתיחת השופכנים בזמן מעבר השתן.
- Muscularis - השכבה האמצעית, המורכבת משתי תת-שכבות של סיבי שריר חלק, באופן שבו השכבה הפנימית עשויה משריר טבעתי והחיצונית משריר אורך. שכבה שרירית זו יוצרת גלים פריסטלטיים המניעים את השתן דרך השופכן אל השלפוחית.
- Adventitia - השכבה החיצונית ביותר, המורכבת מרקמת חיבור סיבית המספקת תמיכה מבנית ומעגנת את השופכן לרקמות שמסביב.
משמעות קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
להפרעות או פגיעות בשופכנים יכולות להיות השלכות משמעותיות על תפקוד מערכת השתן ועל הבריאות הכללית.
כמה מצבים נפוצים הקשורים לשופכנים כוללים:[6]
- חסימה של השופכנים עקב אבנים בכליות, גידולים או הפרעות מבניות.[7]
- ריפלוקס שופכנים מתרחש כאשר השתן זורם לאחור משלפוחית השתן אל השופכנים.
- היצרות של השופכן, לעיתים קרובות עקב צלקות או דלקת.
- פגיעה עקב טראומה או תהליכים כירורגיים המערבים את הבטן או האגן העלולים לגרום לפציעה בשופכן.
הדמיות ובדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להשתמש במספר בדיקות הדמיה כדי להעריך את מבנה ותפקוד השופכנים:
- אולטרסאונד: טכניקת הדמיה לא פולשנית המשמשת לצורך זיהוי חריגות כמו אבנים או חסימה בכליות, שופכנים ושלפוחית השתן,
- Pielogram תוך ורידי (IVP): הליך רדיוגרפי הכולל הזרקת חומר ניגוד לווריד כדי להדגיש את מבני דרכי השתן בתמונות רנטגן.
- טומוגרפיה ממוחשבת (CT) - אורוגרפיה: סריקת CT בשילוב חומר ניגוד תוך ורידי כדי לספק תמונות תלת־ממדיות מפורטות של דרכי השתן, שימושיות לזיהוי אבנים, גידולים או מומים אחרים בשופכה.
- ציסטוסקופיה: הליך פולשני הנעשה באמצעות מכשיר רפואי דמוי טלסקופ - הציסטוסקופ - שבעזרתו בודקים את דרכי השתן התחתונות. המכשיר מכיל סיב אופטי ותעלה שמאפשרת הזרמה של נוזל אל תוך שלפוחית השתן. כך ניתן להסתכל ישירות על הדפנות של שלפוחית השתן ושל השופכה ולבדוק אם המראה שלהן תקין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שופכן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Donna D. Ignatavicius, Medical-Surgical Nursing, 10th Edition, Elsevier, 2021. (באנגלית)
- ^ ureter, https://www.dictionary.com/ (באנגלית)
- ^ Hernan A. Lescay; Jay Jiang; Stephen W. Leslie; Faiz Tuma., Anatomy, Abdomen and Pelvis Ureter, StatPearls, 30/01/24 (באנגלית)
- ^ שופכן, באתר infomed
- ^ משרד החינוך, אנטומיה-פיזיולוגיה של מערכת השתן
- ^ Ureteral obstruction, MAYO CLINIC (באנגלית)
- ^ ענת זיו, ד"ר יהושע גנסין, על אבנים בכליות ובדרכי השתן, באתר רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם