תחנת משטרת צמח

תחנת משטרת צמח
	משטרת צמח. מבט מדרום.
מידע כללי
סוג	מצודת טיגארט
שימוש	תחנת משטרה (מנדט); מחנה צבאי (צה"ל); נטוש (כיום)
על שם	צ'ארלס טיגארט
כתובת	מרכז אזורי צמח
מדינה	ישראל
בעלים	המנדט הבריטי; צה"ל; מועצה אזורית עמק הירדן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1939–1940
חברת בנייה	סולל בונה
חומרי בנייה	בטון
מידות
אורך	50 מטר
רוחב	50 מטר
גובה	10 מטר
קומות	2
קואורדינטות	32°42′18″N 35°35′05″E / 32.705°N 35.5847226°E
	; (למפת ישראל רגילה) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה; רמון; ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים; האדום; משטרת צמח

תחנת משטרת צמח (במקור תחנת משטרת סמח') נבנתה בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20 לשמירה על תחנת הרכבת של רכבת העמק והורחבה בהמשך כחלק מפרויקט הקמת מצודות טיגארט. התחנה היוותה מוקד לקרבות עזים שנערכו בעמק הירדן בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה שימשה במשך שנים רבות כמחנה צבאי עד נטישתה. התחנה מוגדרת כאתר מורשת אך לא אושרה תוכנית לשיפוצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1938, בשלהי המרד הערבי הגדול, הקים הנציב העליון, הרולד מקמייקל, ועדה בראשות צ'ארלס טיגארט, לפתור את בעיות הביטחון בארץ ישראל על ידי תכנון מבני המשטרה. הוועדה קבעה שיש צורך להקים 77 תחנות משטרה וזאת על פי משימותיה של כל תחנת משטרה ומספר השוטרים הדרוש למילוי משימות אלה. בין 1939 ל-1943 בנו הבריטים 62 תחנות משישה דגמים^[1].

ההיסטוריה של המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה להקים משטרה בצמח נבעה מהתפיסה של המקום כצומת דרכים אסטרטגית ובגלל הצורך לשמור על תחנת הרכבת הסמוכה של רכבת העמק. בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמה במקום תחנת משטרה בריטית מהדור הראשון וב-1939, במסגרת פרויקט הקמת מצודות טיגארט, הורחבה התחנה לדגם של תחנה כפרית (2nd Class Police Station) שמספרה 25.

מחלקת העבודות הציבוריות של המנדט הבריטי הובילה את תכנון המודלים של התחנות והבנייה של רוב התחנות נמסרה לחברת סולל בונה. את תחנת צמח בנתה סולל בונה בשיתוף קבלן מקומי (קאראמן ושות’).

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 באפריל 1948 פינו הבריטים את המשטרה ומסרו אותה בחשאי לערביי הכפר סמח' דבר שאיפשר לכ-40 חברי כנופיות ערבים להתבצר בתחנה^[2]. צה"ל הורה לכוחותיו לכבוש את המבנה כשהכוח העיקרי שפעל בגזרה היה גדוד 12 (גדוד ברק) של חטיבת גולני בפיקודו של יצחק ברושי^[3]. הכוח הגיע עד בית הספר של צמח וחיכה עד שהחבלנים יפוצצו חור בקיר של המשטרה כדי לפרוץ פנימה. שני חבלנים מגולני התקרבו למטרה אך נאלצו לעצור בגלל ירי מכוון המשטרה. אחד החבלנים נהרג אך השני, על אף שניפצע, הצליח להפעיל את חומר הנפץ שפער חור גדול בקיר המבנה^[4] ודרכו נכנסו הכוחות למשטרה וכבשו אותה ללא התנגדות לאחר שהערבים ששו בה נסוגו. הלוחמים שהתבצרו במשטרה ירו לעבר הכפר סמח' הסמוך והביאו לעזיבת שארית תושבי הכפר שרובם עזבו בשלבים מוקדמים יותר של המערכה^[5]^[6].

ב-15 במאי 1948, מייד לאחר הכרזת המדינה, החלה פלישת הצבאות הערבים הסדירים לארץ ישראל. ב-16 במאי ירדו כוחות של צבא סוריה ממזרח לכוון אזור צמח במגמה לכבוש את מבני הכפר, תחנת הרכבת ומבנה המשטרה. ב-16 וב-17 במאי תקפו הסורים באופן ישיר את העמדות הישראליות במשטרה, בתחנת הרכבת ובעמדות נוספות. במקום התנהלו קרבות והכוחות המגינים מגדוד 12 הצליחו לבלום את הסורים. ב-18 במאי חידשו הסורים את ההתקפה עלי ידי איגוף המתחם מדרום ולאחר שגרמו לנפגעים רבים בקרב הכוחות שהגנו על המשטרה אילצו את כוחות אלו לסגת מערבה ולנטוש את המשטרה^[7]^[8]. שבירת קו ההגנה איפשר לסורים לתקוף את דגניה אך מגיני הקיבוץ הצליחו לשבור את ההתקפה ולגרום לנסיגת הסורים. ב-21 במאי הצליח צה"ל לכבוש שוב את מבנה המשטרה. בקרבות אלו איבד צה"ל 72 חיילים^[9].

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת מדינת ישראל שימשה התחנה כמפקדת חטיבה מרחבית 228 (חטמ"ר העמקים). ב-2003 החליט צה"ל לאחד את חטיבה 228 עם חטיבת הבקעה ולהעביר את האחריות על עמק הירדן לחטיבת הבקעה. בעקבות החלטה זו עזבה מפקדת חטיבת העמקים את מבנה המשטרה^[10] ומאז עומדת התחנה ללא שימוש ומוזנחת.

שמות החללים שנהרגו בקרבות על תחנת המשטרה מונצחים באנדרטת חללי עמק הירדן.

בתקופתו של ראש מועצת עמק הירדן יוסי ורדי גובשה תוכנית לשמר המבנה ולשמור על צביונו המקורי ולפתוח במקום מוזאון ומרכז מבקרים חוויתי אך התוכנית לא יצאה אל הפועל^[11].

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה המשטרה אופייני למשטרות רבות מדגם זה שנבנו בארץ. המבנה מרובע כשאורך כל צלע בבניין כ-50 מטר. במבנה 2 קומות כשבקומה העליונה חלונות גדולים ובקומת הקרקע החלונות קטנים להגנה מירי. בשתי פינותיה הנגדיות של התחנה נבנו מגדלים שנועדו לשמירת התחנה כשבדרך כלל אחד המגדלים הכיל מיכל מים עבור שוטרי התחנה.