ברל כצנלסון

קובץ:Berl kazenelson.jpg

ברל כצנלסון

ברל כצנלסון (25 בינואר 1887 - 12 באוגוסט 1944), ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.

תולדות חייו והגותו

ברל יעקב כצנלסון נולד בעיר בוברויסק (המצויה כיום בבלארוס), למשפחה יהודית משכילה. ברל היה ילד חולני וחלוש, ולכן לא ביקר בבית ספר באופן סדיר. את עיקר השכלתו קיבל מקריאה וממורים פרטיים שנשכרו עבורו. עוד בבית אביו התפתחה השקפת העולם הציונית סוציאליסטית שלו. בשנת 1999 נפטר אביו ואימו נרתמה לפרנסת המשפחה. לאחר שבגר רצה לעלות לארץ ולעבוד בה בעבודת כפיים, אך החליט לרכוש מקצוע קודם שיעלה. הוא עבד בעבודות שונות, כפחחות ונפחות ולאחר שרכש השכלה מקצועית לפי רוחו, עלה ארצה בשנת 1909, בתקופת העלייה השנייה.

בתחילה שהה כצנלסון ביפו, בה פגש את הסופר יוסף חיים ברנר, אירוע שהיה עתיד להשפיע על דרכו בארץ. ברנר הפגיש אותו עם א"ד גורדון, מראשי תנועת העבודה, שהעלה את העבודה הפיזית של הפועל הפשוט למדרגת דת. ברל נדד כפועל ברחבי ארץ ישראל, הגיע למושבות הוותיקות ולפתח תקוה, עלה לגליל והפך לדמות מוכרת בחוגי הפועלים.

מנהיג פועלים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התחולל משבר כלכלי חמור בקרב עולי העליה השנייה. רבים מהעולים חזרו לארצותיהם ואלו שנותרו סבלו רעב, אבטלה ורדיפות. בשנים אלה היה כצנלסון בין ראשי הפועלים, והגיע למעמד של מנהיג בין בני דורו.

כצנלסון הושפע מאוד מרעיונות סינדיקליסטיים הסבורים שיש קשר אורגני בין פעולות מקצועיות למאבק מדיני. בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים ומצא תומך נלהב בדוד בן-גוריון, אך לא הצליח לשכנע בכך את מורו א"ד גורדון, שהמשיך לשמור על עצמאות מפלגתו הפועל הצעיר. כצנלסון היה זה שניסח את המצע של תנועת אחדות העבודה שנוצרה מהאיחוד.

כצנלסון מילא תפקיד פעיל מאוד בהקמת ההסתדרות, מוסדותיה, הארגונים הקשורים אליה כגון "קופת חולים כללית", "סולל בונה" "בנק הפועלים", המשביר לצרכן ומוסדות וארגונים נוספים. היה דירקטור באוניברסיטה העברית ובקק"ל ואחד ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" וספרית פועלים. בשנת 1925 הקים את העיתון דבר, והיה עורכו הראשי עד יום מותו. במרוצת השנים רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית.

יחסו למהפכות למסורת היהודית

כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת המהפכה בברית המועצות, ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית. בניגוד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ההתבוללות של המשכילים והסוציאליסטים, הגלותיות של הבונד, הערצת התארים והדיפלומות של המשכילים, והשתעבדות לחזון המהפכה הקומוניסטית.

קובץ:Berlkzhanelson1.jpg

ברל כצנלסון על בול. ציור מאת צבי נרקיס

על טענותיו בדבר חוסר כבוד חינוכי ותרבותי כלפי מסורת ישראל אפשר ללמוד ממאמר שפרסם ‏‏, לאחר שמדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב. וכך הוא התבטא: "לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן היום האיום מכל הימים, יום גורלנו". עוד הוא כותב שם:

את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה...כיצד נגיע לכך ?
האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט?! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים.
דור מחדש ויוצר אינו זורק את גל האשפה את ירושתם הדורות...מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

אחד מנאומיו הנודעים של כצנלסון קרוי "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", והוא נשא אותו בכינוס מדריכי עליית הנוער, ביום ב' בתמוז ת"ש (1940). הנה קטע מנאום זה:

כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש"מורה נבוכים" חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה

— נאום מב' בתמוז 1940

כצנלסון פרסם כמה עשרות ספרים וחוברות, ובהן כונסו נאומיו, מאמריו, מכתביו ועוד. כמה מספריו יצאו לאור ביידיש.

פטירתו והנצחתו

קבר ברל כצנלסון ורעייתו בבית הקברות כנרת

כצנלסון נפטר בשנת 1944 בגיל 57 ונקבר בבית הקברות כנרת בקבוצת כנרת. ש"י עגנון כתב לזכרו כי ארבעת האנשים שעצבו את פני היישוב הם "ברנר ורופין ורבינו הקדוש אברהם יצחק הכהן קוק וברל כצנלסון".

על שמו נקראים מוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ, ובהם המכללות בית ברל ואוהלו, קיבוץ בארי (בארי היה שמו העברי) ורחובות בערים שונות.

לקריאה נוספת

• אניטה שפירא, ברל, הוצאת עם-עובד, 1980.

מספריו של ברל כצנלסון:

• בחבלי אדם, על מורים וחברים, עם עובד, תל אביב, 1964.
• בכור ההגשמה, ירושלים, 1946.
• במבחן; שיחות עם מדריכים, תל אביב, 1935.
• דרכי לארץ, תל אביב, 1945.

קישורים חיצוניים

• הספרים של ברל כצנלסון, באתר "סימניה"
• ביוגרפיה של ברל כצנלסון בארכיון מפלגת העבודה.
• ברל כצנלסון באתר מכללת בית ברל.