חיים הלוי סולובייצ'יק

רבי חיים סולובייצ'יק (1853 - 30 ביולי,1918) (המכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או סתם "רב חיים"), מהגדולות שבדמויות הרבניות במאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני. אביו היה הרב יוסף בר סולובייצ'יק, ראש ישיבת וולוז'ין, העיר שבה נולד ר' חיים.

קובץ:Haimsolo.jpg

רבי חיים מבריסק

הבן הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה ב1873. כמה שנים אחר כך, בגיל 27 נהיה ראש ישיבה כמשנה לנצי"ב. ב-1892, עם סגירת הישיבה נעשה לרב העיר בריסק, אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

היה ידוע בהחמרות מרובות, אך יוצאי דופן היו עניינים של פיקוח נפש, שבהם היה מקל מאוד. למשל, הקל מאוד בשמירת צומות לאלו שהיו חולים. כאשר טענו כנגדו על כך שהוא מקל בדיני הצומות, אמר שהוא מחמיר בדיני פיקוח נפש. מסופר גם שבאחד מלילות יום כיפור כשנדרש כסף לפדיון שבויים משלטון הצאר, הורה שלא יתחיל בתפילה עד שהכסף ייאסף מהציבור, והציבור נדרש להביא אותו במזומן בליל יום כיפורים עצמו.

ייחסו לחסידות היה מעורב. למרות היותו ליטאי, ומתלמידי תלמידיו של הגאון מוילנא, הכיר בחיוניותה, אף שהוא בעצמו לא התנהג לפיה. האדמו"ר הרש"ב מלובביץ היה בין חביריו הקרובם ביותר. והוא אף לחם עמו כתף לצד כתף נגד הגזירות השונות של רוסיה הצארית.

הייתה לו השפעה ציבורית רבה, והתנגדותו לציונות הייתה חריפה. על אף קנאותו היה ידוע כרחב לב גם כלפי הרחוקים מדרכו, אם כי לא לאידיאולוגיה שהם ייצגו.

בנו, הרב מבריסק, ונכדו הרב יוסף דב סולובייצ'יק, היו רבנים מפורסמים ביותר גם כן, ונחשבים כממשיכי שושלת בריסק (אם כי האחרון הפך לציוני).

עד היום קיימים בקרב החרדים "בריסקאים", שאחד ממאפייניהם הבולטים הוא הניכור למדינה והסירוב להשתתף בבחירות.

הוא עצמו העלה על הכתב רק מעט מחידושיו ואלו התפרסמו אחרי מותו.

מורשתו בלימוד גמרא

• מאמר ראשי:שיטת בריסק

השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת. הוא ותלמידיו נהגו לנתח כל גורם בסוגיה התלמודית לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מימד חדש של עומק לתלמוד ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים.

אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" - אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם. למשל, החובה לבער חמץ ערב פסח - האם פירושה שלאדם לא יהיה חמץ או שמא שהחמץ יתבער. לכאורה נראית זו שאלה עקרה. למעשה ניתן להבין על ידה הבדל חשוב בדין. אם העיקר הוא שלאדם לא יהיה חמץ, מה משנה כיצד הוא יבער אותו. ממילא כל דרכי ביעור החמץ כשרות. אם הדגש הוא על כך שהחמץ יתבער, ייתכן שיש דווקא דרכים מסוימות שבהן עליו להתבער.

כיוצא באלו הוא תוהה על הבנת מושגים הלכתיים רבים, ומתווה דרך לשיטת החקירה הישיבתית ליטאית הרווחת היום.
אחת ההשלכות של שיטתו על הישיבות בימינו היא ההתמקדות המעמיקה בסוגיות והעדפתה על רכישת ידע ושליטה רחבים בתלמוד. על כך נמתחה ביקורת חריפה.

לקריאה נוספת

• הרב ש"י זווין, רבי חיים סולוביצ'יק באישים ושיטות, הוצאת ביתן הספר
• עובדות והנהגות לבית בריסק ארבעה חלקים.