לדלג לתוכן

דוד פז – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אין תמונה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
אין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
שורה 2: שורה 2:
{{סופר
{{סופר
| תאריך לידה = [[9 בפברואר]] [[1946]]
| תאריך לידה = [[9 בפברואר]] [[1946]]
| תמונה = {{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}}
| תמונה = קובץ:דוד פז - תצלום - יאיר בן־חיים.jpeg
| מקום לידה = [[תל אביב-יפו|תל-אביב]], [[ישראל]]
| מקום לידה = [[תל אביב-יפו|תל-אביב]], [[ישראל]]
| עיסוק = [[סופר]] [[עיתונאי]] ומתרגם ישראלי
| עיסוק = [[סופר]] [[עיתונאי]] ומתרגם ישראלי

גרסה מ־15:15, 13 במאי 2024

דוד פז
לידה 9 בפברואר 1946 (בן 78)
תל-אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עיתונאי ומתרגם ישראלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד פז (נולד ב-9 בפברואר 1946) הוא עורך, עיתונאי ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה

הרומן של דוד פז עם המילה הכתובה החל בגיל חמש-עשרה, כמתרגם של ספרי כיס בהוצאת מ. מזרחי. באותה תקופה, תחילת שנות ה-60, המותחנים של אגאתה כריסטי, פיטר טשייני, ארל סטנלי גרדנר ואחרים היו להיט היסטרי. פז תירגם כ-22 ספרים (למרות שאנגלית אינה שפת-האם שלו). ב-1965, במקביל לשירותו הצבאי בחיל האוויר, שימש כעורך-משנה של השבועון חדשות קולנוע וכעורך הספר אלי כהן, האיש שלנו בדמשק, פרי עטו של אחיו, אלי בן־חנן. הספר, שגולל את עלילותיו של המרגל הישראלי שחדר לצמרת השילטון בסוריה, נלכד ונתלה – היה רב-מכר, שתורגם לשש שפות ונמכר בעשרות אלפי עותקים בארץ ובחו"ל. ב-1966, אחרי השיחרור משירות צבאי, ובחלק מהזמן גם במהלכו, ערך ביטאונים מזדמנים ובהם רכב ותחבורה (יחד עם העיתונאי אריה אבנרי), הד חמ"ץ (ביטאון המשטרה הצבאית) ופופ (צהובון חתרני, קו-פרודוקציה עם המשורר דוד אבידן). ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ערך מגזינים 'צבאיים' – צל"ש (סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים) ופייטר (סיפורי גבורה בצבאות זרים) וגם ירחון שעשועונים ותשבצים. באותה שנה חבר לאורי אלוני, ויחד וביחד ערכו את מגזין הבידור והמוזיקה הקלה פופ. במגזין היה סיפור הצלחה, אך למרבה הצער, המו"ל שלו נכנס להרפתקה עיתונאית שרוקנה את משאביו.

באמצע שנת 1969 שוב הצטלבו דרכיהם של פז ואלוני, וביחד הביאו לאוויר העולם את מגזין הפופ המיתולוגי להיטון,[1] שנהנה מפופולאריות חסרת תקדים בקרב הדור הצעיר. ב-1976 אוחד להיטון עם השבועון עולם הקולנוע. פז ערך את השבועון במשך קרוב ל-13 שנים (1982-1969), שהניבו כ-650 גיליונות, ומשם התקדם למיזם הבא – עולם האשה. באותן שנים, ירחון הנשים אַת (מבית מעריב) נהנה מהגמוניה מוחלטת בשוק, אבל אז התגבשה קבוצה של יזמים שהחליטה לקרוא עליו תיגר. לפז הוצע תפקיד העורך הראשי, והוא נענה בשמחה. גיליון הבכורה של עולם האשה יצא לשוק באפריל 1983 וכמו קודמיו, אזל מהדוכנים. באמצע 1987 פנה אליו צבי אלגת, העורך המיתולוגי של השבועון לאשה, בשליחותו של נוני מוזס, שעשה אז את צעדיו הראשונים בקונצרן ידיעות אחרונות. מוזס הצעיר רצה בכל מאודו להוציא שבועון צעירים מתחרה למעריב לנוער מבית מעריב, ואלגת המליץ על פז לביצוע המשימה. באפריל 1988 בא לאוויר העולם גיליון הבכורה של ראש 1, [2] התשובה הצבעונית והתוססת למעריב לנוער. כשעזב אחרי 56 גיליונות, כבר עמד הרקורד של פז על הקמה ועריכה של שלושה מגזינים מצליחים. המגזין הבא שאותו הקים וערך היה פנאי פלוס. בסוף שנות ה-80 החלו שידורי טלוויזיה בכבלים, העיתונים פירסמו את לוחות השידורים, אבל הצופים היו צמאים למידע רחב על התוכניות, הסדרות וכוכביהן. פז נקרא דגל וקיבל על עצמו להקים ולערוך מגזין טלוויזיה צבעוני בסיגנון TV Guide האמריקני. 30 הגיליונות הראשונים של פנאי פלוס (אוגוסט 1989-מרץ 1990) צורפו חינם לשבועון לאשה. הבאים אחריהם כבר יצאו למכירה בדוכנים, ונהנו מביקוש מרשים.

בפברואר 1991 (אחרי עריכה של 75 גיליונות) התמנה פז לעורך-משנה בלאשה, תפקיד אותו מילא במשך כתשע שנים. במסגרת זו ערך מוספים מיוחדים שצורפו לשבועון, דוגמת מור (מגזין בריאות), ילד שלי (מגזין הורים וילדים) ועוד. במקביל, ובמהלך אותו עשור, ערך פז מגזינים נוספים. ביניהם, הישראלי של לונדון (ירחון לישראלים באנגליה, 1991-1990), ירוק כחול לבן (מגזין לאיכות הסביבה, 2001-1994), מעוף הציפור (ביטאון חברת הביטוח הפניקס, 61 גיליונות, 2004-1994) ושיריון (ביטאון חיל השיריון, 1998-19943). אקורד הסיום שלו בלאשה היה אלבום ענק (400 עמודים), אשה 2000, שהופק לציון יובל ה-50 לשבועון.

בשנת 2000, לאחר שפרש מקונצרן ידיעות, הקים פז חברה לשירותי עריכה והוצאה לאור. במסגרת זו ערך והפיק מספר פרויקטים, בהם מבט-על (מגזין לייף-סטייל לאנשי עסקים), כסף פרטי (מגזין כלכלי), VPR (מגזין תדמית עבור משרד יחסי ציבור מוביל). כתב מספר רב של ערכים לאתר האינטרנט אנשים ישראל, מיזם של הטכניון בחיפה. ב-2011 כתב וערך במשך קרוב לשנה מדור נוסטלגי, שנקרא בחזרה ללהיטון, עבור אתר XNET מבית ידיעות אחרונות. בין לבין המשיך לטפח את הקריירה הספרותית שלו כעורך, מתרגם ומפיק של ספרים במספר סוגות. נכון לאמצע 2023, סך-כל הספרים שבהם טיפל (כולל חמישה ספרים שתירגם לאנגלית וזמינים בפורמט דיגיטלי ב-Amazon), עמד על 25. ב-2012 נכנס לתחום חדש ומאתגר: סיוע בכתיבה ובעריכה של עבודות סמינריוניות לסטודנטים, כולל עבודות דוקטורט.

קישורים חיצוניים

  1. סטנפורד, קליפורניה, רוכשת את ארכיון הצילומים של להיטון עולם הקולנוע. מאי 2015
  2. יעקב לויטם, "להיט בראש: 50 שנה ל"להיטון"", ישראל היום, מוסף שבת 27.9.2019.
  3. זיכרונות לוהטים מימי "להיטון"", ישראל היום מוסף שישבת, 7.4.2023
  4. דוד פז, "מחיר התהילה: בחזרה ללהיטון". מאי 2015
  5. יהודה אור, "מלהיטון עד להיטון.קום", אתר סטריאו ומונו, אפריל 2018


הערות שוליים