פרארי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏חרם פרארי (1968): קריאה נוספת
שורה 10: שורה 10:
| מנכ"ל = [[ג'ון אלקן]]
| מנכ"ל = [[ג'ון אלקן]]
| בעלות =
| בעלות =
| אנשי מפתח = [[פיירו פרארי]] ([[יו"ר]])
| אנשי מפתח = * [[ג'ון אלקן]] (יו"ר)
* [[פיירו פרארי]] (סגן [[יו"ר]])
| ענפי תעשייה = [[תעשיית הרכב]]
| ענפי תעשייה = [[תעשיית הרכב]]
| מוצרים עיקריים = [[מכונית ספורט|מכוניות ספורט]]
| מוצרים עיקריים = [[מכונית ספורט|מכוניות ספורט]]
שורה 63: שורה 64:


=== חרם פרארי (1968) ===
=== חרם פרארי (1968) ===
לאחר ניצחון פורד את פרארי בשנת 1967, ה[[הפדרציה הבינלאומית לרכב]] אסרה על השתתפות מכוניות אשר המנוע שלהם בנפח של מעל ל-3,000 [[מטר מעוקב|סמ"ק]], דבר אשר השפיע גם על פרארי 330Ps מכונית המרוץ הטובה של פרארי. השינוי הוכרז בסוף 1967 ונכנס לתוקף בשנת 1968. באותה עונה [[סקודריה פרארי]] לא השתתפה בתחרות במחאה.
לאחר ניצחונה של פורד את פרארי בשנת 1967, ה[[הפדרציה הבינלאומית לרכב]] אסרה על השתתפות מכוניות אשר המנוע שלהם בנפח של מעל ל-3,000 [[מטר מעוקב|סמ"ק]] (3.0 ליטר), דבר אשר השפיע גם על פרארי 330Ps מכונית המרוץ הטובה של פרארי. השינוי הוכרז בסוף 1967 ונכנס לתוקף בשנת 1968. באותה עונה [[סקודריה פרארי]] לא השתתפה בתחרות במחאה.


==ספורט מוטורי==
==ספורט מוטורי==
שורה 372: שורה 373:
* [[פיורינו (מסלול מרוצים)]] - מסלול מרוצים המשמש את החברה לצורך בחינת דגמיה.
* [[פיורינו (מסלול מרוצים)]] - מסלול מרוצים המשמש את החברה לצורך בחינת דגמיה.


== לקריאה נוספת ==
<div style="direction: ltr;">
* Leonardo Acerbi, Luciano Greggio: ''60 Jahre Ferrari: Bewegende Momente.'' Heel, Königswinter 2007, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783898808156|ISBN 978-3898808156]].
* Dennis Adler: ''Ferrari: Mythos Maranello.'' Delius Klasing, Bielefeld 2010, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783768831765|ISBN 978-3768831765]].
* Ralph Alex: ''70 Jahre Ferrari'' (auto motor und sport-Edition). Presse Stuttgart GmbH & Co, Stuttgart 2017, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613308442|ISBN 978-3613308442]].
* Keith Bluemel: ''Das Original: Ferrari V12: Alle Frontmotormodelle 1965-1973.'' Heel, Königswinter 2004, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783898802154|ISBN 978-3898802154]].
* Roberto Bonetto: ''Ferrari: Leidenschaft in Rot.'' White Star, Wiesbaden 2011, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783867261814|ISBN 978-3867261814]].
* Roberto Bonetto (Hrsg.): ''Ferrari: Renn- und Sportwagen. Chronologie eines Erfolges.'' Motorbuch Verlag, Stuttgart 2004, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613024595|ISBN 978-3613024595]].
* Matthias Braun, Alexander Franc Storz, Ernst Fischer, Manfred Steinert: ''Ferrari: Straßen- und Rennsportwagen seit 1946''. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2006, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613026513|ISBN 978-3613026513]].
* Peter Braun, Gregor Schulz: ''Das grosse Ferrari Handbuch. Alle Serien- und Rennfahrzeuge von 1947 bis heute.'' Heel, Königswinter 2006, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783898805018|ISBN 978-3898805018]].
* Etienne Cornil: ''Ferrari by Pininfarina: Die komplette Geschichte''. Deutsche Übersetzung von Dorko M. Rybiczka. Heel, Königswinter 2002, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783893658336|ISBN 978-3893658336]].
* Antonio Ghini (Hrsg.): ''Ferrari 1947 - 1997. Das offizielle Buch.'' Heel, Königswinter 1998, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783893657063|ISBN 978-3893657063]].
* Alan Henry: ''Die Ära der Ferrari Prototypen: 1962 bis 1973.'' Heel, Königswinter 2008, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783868520446|ISBN 978-3868520446]].
* Rüdiger Kaufmann, Jens Fichtner: ''Ferrari: Seriensportwagen seit 1970'' (Typenkompass). 1. Auflage. Motorbuch-Verlag, Stuttgart 2012, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613034303|ISBN 978-3613034303]].
* Brian Laban: ''Ferrari: Die Geschichte einer Legende. Vom 166 MM Barchetta bis zum F 430''. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2005, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613305359|ISBN 978-3613305359]].
* Hans-Karl Lange: ''Ferrari: Alle Straßensportwagen seit 1950.'' Moewig, Rastatt 1990, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783811830554|ISBN 978-3811830554]].
* Pete Lyons: ''Ferrari. Geschichte, Typen, Technik.'' Heel, Königswinter 1990, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783893652068|ISBN 978-3893652068]].
* Christiane Oppermann: ''Ferrari: Das schnellste Unternehmen der Welt.'' Campus Verlag, Frankfurt am Main 2005, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783593376493|ISBN 978-3593376493]].
* Antoine Prunet, Peter Vann: ''Mythos Ferrari.'' Motorbuch Verlag, Stuttgart 1991, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783613012455|ISBN 978-3613012455]].
* Rainer W. Schlegelmilch, Hartmut Lehbrink, Jochen von Osterroth: ''Ferrari.'' h.f.ullmann, Potsdam 2016, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783848010974|ISBN 978-3848010974]].
* Gregor Schulz, Thomas Lang: ''Ferrari Legenden.'' Heel, Königswinter 2008, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783898807104|ISBN 978-3898807104]].
* Ingo Seiff: ''Ferrari.'' 2. Auflage. Hoffmann und Campe, Hamburg 1998, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783455082654|ISBN 978-3455082654]].
* Leonildo Turrini (Hrsg.): ''Ferrari. Best of: Die Modelle – Die Fahrer – Die Siege.'' Panini Verlags GmbH, Stuttgart 2017, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783833234965|ISBN 978-3-8332-3496-5]].
* Matthias Urban: ''Handbuch der Ferrari Seriennummern: Ferrari Serial Numbers 1947-2007'' (Ferrari World). Heel, Königswinter 2007, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9783898807111|ISBN 978-3898807111]].
* Saverio Villa: ''Ferrari: Die legendären Modelle vom Ferrari 166 MM bis zum Ferrari 458 Speciale.'' Übersetzung von Arancho Doc. Edizioni White Star SrL, Novara 2014, [[:de:Spezial:ISBN-Suche/9788863122312|ISBN 978-8863122312]].
</div>
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{ויקישיתוף בשורה}}

גרסה מ־21:23, 9 באוגוסט 2021

פירוש נוסף ערך זה עוסק בחברה לייצור כלי רכב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרארי (פירושונים).
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

פרארי .S.P.A
Ferrari .S.P.A
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית, NYSE, BIT
בורסה
מייסדים אנזו פרארי
תקופת הפעילות 1947–הווה (כ־77 שנים)
חברת אם פרארי N.V.
חברות בנות סְקוּדֶרְיָה פֶרָארִי
מיקום המטה איטליהאיטליה מרנלו, אמילה - רומאניה, איטליה
ענפי תעשייה תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים מכוניות ספורט
הכנסות 699 מיליון אירו (2019)
רווח תפעולי 917 מיליון אירו (2019)
רווח 699 מיליון אירו (2019)
הון עצמי 1.487 מיליארד אירו (2019)
יו"ר ג'ון אלקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל ג'ון אלקן
אנשי מפתח
עובדים 4,164 (2019)
 
www.ferrari.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרארי .S.P.A. (באיטלקית: .Ferrari .S.P.A) היא יצרנית מכוניות ספורט ומכוניות מרוץ, שבסיסה במרלנו שבאיטליה. היא הוקמה בשנת 1939 על ידי אנצו פרארי מתוך קבוצת המרוצים של אלפא רומיאו. בהתחלה שמה של פרארי היה אאוטו אביו קוסטרוזיוני ותחת השם הזה הציגה מכונית אחת, אאוטו אביו קוסטרוזיוני 815, לאחר מכן שמה שונה לפרארי .S.P.A ובשנת 1947 הציגה את המכונית הראשונה שלה תחת השם פרארי. בתחילה החברה נקראה סקודריה פרארי (לפני הקמתה בשנת 1939) ויצרה מכוניות מרוץ בלבד, אך מאז שנת 1947 החלה פרארי לייצר מכוניות ספורט סדרתיות, ושמה שונה לפרארי .S.P.A.

בשנת 1969 רכשה קבוצת פיאט קרייזלר (FCA) 50% מהחברה ובשנת 1988 הגדילה את חלקה ל-90%[1]. באוקטובר 2014 הודיעה קבוצת FCA כי בכוונתה להפריד את פרארי מ-FCA, נכון להודעה ה-FCA שלטה ב-90% מפרארי[2]. באוקטובר 2015 החלה פרארי בתהליך הפרדות מפיאט, במסגרת התהליך הוקמה חברת פרארי אן וי (Ferrari N.V.‎) כחברת החזקות המנהלת את פעילות הקבוצה[3]. במסגרת תהליך ההפרדות הנפיקה פיאט 10% ממניותיה בבורסה בניו יורק[4].

בחודש מרץ 2020 בעקבות התפשטות נגיף הקורונה החלה החברה לייצר מכונות הנשמה שמיועדות לבתי החולים באיטליה שנפגעה קשה מהנגיף.

קבוצת המרוצים של פרארי היא קבוצת המרוצים הוותיקה והמעוטרת ביותר בתולדות הפורמולה 1. עד לאמצע שנות השבעים השתתפה הקבוצה גם באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-12 תוארי אליפות.

נכון ל-2021, פרארי היא יצרנית הרכב העשירית בגודלה לפי שווי שוק, עם 52.21 מיליארד דולר[5].

היסטוריה

ראיון נדיר של אנצו פרארי כאשר מאחוריו רואים את סמל פרארי

סקודריה פרארי (1929 - 1937)

אנצו פרארי לא התעניין בייצור של מכוניות ספורט כאשר הקים את סקודריה פרארי בשנת 1929 עם מטה במודנה שבאיטליה. בהתחלה שימשה סקודריה פרארי כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו. בשנת 1938 החליטה אלפא רומיאו להחליף את שמה של סקודריה פרארי לאלפא קורסה (אנ'), אנצו שימש כמנכ"ל אלפא קורסה אך התנגד להחלטה ובשנת 1939 עזב את החברה תחת הבטחה כי לא ייצר מכונית שתכלול את שמו למשך 4 שנים.

אאוטו אביו קוסטרוזיוני (1939 - 1946)

המכונית הראשונה של אנצו פרארי

כמה ימים לאחר שעזב את אלפא קורסה פתח במשרדים הישנים של סקודריה פרארי את "אאוטו אביו קוסטרוזיוני"[6]. החברה יצרה כלים טכניים ואביזרים למטוסים. בשנת 1940 ייצרה החברה את מכונית המרוץ אאוטו אביו קוסטרוזיוני 815 שהוצגה בפעם הראשונה במרוץ הסיבולת מילה מילייה אך בשל מלחמת העולם השנייה היא לא השתתפה בהרבה מרוצים.

בשנת 1943 עבר המפעל של אנצו פרארי למרנלו, המטה של פרארי מאז. המפעל הופצץ על ידי בעלות הברית ולאחר מכן נבנה מחדש כולל אפשרות לייצר בו מכוניות כביש ולא רק מכוניות מרוצים[7]. בסוף 1945, לאחר תום המלחמה, הזמינה פרארי את Gioacchino Colombo לתכנון מנוע V12 חדש למכונית ספורט חדשה. בדצמבר 1946 שחרר פרארי לעיתונות את המפרטים והציורים של מכוניתו החדשה[7].

ההתחלה של פרארי (1947 - 1961)

המכונית הראשונה של פרארי

המכונית הראשונה שכללה את סמל פרארי הייתה פרארי S 125 מכונית המרוץ שכללה מנוע בנזין V12 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר שנבנתה על ידי אנצו ללא חשק אך בכדי לממן את סקודריה פרארי[8]. ב-12 במרץ 1947, אנצו לקח את המכונית לנסיעת מבחן הראשונה שלה בכבישים הפתוחים. שתי דוגמאות של המכונית הוצגו לראשונה ב-11 במאי 1947 במעגל המרוצים של פיאצ'נצה. זו הייתה הפעם הראשונה שמכונית עם תג פרארי נכנסה למרוצים.

בשנת 1950 פרארי התחרה לראשונה בגרנד פרי מונקו. חוסה פרוילאן גונזלס זכה בגרנד פרי הראשון של פרארי ב-1951, ואלברטו אסקרי הבטיח את התואר העולמי הראשון של פרארי ב-1952, משימה שחזר עליה בעונה שלאחר מכן.

השנה הקשה (1961)

פרארי 250 GTO
פרארי 250 GTO באחד המרוצים בשנת 1961 או 1962

בתוך פרארי החלו מתיחות בהנהלה ובין אנשי החברה שהגיעו לשיאם בנובמבר 1961. מנהל המכירות הוותיק של פרארי לא היה מוכן להמשיך אילולא אשתו של אנצו שעבדה בפרארי תעזוב את החברה. השניים התווכחו לעתים קרובות, והמחלוקת ביניהם הפכה למשבר עבור החברה כאשר המנהל רומולו טאבוני והמהנדס הראשי של החברה קרלו צ'טי ביחד עם מנהל הפיתוח הציבו אולטימטום לאנצו, ודרשו את הוצאת אשתו מהחברה במכתב, ואם לא יוציא הם יפרשו מהחברה. כתוצאה מכך פיטר אנצו את מבקשי הוצאת אשתו מהחברה, דבר שהיה סכנה לחברת פרארי ורבים חשבו שהיא הולכת להתפרק. אלא שאנצו פיטר הקימו חברה שהתחרה בפרארי במרוצים.

בתקופה הקשה הזאת שבה פרארי כמעט התפרקה אנצו החליט לפתח מכונית ספורט שתתחרה ביגואר E-טייפ, המכונית שהוצגה על ידי פרארי היא הפרארי 250 GTO המבוססת על הפרארי 250, הייתה קריטית עבור פרארי בעוד שגם עם סיום פיתוח המכונית לא היה ברור עם אפשר להתחרות איתה במרוצים ללא המנהל רומולו וסגניו.

לתוך התסבוכת אליה נקלעה פרארי הצטרף לחברה המהנדס מאורו פורגיירי עם מעצב הרכב האיטלקי סרג'ו סקאלייטי[9]. פורגיירי חידד את עיצוב ה-250 GTO וההנדסה שלה. ה-250 GTO לאחר הטיפול של השניים הצטרפה למרוץ 12 השעות של סברינג עם הנהג פיל היל וזכה במקום הראשון. היא ניצחה בכל המרוצים עד שנת 1962. היא נחשבת לאחת ממכוניות המרוץ המפורסמות והטובות ביותר של פרארי בהיסטוריה[10].

הכישרון ההנדסי של פורגיירי הפכו את שנות השישים לשנים המוצלחות ביותר של פרארי יותר מהעשור הקודם. פרארי החלה לפתחת דגמים כגון פרארי 275 ופרארי דייטונה.

היריבים האמריקאים (1963 - 1967)

שלבי קוברה, בעל המנוע V8, קרא תיגר על הפרארי בתחילת שנות ה-60. ב-1963 פורד ניסתה לרכוש את פרארי, אך לא הושג הסכם. במקום זאת, הציגה פורד את הפורד GT40 אשר יועד לנצח את פרארי במרוץ 24 השעות של לה מאן ואכן הוא ניצח את פרארי עד לשנת 1967.

חרם פרארי (1968)

לאחר ניצחונה של פורד את פרארי בשנת 1967, ההפדרציה הבינלאומית לרכב אסרה על השתתפות מכוניות אשר המנוע שלהם בנפח של מעל ל-3,000 סמ"ק (3.0 ליטר), דבר אשר השפיע גם על פרארי 330Ps מכונית המרוץ הטובה של פרארי. השינוי הוכרז בסוף 1967 ונכנס לתוקף בשנת 1968. באותה עונה סקודריה פרארי לא השתתפה בתחרות במחאה.

ספורט מוטורי

ערך מורחב – פרארי (קבוצת מרוצים)
אנצו פרארי, מייסד פרארי ואחד מנהגי המרוצים הראשונים של הקבוצה

סקודריה פרארי (באיטלקית: Scuderia Ferrari) היא קבוצת המרוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות הפורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 פעמים זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952 וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007.

החל מאמצע שנות ה-40' ועד מחצית שנות ה-70' לקחה הקבוצה חלק באליפות העולם למכוניות ספורט וזכתה ב-13 תוארי אליפות. את הניצחונות הראשונים רשמה הקבוצה במרוץ המייל מילייה (Mille Miglia) אותו ניצחה בשנת 1950 וב-1951. בעקבות התוצאות החלשות שהשיגה קבוצת הפורמולה 1 בעונת 1973 החליט אנצו פרארי על הפסקת ההשתתפות באליפות העולם למכוניות ספורט והתמקדות בפורמולה 1 בלבד.

ההשתתפות במרוצים בכלל ומרוצי פורמולה 1 בפרט מוגדרת על ידי החברה כפעילות ליבה של מערך השיווק בחברה וכמקור מרכזי המוביל לחדשנות בפיתוחים טכנולוגיים[11]. פרארי היא הקבוצה הרווחית ביותר מבין הקבוצות המתחרות באליפות. בשנת 2013 עמד תקציב הקבוצה על 400 מיליון דולר, למרות זאת הקבוצה סיימה את השנה כקבוצה רווחית עם הכנסות שעמדו על 460 מיליון דולר, 165 מיליון דולר יותר מכל קבוצה אחרת. מיתוג הקבוצה חשוב גם לאליפות עצמה. פרארי, הקבוצה היחידה שהשתתפה בכל עונות האליפות, נהנית ממעמד מיוחד באליפות. על פי החוזה שנחתם עימה מקבלת הקבוצה מדי שנה מענק של כ-5% מסך כספי הפרסים המחולקים, ללא קשר לתוצאות שהשיגו נהגיה, עליהם מתוגמלת החברה בנפרד[12].

סמליל וצבעי המכוניות

סמליל פרארי (שימו לב לאותיות S ו-F)
הסוס הצוהל על מטוסו של פרנססקו ברקה הווה את ההשראה לסמלה של פרארי

סמליל פרארי מגיע מסמליל סקודריה פרארי. רקע הסמליל בצבע צהוב-זהב כמחווה לעיר מודנה, עיר הולדתו של אנצו פרארי[13], בסמליל מוטבע ציור של סוס (הנקרא:"הסוס הצוהל" או "הסוס המקפץ") בצבע שחור ובין הרגל שלו יש שני אותיות, S ו-F ראשי תיבות של סקודריה פרארי (Scuderia Ferrari) בחלקו העליון של הסמליל ישנם שלושה צבעים, ירוק, לבן ואדום כמחווה לדגל איטליה.

צבעי המכוניות

מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 מכוניות מרוץ איטלקיות של מותגים איטלקיים יוצרו בצבע אדום, זה היה הצבע הרשמי של איטליה במרוצי מכוניות, רכבים צרפתיים היו בצבע כחול, רכבים ברטיים היו בצבע ירוק כדוגמת לוטוס, מכוניות גרמניות היו בצבעי לבן וכסף כדוגמת מרצדס-בנץ. את התקנה של צבעי המכוניות ייסד הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) על מנת להבדיל בין המדינות המתחרות. במרוצי הפורמולה 1 לא היה צורך בצבעים שונים אך קבוצת פרארי החליטה להמשיך להשתמש בצבע האדום[14].

פרארי זכתה באליפות העולם ב-1964 בצפון אמריקה ורכבי המרוץ שניצחו נצבעו בצבעי כחול לבן, הצבע הרשמי של מרוצי המכוניות באמריקה, המכונית שניצחה יוצרה והורכבה באמריקה ולכן צבעה היה הצבע הרשמי של אמריקה כחול לבן ולא של איטליה אדום.

דגמי פרארי

להלן הדגמים הנוכחיים של פרארי.

  • פורטופינו - מכונית תיור במרכב קופה 2+2 עם גג נפתח קשיח. לדגם מנוע 3.9 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 600 כ"ס. הדגם מחליף את הקליפורניה-T שהיה בשנת 2014 מתיחת פנים לקליפורניה. בזכות משקל נמוך מהקליפורניה והספק גבוה יותר, הדגם מאיץ מ0–100 קמ"ש תוך 3.5 שניות ומגיע ל-320 קמ"ש מרביים.
  • 812 סופרפאסט - דגם שהוצג בתערוכת הרכב הבינלאומית של ז'נבה 2017 לרגל חגיגות ה-70 לחברה. לדגם מנוע אטמוספירי בנפח 6.5 ליטר בתצורת V12 המפיק 789 כ"ס. זהו המנוע האטמוספירי בעל יחס נפח/הספק הגבוה בעולם. הרכב מאיץ למאה תוך 2.9 שניות ומגיע למהירות מרבית של "יותר מ-340 קמ"ש", כלשון החברה.
  • פרארי F8 טריבוטו - מבוסס על פרארי 488 אך עבר שינויים חיצוניים בולטים. מנוע בנפח 3.9 ליטר שמספק כ-710 כ"ס ומהירות מרבית של 340 קמ"ש.
  • פרארי SF90 סטרדלה - היא מכונית ספורט היברידית, הראשונה בתצורת פלאג-אין מבית פרארי, המאפשרת טעינה של המנועים החשמליים. היא כוללת שלושה מנועים חשמליים שמספקים תפוקה משולבת של 217 כ"ס ומנוע V8 טווין טורבו שמספק כ-769 כ"ס ב-7,500 סל"ד. מנועי המכונית מספקים יחד כ-986 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-800 ניוטון מטר.
  • פרארי מונזה SP - הוצגה בסוף שנת 2018 הדגם כולל מנוע V12 צילינדרים, 4 שסתומים לצילינדר, 6,496 סמ"ק המפיק 800 כ"ס ב-8,500 סל"ד.
  • פרארי 296 GTB - מכונית ספורט היברידית פלאג-אין, הוצגה ב-24 ביוני 2021.

דגמים חשובים של פרארי לשעבר

להלן הדגמים החשובים של פרארי בין השנים 2012 ל-2020.

  • פרארי 488 - פרארי 488 מחליפה מאז שנת 2015 את פרארי 458 איטליה. בסדרה שלשה דגמים- GTB, ספיידר במרכב קופה שמחליף את ה-458 ספיידר, ופיסטה (מסלול בתרגום מאיטלקית) שמחליף את ה-458 ספצ'ייאלה. לשני הדגמים הראשונים מנוע V8 בנפח 3.9 ליטר עם שני מגדשי טורבו המפיק 660 כ"ס. לגרסת ה"פיסטה" מנוע בנפח זהה אך הוא מפיק 720 כ"ס הודות לשימוש במגדש-על.
  • GTC4Lusso - מכונית GT בעלת מרכב 3 דלתות בתצורת "שוטינג ברייק". הדגם הוצג בשנת 2016 והוא מחליף את ה-FF. הגרסה העיקרית היא בעלת מנוע V8 כפול מגדשים בנפח 3.9 ליטר המפיק 670 כ"ס. בנוסף מוצעת גרסת V12 עם מנוע 6.2 ליטר אטמוספירי שמפיק 680 כ"ס. בגרסת הטורבו הרכב מאיץ למאה תוך 3.4 שניות ומגיע ל-330 קמ"ש.
  • F12 - מכונית ספורט בתצורת קופה 2 דלתות. לרכב מנוע אטמוספירי בנפח 6.3 ליטר שמפיק 740 כ"ס. הודות למרכב אלומיניום ומשקל נמוך הרכב מאיץ מאפס למאה קמ"ש תוך 2.9 שניות ומגיע ל-340 קמ"ש.
  • לה-פרארי - דגם ספורט-על (קטגוריה שנקראת גם הייפר-קאר), שמתחרה בדגמים כגון בוגאטי שירון ומקלארן P1. לרכב מנוע אטמוספירי (ללא מגדשי טורבו) בנפח 6.3 ליטר שיחד עם מנוע חשמלי הוא מפיק 963 כ"ס. הרכב מאיץ למאה תוך 2.9 שניות ומגיע למהירות מרבית של 350 קמ"ש.

מכוניות על ומכוניות היברידיות

פרארי לה-פרארי ליד פרארי 458 איטליה

בשנת 1984 הוצגה הפרארי 288 GTO שנחשבה למכונית-העל הראשונה של פרארי, היא כוללה מנוע בנזין V8 בנפח 2.9 ליטר טווין טורבו המספק כ-400 כ"ס. אחריה הגיעה הפרארי אנזו שנחשבה למכונית-העל השנייה של פרארי[15], היא כללה מנוע בנזין V12 בנפח 6.0 ליטר המספק כ-651 כ"ס. אחריה הגיעה הפרארי לה-פרארי שנחשבה למכונית-העל השלישית של פרארי[16], היא כללה מערכת הנעה היברידית ששילבה בין מנוע בנזין V12 בנפח 6.3 ליטר למנוע חשמלי יחד הם מספקים 963 כ"ס. מכונית-העל הנוחכית של פרארי היא הפרארי F8 טריבוטו[17] הכוללת מנוע בנזין V8 צילנדרים טווין טורבו בנפח 3.9 ליטרים המספק כ-710 כ"ס.

מכוניות היברידיות

פרארי הציגה עד כה שלושה מכוניות היברידיות שתיים מהם כוללים מערכת הנעה היברידית פלאג-אין.המכונית הראשונה היא פרארי לה-פרארי, השנייה, פרארי SF90 סטרדלה (היברידית פלאג-אין)[18] הכוללת הנעה היברידית המשלבת בין מנוע בנזין V8 בנפח 4.0 ליטרים טווין טורבו המספק כ-780 כוחות סוס עם שלושה מנועים חשמליים המספקים יחד כ-220 כוחות סוס, ארבעת המנועים יחד מספקים 1,000 כוחות סוס. השלישית, פרארי 296 GTB (היברידית פלאג-אין)[19] הכוללת מערכת הנעה היברידית פלאג-אין המשלבת בין מנוע בנזין V6 בנפח 3.0 ליטרים המספק כ-663 כוחות סוס עם מנוע חשמלי המספק כ-167 כוחות סוס, שני המנועים יחד מספקים 830 כוחות סוס.

מכירות גלובליות

שנה מכירות
1947[20] 3
1948 5
1949 21
1950 25
1951 33
1952 44
1953 57
1954 58
1954 61
1956 81
1957 113
1958 183
1959 248
1960 306
1961 441
1962 493
1963 598
1964 654
1965 619
1966 928
1967 706
1968 729
1969 619
1970 928
1971 1,246
1972 1,844
1973 1,772
1974 1,436
1975 1,337
1976 1,426
1977[21] 1,798
1978 1,939
1979 2,221
1980 2,470
1981 2,565
1982 2,209
1983[22] 2,366
1984[23] 2,856
1985 3,051
1986 3,663
1987[24] 3,942
1988[25] 4,001
1989 3,821
1990 4,293
1991 4,487
1992 3,384
1993 2,345
1994 2,671
1995 3,144
1996[26] 3,350
1997 3,581
1998[27] 3,652
1999 3,775
2000[28] 4,070
2001[29] 4,289
2002[30] 4,236
2003[31] 4,238
2004[32] 4,975
2005[33] 5,409
2006[34] 5,671
2007[35] 6,465
2008[36] 6,587
2009[37] 6,250
2010[38] 6,461
2011[39] 7,001
2012[40] 7,318
2013[41] 6,922
2014[42] 7,255
2015[43] 7,664
2016[44] 8,014
2017[45] 8,398
2018[46] 9,251
2019[47] 10,131
2020[48] 9,119

פרארי בישראל

פרארי מיובאת לישראל על ידי חברת אוטו איטליה מאז שנת 2012.

נתוני מכירות

על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר רכבים פרטים ומסחרים עד 3.5 טון)[49]:

שנה מכירות מיקום כללי % שינוי
2020[50] 6 45 25.0%-
[51]2019 8 46 -11.1%
[52]2018 9 44 0.0%
[53]2017 9 43 0.0%
[54]2016 9 44 125.0%
[55]2015 4 43 0.0%
[56]2014 7 45
[57]2013 11 47

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Leonardo Acerbi, Luciano Greggio: 60 Jahre Ferrari: Bewegende Momente. Heel, Königswinter 2007, ISBN 978-3898808156.
  • Dennis Adler: Ferrari: Mythos Maranello. Delius Klasing, Bielefeld 2010, ISBN 978-3768831765.
  • Ralph Alex: 70 Jahre Ferrari (auto motor und sport-Edition). Presse Stuttgart GmbH & Co, Stuttgart 2017, ISBN 978-3613308442.
  • Keith Bluemel: Das Original: Ferrari V12: Alle Frontmotormodelle 1965-1973. Heel, Königswinter 2004, ISBN 978-3898802154.
  • Roberto Bonetto: Ferrari: Leidenschaft in Rot. White Star, Wiesbaden 2011, ISBN 978-3867261814.
  • Roberto Bonetto (Hrsg.): Ferrari: Renn- und Sportwagen. Chronologie eines Erfolges. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2004, ISBN 978-3613024595.
  • Matthias Braun, Alexander Franc Storz, Ernst Fischer, Manfred Steinert: Ferrari: Straßen- und Rennsportwagen seit 1946. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2006, ISBN 978-3613026513.
  • Peter Braun, Gregor Schulz: Das grosse Ferrari Handbuch. Alle Serien- und Rennfahrzeuge von 1947 bis heute. Heel, Königswinter 2006, ISBN 978-3898805018.
  • Etienne Cornil: Ferrari by Pininfarina: Die komplette Geschichte. Deutsche Übersetzung von Dorko M. Rybiczka. Heel, Königswinter 2002, ISBN 978-3893658336.
  • Antonio Ghini (Hrsg.): Ferrari 1947 - 1997. Das offizielle Buch. Heel, Königswinter 1998, ISBN 978-3893657063.
  • Alan Henry: Die Ära der Ferrari Prototypen: 1962 bis 1973. Heel, Königswinter 2008, ISBN 978-3868520446.
  • Rüdiger Kaufmann, Jens Fichtner: Ferrari: Seriensportwagen seit 1970 (Typenkompass). 1. Auflage. Motorbuch-Verlag, Stuttgart 2012, ISBN 978-3613034303.
  • Brian Laban: Ferrari: Die Geschichte einer Legende. Vom 166 MM Barchetta bis zum F 430. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2005, ISBN 978-3613305359.
  • Hans-Karl Lange: Ferrari: Alle Straßensportwagen seit 1950. Moewig, Rastatt 1990, ISBN 978-3811830554.
  • Pete Lyons: Ferrari. Geschichte, Typen, Technik. Heel, Königswinter 1990, ISBN 978-3893652068.
  • Christiane Oppermann: Ferrari: Das schnellste Unternehmen der Welt. Campus Verlag, Frankfurt am Main 2005, ISBN 978-3593376493.
  • Antoine Prunet, Peter Vann: Mythos Ferrari. Motorbuch Verlag, Stuttgart 1991, ISBN 978-3613012455.
  • Rainer W. Schlegelmilch, Hartmut Lehbrink, Jochen von Osterroth: Ferrari. h.f.ullmann, Potsdam 2016, ISBN 978-3848010974.
  • Gregor Schulz, Thomas Lang: Ferrari Legenden. Heel, Königswinter 2008, ISBN 978-3898807104.
  • Ingo Seiff: Ferrari. 2. Auflage. Hoffmann und Campe, Hamburg 1998, ISBN 978-3455082654.
  • Leonildo Turrini (Hrsg.): Ferrari. Best of: Die Modelle – Die Fahrer – Die Siege. Panini Verlags GmbH, Stuttgart 2017, ISBN 978-3-8332-3496-5.
  • Matthias Urban: Handbuch der Ferrari Seriennummern: Ferrari Serial Numbers 1947-2007 (Ferrari World). Heel, Königswinter 2007, ISBN 978-3898807111.
  • Saverio Villa: Ferrari: Die legendären Modelle vom Ferrari 166 MM bis zum Ferrari 458 Speciale. Übersetzung von Arancho Doc. Edizioni White Star SrL, Novara 2014, ISBN 978-8863122312.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרארי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Fiat Raises Stake In Ferrari to 90%". The New York Times Company. 8 בספטמבר 1988. נבדק ב-10 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Sylvers, Eric (2015-03-03). "Fiat Chrysler May Sell More of Ferrari in IPO Sale". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-08-09.
  3. ^ Ferrari N.V, Ferrari N.V. signs advance agreement on Patent Box, GlobeNewswire News Room, ‏2018-09-11 (באנגלית)
  4. ^ מיקי גרינפלד, מזנקת לוול סטריט: הנפקה מוצלחת לפרארי בניו יורק, כלכליסט, 21 באוקטובר 2015
  5. ^ Largest automakers by market capitalization, companiesmarketcap.com (באנגלית)
  6. ^ Enzo Ferrari History: Birth of a Legend - Ferrari.com, web.archive.org, ‏2016-05-29
  7. ^ 1 2 History, corporate.ferrari.com, ‏2015-09-08 (באנגלית)
  8. ^ The History of Ferrari - The Company - DK Engineering, web.archive.org, ‏2018-09-29
  9. ^ Oncars India, Automotive legend Sergio Scaglietti passes away, India News, Breaking News | India.com, ‏2011-11-23 (באנגלית)
  10. ^ 35 מיליון דולר למכונית הכי יקרה בהיסטוריה - אוטו, באתר www.auto.co.il
  11. ^ Ferrari Annual Report 2015
  12. ^ Formula One's Most Valuable Teams: Red Bull, Mercedes On The Rise, Forbes, 12 November 2014
  13. ^ הסיפורים מאחורי הסמלים המפורסמים של המכוניות, כלכליסט, 4 באוקטובר 2010
  14. ^ More than just Red, Ferrari.com
  15. ^ Ron Kiino, Ferrari Enzo Debut, Car and Driver, ‏2002-09-01 (באנגלית)
  16. ^ עמרי ספיר, פרארי. לה פרארי. מכונית על., באתר אוטו, ‏05 במרץ 2013
  17. ^ פרארי מציגה: F8 טריבוטו - מחליפה לפרארי 488GTB, באתר קארטיוב, ‏28 בפברואר 2019
  18. ^ פרארי היברידית פלאג-אין: SF90 סטרדלה נחשפת, באתר קארטיוב, ‏30 במאי 2019
  19. ^ פרארי 296 GTB לראשונה עם V6 היברידית פלאג-אין המייצרת 818 כ"ס, באתר מוטור 1, ‏24 ביוני 2021
  20. ^ Nombre De Voitures Produtes Par Ferrari Depuis 1947
  21. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  22. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  23. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  24. ^ La Stampa - Consultazione Archivio, www.archiviolastampa.it
  25. ^ Total number of Ferraris produced?, FerrariChat - The world's largest Ferrari community (באנגלית)
  26. ^ Il fatturato Ferrari vola a mille miliardi
  27. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-02-18
  28. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  29. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  30. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-01-22
  31. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  32. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  33. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  34. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  35. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  36. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  37. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-08-22
  38. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-10-27
  39. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-06-21
  40. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-06-12
  41. ^ Ferrari profits rise despite fewer sales in 2013, Autocar (באנגלית)
  42. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2015-02-18
  43. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2016-02-07
  44. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-02-08
  45. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-02-18
  46. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-04-01
  47. ^ fnv 2019 annual report red book
  48. ^ Jacques Chevalier, Pour Ferrari, tout va bien, merci, Le Point, ‏2021-08-03 (בצרפתית)
  49. ^ פרארי - נתוני מכירות בישראל, באתר קארזון
  50. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2020 - cartube, באתר www.cartube.co.il
  51. ^ cartube, מסירות רכב חדש 2019: סיכום שנתי - cartube, באתר www.cartube.co.il
  52. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2018 - cartube, באתר www.cartube.co.il
  53. ^ cartube, מסירות רכב חדש בישראל: סיכום 2017 - cartube, באתר www.cartube.co.il
  54. ^ cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2016: סיכום שנתי - cartube, באתר www.cartube.co.il
  55. ^ cartube, מסירות רכב חדש סיכום 2015 – שיא של כל הזמנים - cartube, באתר www.cartube.co.il
  56. ^ מאת cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2014: סיכום שנתי - cartube, באתר www.cartube.co.il
  57. ^ מאת cartube, מסירות רכב חדש דצמבר 2013: מסכמים שנה חיובית - cartube, באתר www.cartube.co.il
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרארי&oldid=31960964"