אביגדור ליברמן – הבדלי גרסאות
מקור |
|||
| שורה 221: | שורה 221: | ||
== קישורים חיצוניים == |
== קישורים חיצוניים == |
||
{{מיזמים|ויקיציטוט=אביגדור ליברמן|ויקישיתוף=Category:Avigdor Lieberman}} |
{{מיזמים|ויקיציטוט=אביגדור ליברמן|ויקישיתוף=Category:Avigdor Lieberman}} |
||
{{לערוך|פסקה=כן|סיבה=עודף קישורים חיצוניים}} |
|||
* {{קישורי ח"כ|214}} |
* {{קישורי ח"כ|214}} |
||
* {{הווידאופדיה|oKGIpn01o-o}} |
* {{הווידאופדיה|oKGIpn01o-o}} |
||
גרסה מ־08:46, 11 באוקטובר 2019
אביגדור (איווט) ליברמן (נולד ב-5 ביולי 1958, י"ז בתמוז ה'תשי"ח[1][2]) הוא חבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, יושב ראש המפלגה ומייסדה. בין היתר היה סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, שר התחבורה, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מנכ"ל תנועת הליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה.
ביוגרפיה
נולד בשם איווט לבוביץ' ליברמן (ברוסית: Эве́т Льво́вич Ли́берман) בן יחיד לאסתר פירה וללב ליברמן בעיר קישינב שבמולדובה, שהייתה אז חלק מברית המועצות. אביו היה פעיל בבית"ר עוד ברומניה. כשהנאצים עלו לשלטון, חלק מיהדות בוקרשט ברחה לבסרביה ומולדובה, שם הוא נולד. שפתם העיקרית של הוריו כמו גם זו שלו עד גיל 3, הייתה רוסית ויידיש. עד גיל 3 לא היה בגן, וגדל בבית עם הוריו[3]. למד במכון לחקלאות של קישינב וכתב מחזה בשם "סטודנטים"[4]. ליברמן ומשפחתו עלו לישראל ב-18 ביוני 1978, ולאחר מכן הוא שינה את שמו הפרטי ל"אביגדור". הוא למד באולפן עברית. שירת בצה"ל כמש"ק הגנה מרחבית בממשל הצבאי בחברון במסגרת שירות מקוצר של שנה ("שלב ב'")[5]. בשירות המילואים עבר קורס תותחן ושירת כאיש צוות תומ"ת בחיל התותחנים[6].
בתקופת לימודיו הכיר את אלה, שעלתה מטשקנט, והם התחתנו בשנת 1981. בתחילה הם התגוררו בשכונת גילה שבירושלים, וליברמן מונה למזכיר הסניף הירושלמי של הסתדרות העובדים הלאומית. בתחילת שנת 1988 עברה המשפחה להתגורר בהתנחלות נוקדים. ליברמן הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
תחילת הקריירה הפוליטית
כשהפך לסטודנט באוניברסיטה העברית, הוא נשאב לתוך הפוליטיקה. בתא הליכוד באוניברסיטה הצטרף לצחי הנגבי וישראל כ"ץ[3].
בשנת 1986 מונה לחבר הדירקטוריון של החברה הכלכלית לירושלים. בשנים 1986–1987 שימש כמוציא לאור של שבועון ברוסית בשם יומן ירושלמי, שבו התפרסמו גם מאמריו.
ב-1988 יצר קשר עם בנימין נתניהו, ששב אז לישראל מכהונתו כשגריר ישראל באו"ם והתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא ליווה את נתניהו בעשר השנים הבאות. לאחר בחירתו של נתניהו ליושב ראש הליכוד בבחירות המקדימות ב-1992 מונה ליברמן למנכ"ל תנועת הליכוד וארגן את שיקומה. בשנת 1996, לאחר בחירתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל, מונה ליברמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בדצמבר 1997 התפטר ליברמן מתפקידו. יש שתלו זאת בפתיחת תיק חקירה נגדו במשטרה, תיק שנסגר לבסוף[7].
ליברמן פנה לעסקים פרטיים וייסד בינואר 1998 חברת סחר וייעוץ בשם "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי.
ישראל ביתנו
ב-3 בינואר 1999 הכריז ליברמן על הקמתה של מפלגת ישראל ביתנו. על הרקע להקמת המפלגה סיפר לימים כי קודם לכן נדחה מקבלת תפקיד במטה הליכוד ונאמר לו שנתניהו רואה בו נטל אלקטורלי.[3] בתגובה, הקים את המפלגה, אשר זכתה בבחירות באותה שנה ב-4 מנדטים. בשנת 2000 התמזגה הסיעה בכנסת עם שתי סיעות ימין נוספות, מולדת ותקומה, אשר קודם לכן הרכיבו יחד עם חרות את סיעת האיחוד הלאומי, לסיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו.
ב-7 במרץ 2001 מונה ליברמן לשר התשתיות הלאומיות, וכיהן בתפקיד זה עד 14 במרץ 2002, מועד פרישת "איחוד לאומי - ישראל ביתנו" מממשלת שרון הראשונה. ב-15 באוקטובר 2001 החליטו ליברמן וחברו לסיעה, רחבעם זאבי, לפרוש מממשלתו של אריאל שרון במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים. שעות ספורות לפני כניסת מכתבי ההתפטרות לתוקף נרצח זאבי בידי מתנקש פלסטיני. לבקשת ראש הממשלה, אריאל שרון, לא התפטרו ליברמן והשר החדש בני אלון. חרף המאמצים של שרון, השניים התפטרו בסופו של דבר ב-14 במרץ 2002.
במהלך מערכת הבחירות לכנסת השש עשרה, שהתנהלה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אימצה הסיעה המשותפת, שרצה בשם "האיחוד הלאומי", בראשות ליברמן, את רעיון הטרנספר כמצעה לפתרון הסכסוך. האיחוד הלאומי זכה ב-7 מנדטים בבחירות אלה, 3 מהם מטעם "ישראל ביתנו". לאחר הבחירות מונה ליברמן לשר התחבורה בממשלת שרון השנייה (הממשלה ה-30). עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-16 התפטר ליברמן מהכנסת, כדי לאפשר לחברו לרשימה ולמפלגה, אליעזר (צ'יטה) כהן, להיכנס במקומו. ב-4 ביוני 2004, עקב כוונתו להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, פוטר ליברמן מהממשלה (יחד עם בני אלון) על ידי ראש הממשלה שרון, במטרה להשיג רוב לתוכנית בקרב השרים בהצבעה שאמורה הייתה להתקיים כעבור יומיים.
בסוף שנת 2004 פרשה "ישראל ביתנו" מ"האיחוד הלאומי" והתמודדה כרשימה עצמאית בבחירות לכנסת ה-17. הפעם הציג ליברמן במצע מפלגתו את תוכנית חילופי השטחים. רעיון זה, המבוסס על פתרונות דומים בעולם, כדוגמת קפריסין, בא לפתור סכסוכים הנובעים משוני בין אוכלוסיות (בדת או בלאום) באמצעות הפרדת האוכלוסיות. בבחירות אלה הגדילה "ישראל ביתנו" את כוחה ל-11 מנדטים, כשהיא זוכה לאחוזי תמיכה גבוהים בקרב העולים מברית המועצות לשעבר.
ב-30 באוקטובר 2006 הוביל ליברמן את מפלגתו להצטרפות לקואליציה בראשות ראש הממשלה אהוד אולמרט ומונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים בממשלה ה-31. הצטרפות "ישראל ביתנו" לממשלה גררה התנגדות מצד חברים במפלגת העבודה, החברה בקואליציה, אך בהצבעה במרכז המפלגה הוחלט על הישארות בממשלה. כניסתו של ליברמן לממשלה הובילה להתפטרותו מהממשלה של השר אופיר פינס. ב-16 בינואר 2008 פרש ליברמן עם מפלגתו מהממשלה בשל משא ומתן שקיימה הממשלה עם הרשות הפלסטינית בסוגיות הליבה.
שר החוץ
.jpg)
בבחירות לכנסת השמונה עשרה בשנת 2009 זכתה מפלגת "ישראל ביתנו" ב-15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. במרץ 2009, עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה ליברמן לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ וכן לחבר הקבינט המדיני-ביטחוני והמטבחון.
בשנת 2009 נכלל ברשימת 100 המשפיעים של טיים מגזיןשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Benny Morris, The 2009 TIME 100 - Avigdor Lieberman וגם שמאל=כן..
ב-25 באוקטובר 2012 הודיע, יחד עם בנימין נתניהו, על הליכה משותפת של "ישראל ביתנו" עם "הליכוד" בבחירות לכנסת התשע עשרה, ברשימה שכונתה "הליכוד - ישראל ביתנו"[8].
באותה עת סייע לראש המוסד מאיר דגן לקבל תרומת כבד להשתלה בבלארוס, בזכות קשריו האישיים עם נשיא המדינה, אלכסנדר לוקשנקו[9][10]. ב-16 בדצמבר 2012 הודיע על התפטרותו מתפקיד שר החוץ, בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, להעמידו לדין בפרשת השגריר בבלארוס. בנובמבר 2013 שב ליברמן לכהן כשר החוץ, לאחר שזוכה בבית משפט השלום בירושלים מהעבירות שבהן הואשם[11].
ב-7 ביולי 2014, יום לפני תחילת מבצע צוק איתן, הודיע על פירוק האיחוד הסיעתי עם מפלגת הליכוד, בשל חילוקי דעות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרט בנוגע להתנהלות ממשלת ישראל בלחימה בעזה עם החמאס[12]. ב-21 ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, פרסם סטטוס בפייסבוק שקורא לאזרחי המדינה להחרים עסקים ערבים שנענו לקריאת ועדת המעקב של הציבור הערבי לשבות במחאה על "הטבח בשכונת סג'אעיה" (קרב שג'אעיה)[13].
.jpg)
באופוזיציה
ב-4 במאי 2015, יומיים לפני המועד האחרון להצגת ההסכמים הקואליציוניים להקמת ממשלת ישראל השלושים וארבע, הודיע ליברמן כי ילך לאופוזיציה, בשל אי רצונו להצטרף ל"ממשלה שהיא התגלמות האופורטוניזם"[14]. עקב כך נותרה לבנימין נתניהו קואליציה צרה של 61 חברי כנסת. לאחר ההודעה התפטר מתפקידו כשר החוץ. במהלך שהותו באופוזיציה תקף ליברמן קשות את נתניהו וממשלתו, ובין היתר כינה את ראש הממשלה "שקרן רמאי נוכל"[15].
לקראת סוף חודש מאי 2016 ניהל ליברמן משא ומתן קואליציוני עם הליכוד והגיע להסכמה על הצטרפות סיעתו לקואליציה ומינויו לשר הביטחון. בתגובה לכך, פרשה אורלי לוי-אבקסיס מ"ישראל ביתנו", שר הביטחון הקודם, משה יעלון פרש מהממשלה ומהכנסת, והשר לאיכות הסביבה, אבי גבאי, פרש מהממשלה.
שר הביטחון
במהלך חודש מאי 2016 לאחר משא ומתן קואליציוני הצטרף ליברמן עם מפלגתו לקואליציה. ליברמן מונה לשר הביטחון וחברת הכנסת סופה לנדבר לשרת העלייה והקליטה. עוד התקבלה במסגרת ההסכם הקואליציוני דרישת המפלגה בעניין תוספת לקצבת הפנסיה ושארים. ליברמן הושבע לתפקיד ב-30 במאי 2016. במקביל הגיש ליושב ראש הכנסת כתב הפסקת חברות לפי סעיף 42ג לחוק יסוד הכנסת ("החוק הנורווגי").
בתור שר הביטחון ליברמן הורה לכבד את החלטת בג"ץ בעניין פינוי עמונה והציג מתווה שכונה "המקל והגזר" המכוון לערביי ישראל ובמהלכו בעת טרור העונשים יוקשחו ובעתות רגיעה תהיה הסכמה לבנייה ערבית ולתוכנית חילופי השטחים. המתווה ספג ביקורת הן משמאל והן מימין.
לפני היותו שר הביטחון ליברמן קרא לשחרר את אלאור אזריה מהמשפט שלו ולאחר שנכנס אמר שיצטרכו לשחרר את אלאור גם אם יורשע. למרות זו לאחר הרשעתו במשפט קרא לכבד את פסק הדין.
ב-2018 החריף הסכסוך האיראני-ישראלי והפך לעימות ישיר. החיכוכים בין המדינות כללו החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בחודש אפריל, מתקפות שיוחסו לישראל ובהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. במאי 2018, כוח קודס האיראני שיגר 20 רקטות לעבר רמת הגולן. בתגובה, ישראל תקפה עשרות מטרות של כוח קודס בסוריה[16].[דרושה הבהרה]
במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה עקב התקרבות של אלפי פלסטינים אל גדר הגבול תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-200 פלסטינים, רבים מהם מחבלים או מזוהים עם ארגוני טרור, מאש צה"ל, ונפצעו אלפים. ישראל נקטה במדיניות של הכלה ותגובה מאופקת לטרור הפלסטיני מרצועת עזה. אחרי מספר סבבים של הסלמה, שכללו ירי של מאות רקטות ופצצות מרגמה, באה ההסלמה בדרום (נובמבר 2018) שבה שיגרו הפלסטינים כ-460 רקטות תוך יממה אחת. ב-13 בנובמבר החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על קבלה של הפסקת אש ונמנע מתגובה צבאית חריפה. למחרת הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקידו כשר הביטחון, ועל פרישת סיעת ישראל ביתנו מהקואליציה[17]. הוא אמר שהחלטת הקבינט היא כניעה לטרור ודרש לערוך בחירות כלליות בהקדם[18].
הכנסת העשרים ואחת
בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה[19][20]. נתניהו הצליח להגיע להבנות עם המפלגות שהמליצו עליו, מלבד ישראל ביתנו. סלע המחלוקת היה דרישתו של ליברמן להכניס להסכמים הקואליציוניים את העברתו בקריאה שלישית של החוק להסדרת גיוס בני ישיבות[21] במתכונת המדויקת שבו כבר עבר בקריאה טרומית. המפלגות החרדיות התנגדו לכך. ליברמן דחה הצעות פשרה, כולל אישור החוק כלשונו למעט מכסות המתגייסים, שיעוגנו בהחלטת ממשלה שתגובה בהסכמים הקואליציוניים. כתוצאה מכך נכשלה הקמת הקואליציה, והכנסת העשרים ואחת החליטה על פיזורה, בתמיכת ליברמן[22]. נתניהו האשים את ליברמן ב"הפלה סדרתית" של ממשלות ימין. ליברמן הגיב בטענה שנתניהו נכנע לחרדים ומוביל למדינת הלכה.
עמדותיו הפוליטיות
בשונה מחלק גדול מאנשי הימין, ליברמן מצהיר כי יהיה מוכן להכיר במדינה פלסטינית בתנאים מגבילים[23]. תחילה תמך בטרנספר כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, אך לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2006 הציע מתווה של הסדר שהדגש המרכזי בו הוא חילופי שטחים מאוכלסים, זאת כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל.
בכמה מקרים התבטא בחריפות נגד השמאל הישראלי (כך למשל בראיון בגלי צה"ל באוקטובר 2007 בו האשים חלק מאנשי השמאל "בכל הקורבנות והצרות" של מדינת ישראל[24], והשוואת אנשי "יש גבול" לקאפו במחנות הריכוז הנאצים בראיון ב"מבט לחדשות"[25].) ביום השבעת הממשלה ה-31, דרש ליברמן לשפוט את חברי הכנסת הערבים הנפגשים עם ראשי חמאס בתור משתפי פעולה, כמו במשפטי נירנברג ותבע שגורלם יהיה זהה[26]. נגד הקריאה יצאו אישים שונים, בין היתר בטענה שהתבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה[27].
בשנת 2015 הביע ליברמן תמיכה בחוק עונש מוות למחבלים[28], ובתחילת 2018 ניסה להוביל מחדש את חקיקתו.
דת ומדינה
ליברמן הכניס במצע מפלגתו את העקרונות הבאים:
- "גיוס חובה לצבא או לשירות לאומי ללא שחרורים מהדלת האחורית וללא קריצות עין למפלגות החרדיות"[29]. בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, ליברמן עמד על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס, שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישולבו בשירות צבאי או לאומי, או שהסדרי דחיית השירות יפקעו ביחס לכולם[30]. לאחר הבחירות לכנסת העשרים ואחת נמנעה הקמת ממשלה על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא זה.
- החזרת השליטה בענייני דת ברבנות הראשית לידי נציגי המגזר הדתי הלאומי.[דרוש מקור] באופן זה תבוטל השליטה החרדית במוסדות הממלכתיים.
- הסמכת כל רב עיר לגייר[29].
- הנהגת "ברית זוגיות", אשר תאפשר רישום זוגיות כדין בישראל גם לאלה שאינם רשאים להתחתן בנישואים דתיים. למרות זאת, בשל המשמעת הקואליציונית, התנגדה סיעת "ישראל ביתנו" להצעת חוק פרטית בנושא[31].
ב-19 בינואר 2018 בעקבות אישור חוק המרכולים בכנסת ערך קניות בפומבי בחנות הפתוחה בניגוד לחוק בשבת בעיר אשדוד והתראיין בעניין לעיתונאים שליוו אותו. הוא ספג על כך ביקורת מהח"כים החרדים.
יחסי חוץ
ליברמן תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מעימות רחב יותר בין המערב לאסלאם. לדעתו, היעד המדיני והביטחוני של מדינת ישראל צריך להיות הצטרפות לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי[32].
עם היכנסו לתפקיד שר החוץ, הצהיר ליברמן כי הוא אינו מחויב למתווה אנאפוליס, וכי חזון שתי המדינות הוא רעיון יפה אבל לא ישים. בכך שינה ליברמן את הקו המנחה של הממשלה הקודמת, בראשות אהוד אולמרט.
ליברמן תמך בחיזוק הקשר עם רוסיה מתוך אמונה שקשר כזה חיוני לאינטרסים של ישראל, ואף מונה ל"ממונה על הדיאלוג האסטרטגי מול הקרמלין" מטעם הממשלה, דיאלוג שעליו סוכם בעת ביקור שלו במוסקבה ביוני 2009[33].
בחודש יולי 2009 ביקש להנהיג רפורמה ביחסי החוץ של ישראל, שבה יעבור הדגש מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לעיסוק בדיפלומטיה ציבורית ושיקום מעמד ישראל בעולם. במסגרת מימוש הרפורמה נסע לביקור במדינות אמריקה הלטינית, על מנת להדגיש את החשיבות הגבוהה שמייחס משרד החוץ לאזור זה[34][35].
את ביקורו של נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, החרים ליברמן כאות מחאה על שזה סירב להניח פרחים על קברו של הרצל, אולם הניח פרחים על קברו של יאסר ערפאת[36].
ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הגיע ב-2009 לפגישה עם ליברמן[37], ועל פי פרסומים בעיתונות, אף הזמין אותו לביקור במצרים. חוסני מובארכ הכחיש את העניין לאחר ימים אחדים. פגישה זו נערכה אף על פי שעם היכנס ליברמן לתפקיד שר החוץ, הודיעה מצרים כי נציגיה לא ייפגשו עמו עד אשר יחזור מדבריו שנאמרו מספר שנים קודם לכן, במהלך הבחירות בשנת 2001, על רקע חריקות ביחסי השלום בין ישראל למצרים, בהם העלה ליברמן בפגישה עם שגרירים מחבר המדינות, את האפשרות שבמקרה של מלחמה עם מצרים יופצץ סכר אסואן, והאזור הסמוך לו יוטבע במימי אגם נאצר.
במסגרת מדיניותו כשר החוץ, הורה ליברמן לשגרירי ישראל "שלא יתרפסו בפני העולם" משום ש"למושגים כמו כבוד לאומי, יש חשיבות רבה בהשפעה על מעמד ישראל בעולם"[38]. במסגרת מדיניות זו, בעקבות דברי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נגד ישראל, השפיל סגנו של ליברמן, דני אילון, את שגריר טורקיה בישראל בכך שהורה לו לשבת על ספה נמוכה לעיני המצלמות. ליברמן לא גינה את אילון, והצדיק את הצורך להגיב בתקיפות, גם אם לא את צורת התגובה[39]. לאחר הודעת הבהרה שלא נתקבלה, איומים מצד טורקיה, ובהתערבות פרס, הבהיר אילון לשגריר כי לא היה בכוונתו להשפילו אישית, וכי הוא מתנצל בפניו על הדרך בה האירוע נוהל והאופן בו התפרש[40][41].
בתקופת כהונתו של ליברמן כשר החוץ נמשכה החרפת הבעיות בשני תחומים בולטים ביחסי החוץ של ישראל:
- החרפת המשבר ביחסים עם טורקיה שהחל עוד בתקופת אולמרט; הקרנת סדרת טלוויזיה אנטישמית בטורקיה ובעקבותיה השפלת שגריר טורקיה בישראל על ידי סגן שר החוץ, דני אילון, ולאחר מכן השתתפות גורמים טורקיים במשט לעזה, שהרג תשעה מנוסעיו גרם להחרפה ניכרת ביחסים.
- המשך תהליך ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 1967, חרף התנגדותה של ישראל: ב-29 בנובמבר 2012 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה[42], ועוד לפני כן על ידי חלק ממדינות דרום אמריקה.
תוכנית חילופי השטחים
ערך מורחב – תוכנית חילופי השטחים
תוכנית חילופי השטחים היא אחד המרכיבים במסגרת תוכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בין היתר, מתבסס ליברמן על הטענות:
- חלק מערביי ישראל מזדהים עם אויבי מדינת ישראל ומהווים בעיה דמוגרפית המסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית
- האינטרס של ישראל הוא להפחית ככל האפשר את אחוז השוללים את ערכי המדינה בקרב אזרחיה ואף בקרב תושביה
- במקום בו יש שני לאומים – יש בעיות, לכן, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש להבטיח כי תהיה מדינה הומוגנית עם רוב יהודי בטוח לנצח
- הפלסטינים דורשים מדינה ערבית ללא תושבים יהודים
עיקרה של תוכנית חילופי השטחים, אותה מציע ליברמן כפתרון לבעיות אלה, הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל, ובמקביל העברת שטחים ישראליים המאוכלסים בערבים, כגון אום אל פאחם וסביבתה, לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם. באופן זה יחדלו התושבים, שיבחרו להישאר בשטחים שיועברו, ואשר לא יביעו נאמנות למדינת ישראל, להיות אזרחי ישראל.
נאמנות למדינת ישראל
ליברמן סבור כי יש להכניס תיקונים בחוק האזרחות של ישראל, לפיהם יחויב כל אזרח במדינה לחתום על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לעקרונותיה ולחוקיה. מי שיסרב לעשות כן, יאבד את זכותו לבחור ולהיבחר ואף עשוי לא לקבל תעודת זהות. ליברמן סבור שיש לחייב בהצהרה זו כל אזרח ישראלי שמגיע לגיל 16[43].
עוד סבור ליברמן שיש להגדיר קשר הדוק יותר בין השירות בצה"ל או השירות הלאומי לבין הזכויות הניתנות מביטוח לאומי, כך שמי שנאמן יקבל יותר[44]. בספטמבר 2017 אמר שכל צעיר בן 18 צריך להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי, כולל חרדים וערבים.
שינוי שיטת הממשל בישראל
ליברמן תומך בשיטת הדמוקרטיה הנשיאותית, ושינוי שיטת הממשל הוא אף חלק ממצע מפלגתו. הוא תומך בשיטה של בחירות אזוריות, שבה המפלגה הזוכה מקבלת את כל המושבים[45].
עם כניסתו לממשלה ה-31, החלו מגעים עם אהוד אולמרט לשינוי שיטת הממשל. כאשר ניסה להעביר את ההצעה לשינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית בקריאה טרומית, הוא נתקל בהתנגדות הכנסת וההצעה נפלה[46].
פלילים
ביוני 1996, בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחקר ליברמן בחשד ששלשל לכיסו מכספי עמותה שעמד בראשה, אך החקירה לא הבשילה לכתב אישום[47].
באפריל 1997 המליצה המשטרה להעמיד לדין את ליברמן בפרשת בר-און חברון, אך הפרקליטות החליטה לא להגיש כתבי אישום כנגד איש מהמעורבים בפרשה[48].
בסוף 1999 הוגש כתב אישום נגד ליברמן באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שילדים בני 13 ו-14, תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים ליברמן על הילד כי יכהו בשנית אם יחזור ליישוב נוקדים.
בספטמבר 2001 הורשע ליברמן, במסגרת עסקת טיעון, בתקיפת קטין ובאיומים, והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לילד ועוד 7,500 ש"ח קנס[49].
ליברמן נחקר בחשד כי קיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו של ליברמן, כשוחד מאת מיכאל צ'רנוי. חשדות אחרים נוגעים לחברה ל"ייעוץ עסקי" בשם "מ. ל. 1", אותה הקימה ביולי 2004 בתו, מיכל ליברמן, כשהייתה בת 21. לחברה הוזרמו תוך שלוש שנים מאז הוקמה כ-7 מיליון ש"ח מחוץ לארץ[50]. החברה שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו[51][52].
במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו[53]. החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן במינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של משרד החוץ ולשגריר בלטביה[54]. בן אריה עצמו הורשע במסירת מידע לאדם שאינו מוסמך, בגילוי הפרת חובה ובשיבוש הליכי משפט, ובאוקטובר 2012 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות.
בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן (בהמשך לכך נסגרו גם תיקי החקירה נגד יתר החשודים בפרשה)[55] ולהגיש כתב אישום בפרשת השגריר[56]. בעקבות זאת התפטר ליברמן מתפקיד שר החוץ והודיע על הסרת חסינותו[57].
ב-30 בדצמבר 2012 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד ליברמן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר[58]. ב-6 בנובמבר 2013 הוא זוּכה פה אחד[59].
משפחתו
ליברמן נשוי לאלה (לבית ציפקין), עולה מאוזבקיסטן (במקור ממולדובה), לשעבר גננת, עובדת מוסד ביאליק ופעילה בג'וינט, ולהם בת ושני בנים. אלה שומרת מסורת ובתם מיכל חזרה בתשובה. בני הזוג ליברמן מתגוררים בנוקדים שבגוש עציון[60].
לקריאה נוספת
- אביגדור ליברמן, האמת שלי, הד ארצי, 2004.
- אביה אלף, תיק ליברמן: כתב האישום שלא הוגש, כנרת, זמורה-ביתן, 2015[61].
קישורים חיצוניים
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: עודף קישורים חיצוניים.
אביגדור ליברמן, באתר הכנסת 
אביגדור ליברמן, ברשת החברתית פייסבוק
אביגדור ליברמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אביגדור ליברמן, ברשת החברתית אינסטגרם- אביגדור ליברמן, באתר כנסת פתוחה
אביגדור ליברמן, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009
- גידי וייץ, בדרך לכתב אישום - תיק ליברמן נחשף, באתר הארץ, 8 ביוני 2012
גידי וייץ, רויטל חובל, תיק ליברמן - “עד אחד נעלם, עד אחר התאבד - היו כל מיני מקרים מאוד משונים בתיק הזה", באתר הארץ, 31 באוקטובר 2013- רונית ורדי, אלף הזהויות של אביגדור ליברמן, באתר ליברל, 8 במאי 2014
- בן כספית, ליברמן: "אין לנו סכסוך עם הפלסטינים, אלא עם העולם הערבי", באתר אל-מוניטור, 2 בדצמבר 2014
- דוד בן בסט מראיין את אביגדור ליברמן, "הנבחרים", באתר YouTube, 6 במרץ 2015
- דוד בן בסט מראיין את אביגדור ליברמן, "הנבחרים", באתר YouTube, 15 במאי 2015
- שוקי שדה, תאונה מבצעית: כך השתלט האדם הכי הפכפך ולא דמוקרטי בפוליטיקה על מערכת הביטחון, באתר TheMarker, 29 בדצמבר 2016
- יוסי יהושוע, יובל קרני, מבצע בעזה? "לא נשאיר שם אבן על אבן", באתר "ידיעות אחרונות", 9 באפריל 2017
- יעקב אילון, "נלך עד הסוף": אביגדור ליברמן לא רוצה עוד "צוק איתן", באתר וואלה, 27 באפריל 2017
- שרה ליבוביץ-דר, כך נראתה השנה של ליברמן כשר ביטחון, באתר ליברל, 9 ביולי 2017
- דוד בן בסט מראיין את אביגדור ליברמן, "הנבחרים", באתר YouTube, 8 בספטמבר 2017
- אורלי גולדקלנג ויוחאי עופר, מקור ראשון, חיזבאללה בג"ץ ויו"ש: ליברמן תוקף בכל החזיתות, באתר nrg, 22 בספטמבר 2017
- טל שלו ואמיר בוחבוט, ליברמן: "הסכם עם הפלסטינים – רק במסגרת הסדר איזורי כולל", באתר וואלה, 4 באוקטובר 2017
- אלכס פישמן, לא תהיה הסדרה בלי השבויים והנעדרים, באתר "ידיעות אחרונות", 30 באוגוסט 2018
- אלכסנדרה לוקש, ליברמן מתייצב לצד הרמטכ"ל: "מאז 67' לא הייתה מוכנות כזו למלחמה", באתר ynet, 2 באוקטובר 2018
- יובל קרני, "אותם אנשים שטירפדו בקבינט את ההצעות שלי להכרעת חמאס שאלו למחרת בתקשורת: 'נו, מה עם הנייה? כבר עברו 48 שעות'", באתר "ידיעות אחרונות", 15 בנובמבר 2018
- יניר קוזין, ליברמן לא מאמין לסקרים, בטוח בניצחון נתניהו, ומבטיח: "לא בכיס של אף אחד", באתר מעריב אונליין, 8 במרץ 2019
- ברוך לשם, עלייתו ונפילתו של אביגדור ליברמן, באתר ynet, 25 במרץ 2019
- אמנון לורד, "קודם כל סיכולים ממוקדים", באתר ישראל היום, 28 במרץ 2019
- חגי סגל, "כל השבט התגייס נגדי", בעיתון מקור ראשון, 12 ביוני 2019
- שרה ליבוביץ-דר, המחסל, באתר ליברל, 9 ביולי 2019
- חגי סגל, גרסת הבמאי: אביגדור ליברמן מדבר בחירות, בעיתון מקור ראשון, 8 באוגוסט 2019
הערות שוליים
- ^ אודות אביגדור ליברמן באתר ישראל ביתנו
- ^ אביגדור ליברמן, האמת שלי, הד ארצי, 2004, עמ' 126
- ^ 1 2 3 בן כספית, ליברמן: "לא אתפלא אם נתניהו ואנשיו מפעילים חוקרים פרטיים נגדי ונגד משפחתי", באתר מעריב אונליין, 8 באוקטובר 2019
- ^ לילי גלילי, All is heaven with Avigdor Lieberman, מגזין מומנט, פברואר 2007
- ^ פוסט, בעמוד הפייסבוק של אביגדור ליברמן, 2 ביוני 2016
- ^ ממספר 4 בתומ"ת- למספר 1 בביטחון, ישראל דיפנס, 2 ביוני 2016
- ^ ליאור דטל, דרכו של ליברמן: הריבים, החקירות והקשרים עם נתניהו, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009.
- ^ יובל קרני, נתניהו וליברמן יתמודדו ביחד בבחירות, באתר ynet, 25 באוקטובר 2012.
- ^ יוסי מלמן, כך הפכה ישראל לעיניים והאוזניים של המערב בכל הנעשה בסוריה, באתר מעריב אונליין, 14 בספטמבר 2018
- ^ ד"ר איתי גל, מאיר דגן נאבק בסרטן: "ראיתי את המוות ואז באה ההשתלה", באתר ynet, 17 במרץ 2015
- ^ מורן אזולאי, ליברמן שוב שר החוץ: "מטען חבלה לשלום", באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
- ^ מורן אזולאי, ליברמן מפרק את האיחוד עם הליכוד: "למה מחכים מול חמאס?", באתר ynet, 7 ביולי 2014
- ^ יאסר עוקבי, שביתת הזדהות במגזר הערבי עם עזה. ליברמן: "להחרים עסקים", 21 ביולי 2014, באתר מעריב
- ^ מורן אזולאי, ליברמן: לא נצטרף לקואליציה - בחרנו בעקרונות ולא בכיסאות, באתר ynet, 4 במאי 2015
- ^ ליברמן במתקפה על רה"מ: "הוא שקרן רמאי נוכל", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2016
- ^ אמיר בוחבוט ואלי אשכנזי, כוח איראני שיגר 20 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה, 10 במאי 2018
- ^ מורן אזולאי, ליברמן התפטר וקרא לבחירות: "נכנענו לטרור", באתר Ynet, 14 בנובמבר 2018
- ^
ציוץ של חדשות 10 ברשת החברתית אקס (טוויטר), 14 בנובמבר 2018.
- ^ ירון דרוקמן, תוצאות אמת: יתרון גדול לגוש הימין, דרמה סביב אחוז החסימה, באתר ynet, 10 באפריל 2019
- ^ יעל פרידסון, נציגי ישראל ביתנו המליצו להטיל את הרכבת הממשלה על רה"מ נתניהו, באתר ynet, 16 באפריל 2019
- ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
- ^ שחר חי, יובל קרני וקובי נחשוני, הכנסת פוזרה סופית: בחירות ב-17 בספטמבר, באתר ynet, 30 במאי 2019
- ^ פנחס וולף, ליברמן: "תומך בהקמת מדינה פלסטינית", באתר וואלה, 26 בפברואר 2009.
- ^ אמנון מרנדה, ליברמן: כל הקורבנות והצרות - בגלל השמאל, באתר ynet, 2 באוקטובר 2007
- ^ אמנון מרנדה, "הבעיה בברק ואולמרט, לא ב'קאפו' של ליברמן", באתר ynet, 7 באוקטובר 2007
- ^ אילן מרסיאנו, ליברמן: לשפוט ח"כים ערבים כמו בנירנברג, באתר ynet, 4 במאי 2006.
- ^ רועי נחמיאס ו-ynet, "התבטאויות ליברמן גורמות לזילות השואה", באתר ynet, 5 במאי 2006.
- ^ מורן אזולאי, ליברמן: "נגיש חוק עונש מוות למחבלים", באתר ynet, 17 בפברואר 2015.
- ^ 1 2 דף ה"אני מאמין" באתר ישראל ביתנו
- ^ יובל אזולאי, משרד הביטחון וצה"ל: רוב החרדים יגויסו בתוך עשור, באתר גלובס, 11/06/2018
- ^ אריק בנדר, הכנסת דחתה את הצעת חוק ברית הזוגיות, באתר nrg, 10 ביוני 2009.
- ^ שירות "הארץ", ליברמן: יש לצרף ישראל לאיחוד האירופי, באתר וואלה, 1 בינואר 2007.
- ^ רוני סופר, ארצות הברית מתרחקת? ליברמן יוביל התקרבות לרוסיה, באתר ynet, 5 ביוני 2009.
- ^ AFP, ישראל: ונצואלה סייעה לאיראנים בדרום אמריקה, באתר ynet, 25 ביולי 2009.
- ^ ברק רביד, מחר: שר החוץ אביגדור ליברמן ייצא לביקור בן 10 ימים בדרום אמריקה, באתר הארץ, 19 ביולי 2009.
- ^ ברק רביד, שר החוץ אביגדור ליברמן מחרים את ביקורו של נשיא ברזיל דה סילבה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010.
- ^ רוני סופר, למרות האיומים: סולימאן נפגש בחשאי עם ליברמן, באתר ynet, 22 באפריל 2009.
- ^ אלי ברדנשטיין, ליברמן נזף בשגרירים: הפסיקו להתרפס, באתר nrg, 2 בינואר 2010.
- ^ איילון על השפלת השגריר הטורקי: "תם עידן ההתרפסות", חדשות ערוץ 2
- ^ ברק רביד ויהונתן ליס, סגן שר החוץ, דני איילון, שיגר מכתב התנצלות נוסף לשגריר טורקיה בישראל, באתר הארץ, 13 בינואר 2010.
- ^ נוסח ההתנצלות
- ^ יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, השלב הבא של ליברמן: הצהרת נאמנות למדינה - מגיל 16, באתר גלובס, 11 באוקטובר 2010.
- ^ אביגדור ליברמן, "בלי נאמנות - אין אזרחות", אתר הבלוגים של TheMarker, 7 בינואר 2009.
- ^ אביגדור ליברמן, חייבים משטר נשיאותי, באתר ynet, 7 בספטמבר 2006
- ^ ישראל-ביתנו: שיטת הממשל תשונה בפורטל LaIsrael, ב-28 באוגוסט 2009
- ^ מעריב, המשטרה פתחה בחקירה נגד אביגדור ליברמן, באתר גלובס, 18 ביוני 1996
- ^ יואב יצחק, הדס מגן ונתן רועי, המשטרה: להעמיד לדין את הנגבי, דרעי וליברמן. הפרקליטות: לא להעמיד איש לדין, באתר גלובס, 16 באפריל 1997
- ^ פ (י-ם) 2000/01 מדינת ישראל נגד אביגדור ליברמן, ניתן ב-25.9.2001
- ^ אורי בלאו, מאיפה הגיעו 7 מיליון שקל לחברה שהקימה בתו של אביגדור ליברמן בגיל 21?, TheMarker, אפריל 2007
- ^ אורי בלאו, הבוסית, באתר הארץ, 6 באפריל 2007
- ^ גיא רולניק, המינוי שצריך לעורר חלחלה, באתר TheMarker, 21 במאי 2016
- ^ אמיר אורן, שר החוץ ממשיך להסתבך: חשוד שקיבל מהשגריר בבלארוס את חומרי החקירה נגדו, באתר הארץ, 3 במרץ 2010.
- ^ איתי הר אור, ליברמן נחקר בחשד לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים, באתר כלכליסט, 2 במרץ 2010.
- ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, נסגר תיק החקירה נגד בתו של אביגדור ליברמן, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
- ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין תיק החקירה שנפתח נגד אביגדור ליברמן
- ^ אטילה שומפלבי ויובל קרני, בגלל האישום: ליברמן התפטר מתפקיד שר החוץ, באתר ynet, 14 בדצמבר 2012
- ^ אביאל מגזני, הוגש כתב אישום נגד ליברמן, באתר ynet, 30 בדצמבר 2012
- ^ חדשות 2, השופטים קבעו פה אחד: ליברמן זכאי, באתר מאקו, 6 בנובמבר 2013
ת"פ 62975-27-27 מדינת ישראל נ' אביגדור ליברמן, ניתן ביום 6 בנובמבר 2013 - ^ יעל גרינשטיין, האישה שאיתו: אלה ואביגדור ליברמן, באתר מאקו, 2 ביוני 2009
- ^ ד"ר יהודה יפרח, הכרוניקה, יוני 2019, השילוח, 15, פברואר 2019
| אביגדור ליברמן - תבניות ניווט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- רשימת חברי הכנסת
- ויקיפדיה: עריכה - קישורים חיצוניים
- שרי הביטחון בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החוץ בממשלות ישראל
- השרים לנושאים אסטרטגיים
- דירקטורים ישראלים
- מנכ"לי משרד ראש הממשלה
- עולים בשנות ה-1970
- חברי כנסת מטעם ישראל ביתנו
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי כנסת מטעם האיחוד הלאומי
- חברי כנסת מטעם איחוד לאומי-ישראל ביתנו
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- סגני ראש ממשלת ישראל
- בוגרי האוניברסיטה העברית
- פוליטיקאים ישראלים שהורשעו בדין
- מורשעים בתקיפה בישראל
- יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון
- פעילי הליכוד
- ישראל: ראשי מפלגות
- ישראלים ילידי ברית המועצות
- ישראלים שנולדו ב-1958