הילרי קלינטון – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
ביטול גרסה 18091846 של 79.179.1.234 (שיחה) לפי דיון בדף השיחה של משתמש:Archwayh, זהו טרול |
||
שורה 133: | שורה 133: | ||
במרץ [[2015]] נחשף כי השתמשה בשרת פרטי לחלק מתכתובותיה הרשמיות ב[[דואר אלקטרוני]] בתור מזכירת המדינה, בניגוד לנהלים הפדרליים המורים על שימוש במייל ממשלתי.{{הערה|{{הארץ|מייקל שמידט|קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות|1.2580557|}}}} בעקבות החשיפה הורבה בית המשפט לפרסם את כל התכתובות שעסקו במילוי תפקידה, בכפוף לבדיקה האם הם מכילים מידע מסווג. |
במרץ [[2015]] נחשף כי השתמשה בשרת פרטי לחלק מתכתובותיה הרשמיות ב[[דואר אלקטרוני]] בתור מזכירת המדינה, בניגוד לנהלים הפדרליים המורים על שימוש במייל ממשלתי.{{הערה|{{הארץ|מייקל שמידט|קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות|1.2580557|}}}} בעקבות החשיפה הורבה בית המשפט לפרסם את כל התכתובות שעסקו במילוי תפקידה, בכפוף לבדיקה האם הם מכילים מידע מסווג. |
||
בינואר 2016, ימים ספורים לפני תחילת ההצבעה בבחירות המוקדמות לנשיאות, פירסמה מחלקת המדינה, באופן רשמי, כי 22 מיילים צונזרו לגמרי מכיוון שהם הכילו מידע שהוגדר "סודי ביותר". לטענת אנשיה של קלינטון לא ברור האם המידע היה מסווג בעת שנשלח. {{הערה|{{mako||מכה לקמפיין: "מידע סודי ביותר במיילים"|fc5041f20619251004|news-world/international-q1_2016|30 בינואר 2016}}}} |
|||
====המירוץ לנשיאות 2016==== |
====המירוץ לנשיאות 2016==== |
גרסה מ־17:31, 3 בפברואר 2016
תבנית:מנהיג1 הילרי דיאן רודהם קלינטון (באנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton; נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא פוליטיקאית אמריקאית שהייתה מזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו הראשון של הנשיא ברק אובמה, לאחר שהפסידה לאובמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008. כיהנה כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק מינואר 2001 ועד ינואר 2009. כרעייתו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, הייתה רודהם קלינטון הגברת הראשונה של ארצות הברית בשנים 1993-2001.
באפריל 2015 הודיעה על התמודדותה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016.[1][2][3]
ביוגרפיה
הילרי דיאן לבית רודהם נולדה בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי למשפחה נוצרית מתודיסטית. בגיל שלוש עברה משפחתה לפארק רידג׳, פרבר של שיקגו. אביה, יו אלזוורת׳ רודהם (1911–1993), שהיה ממוצא ולשי ואנגלי, ניהל עסק בתחום הטקסטיל. אמה, דורות'י אמה הוול (1919–2011), הייתה עקרת בית ממוצא אנגלי, סקוטי, צרפתי וולשי. להילרי יש שני אחים צעירים, יו וטוני.
בבית הספר התיכון הייתה תלמידה מצטיינת, נשיאת המחזור, חברה במועצת התלמידים ופעילה בתנועת הצופים. היא עסקה בענפי ספורט שונים, בהם טניס, בלט, שחייה וכדורעף. הוריה היו שמרנים אדוקים, אך על אף זאת שאפו שתהיה לה קריירה מקצועית עצמאית ושיכולותיה והזדמנויותיה של בתו לא צריכות להיות מוגבלות על ידי המגדר שלה.
בהתאם לבית השמרני בו גדלה, סייעה רודהאם למסע הבחירות של המפלגה הרפובליקנית בהבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960, אשר היו צמודות מאוד, ובמהלכן מצאה עדויות להונאת בחירות כנגד המועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, בדרום שיקגו.[4] היא התנדבה אף בקמפיין של המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר בבחירות לנשיאות ב-1964. התפתחותה הפוליטית המוקדמת אירעה בעיקר הודות למורה שלה להיסטוריה בתיכון אשר הפנה אותה לספרו של גולדווטר The Conscience of a Conservative ("מצפונו של שמרן"). דמות נוספת שהשפיעה עליה היה כומר הנוער של כנסייתה, אשר בדומה לאמה היה מוטרד מסוגיות של צדק חברתי, אשר יחד איתו צפתה ופגשה בפעיל זכויות האזרח מרטין לותר קינג.
שנותיה באוניברסיטה
בשנת 1965 סיימה את לימודי התיכון, והחלה ללמוד מדע המדינה באוניברסיטת ולסלי שבמסצ'וסטס. בשנתה הראשונה ללימודים כיהנה כנשיאת התא הרפובליקני בקמפוס. תא זה אמנם היה חלק מהמפלגה הרפובליקנית אבל נשא בדעות מתונות יחסית בדומה לנלסון רוקפלר, מושל מדינת ניו יורק. במסגרת הפעילות בתא היא תמכה במערכות הבחירות לבחירת ג'ון לינדסי לראשות עיריית ניו יורק וכן בקמפיין של אדווארד ברוק אשר היה האמריקאי אפריקאי הראשון שנבחר לכהן בסנאט של ארצות הברית. רודהם פרשה מתפקיד זה שלה בשלב מאוחר יותר כאשר דעותיה השתנו ביחס לתנועה לזכויות האזרח ומלחמת וייטנאם. במכתב שכתבה לכומר שלה בתקופה זאת היא תיארה את עצמה בתור "שמרנית במוח וליברלית בלב". בניגוד לזרם שהיה קיים בשנות ה-60 של המאה ה-20 אשר עודד פעילות רדיקלית כנגד המערכת הפוליטית, היא תמכה בשינוי מתוך המערכת. בשנתה השלישית בלימודים מתוך ארבע, הפכה לתומכת בתנועה המתנגדת למלחמת וייטנאם ובמועמדותו לנשיאות של הדמוקרט יוג'ין מקארתי.
לאחר ההתנקשות במרטין לותר קינג רודהם ארגנה שביתה בת יומיים של סטודנטים ועבדה עם ארגון הסטודנטים השחורים של האוניברסיטה בה למדה כדי לגייס עוד סטודנטים ואנשי סגל שחורים לשביתה. בתחילת שנת 1968 היא נבחרה לנשיאת מועצת התלמידים של האוניברסיטה שלה ושירתה בתפקיד עד תחילת 1969. לרודהם תפקיד מרכזי בכך שבוולסלי לא היו הפרות סדר חמורות של סטודנטים, אשר היו תדירות באוניברסיטאות אחרות באותה תקופה.
היא השתתפה בתוכנית הכשרה של אוניברסיטת וולסלי בוושינגטון די סי. רודהם זכתה להזמנה מצד חבר בית הנבחרים הרפובליקני מטעם מדינת ניו יורק, צ'ארלס גודל, לסייע למושל מדינת ניו יורק, נלסון רוקפלר, במועמדותו בפריימריז במפלגה הרפובליקנית. היא השתתפה בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית ב-1968 במיאמי. על אף זאת, היא התאכזבה מהדרך שבה הקמפיין של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. לאור כל האמור לעיל, חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית.
רודהם כתבה את עבודת סיכום התואר ראשון שלה על בחינה ביקורתית של הטקטיקות הרדיקליות של סול אלינסקי, אשר על פי רבים נחשב לאבי ההתארגנות הקהילתית. בשלב מאוחר יותר, בזמן שהייתה הגברת הראשונה, הבית הלבן הגביל את הגישה לעבודת הגמר שלה והעבודה הפכה חומר לספקולציות. ב-1969, היא סיימה את התואר הראשון שלה בהצטיינות בתחום מדע המדינה. לאחר לחץ מטעם סטודנטים אחרים היא הפכה לסטודנטית הראשונה בהיסטוריה של אוניברסיטת וולסלי שנשאה את הנאום בטקס הבוגרים. נאום זה היה כה פופולרי שזכה למחיאת כפיים סוערות בהן הקהל עמד על רגליו במשך שבע דקות. בנאומה רודהאם התייחסה לדבריו של הסנטור אדווארד בורק, אשר דיבר לפניה. התייחסות זאת זיכתה אותה בכיסוי במאמר במגזין לייף והיא הופיעה אף בתוכנית הטלוויזיה של אירב קופצינט, ששודרה בכל ארצות הברית וכן בעיתונים מקומיים באילינוי ובניו אינגלנד. באותו הקיץ עברה לעבוד באלסקה בתור שוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ולדז. עקב דיווחה על התנאים התברואתיים ששררו במפעל פוטרה מעבודתה, וכן המפעל נסגר בין לילה.
לאחר סיום התואר הראשון שלה, החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל. במהלך לימודיה התמחתה בזכויות ילדים, והכירה את בעלה לעתיד, ביל קלינטון. בשנת 1973 סיימה את הלימודים, ומונתה ליועצת משפטית של קרן לסיוע לילדים במסצ'וסטס. היא שימשה כיועצת לוועדת בית הנבחרים שעסקה בחקירת ההדחה של הנשיא ניקסון. הילרי וביל קלינטון נישאו בשנת 1975, ועברו להתגורר בארקנסו, מדינת הולדתו של ביל. בשנת 1976 הפכה לשותפה במשרד גדול לעריכת דין בשם רוז.
אשת מושל ארקנסו
בשנת 1978 נבחר ביל קלינטון למושל מדינת ארקנסו. ב-27 בפברואר 1980 נולדה בתם היחידה, צ'לסי. כאשת המושל, הילרי עמדה בראש הוועדה לחינוך, והתמקדה בשיפור רמת המורים. היא יסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים, והייתה חברת הנהלה בצוות המשפטי של בית החולים לילדים. במקביל, המשיכה לעסוק במשפטים במשרד רוז. היא הוכרזה כ"אישת ארקנסו" לשנת 1983 ו"האמא של ארקנסו" בשנת 1984.[5][6]
בשנים 1986 - 1992 הייתה חברה במועצת המנהלים של חברת וול מארט ובחברות נוספות אשר בסיסן ממוקם בארקנסו. קלינטון הייתה לאישה הראשונה החברה במוצעת זו, ושם דחפה ליוזמות מסוימות כגון אימוץ של מדיניות ידידותית לסביבה והוספת נשים לצוות ניהול החברה.
בשנת 1990 נבחר בעלה ביל לכהונה אחרונה כמושל ארקנסו. משם המשיך לקמפיין מוצלח לנשיאות וזכה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ב-1992, ולבסוף נבחר לנשיא ארצות הברית.
הגברת הראשונה של ארצות הברית
כאשר נכנס ביל קלינטון לתפקידו כנשיא בינואר 1993, הפכה רודהם קלינטון לגברת הראשונה של ארצות הברית. היא הייתה הגברת הראשונה המחזיקה בתואר מתקדם והראשונה שבעלת קריירה מקצועית עד למועד כניסתה לבית הלבן. היא גם הייתה הראשונה שברשותה משרד באגף המערבי של הבית הלבן בנוסף למשרדים הרגילים של הגברת הראשונה באגף המזרחי. קלינטון לקחה חלק מרכזי במינוי התפקידים במעגל הפנימי ביותר בממשל. בחירותיה מילאו לפחות 11 עמדות בכירות ביותר וכן עשרות תפקידים בדרגים נמוכים יותר. היא נחשבה לגברת ראשונה משפיעה ביותר, ולכזו שמילאה תפקיד מכריע בפעילות הפוליטית של בעלה ובניהול הממשל האמריקאי.
שמועות על רומנים שניהל בעלה מחוץ לנישואים העיבו על מערכת היחסים שלהם, אך הילרי בחרה לעמוד לצידו ולתמוך בו. ביל קלינטון הודה שקיים מגעים "מצערים" עם ג'ניפר פלאורס (זמרת מארקנסו) ועם מוניקה לוינסקי (מתמחה בבית הלבן).
-
משפחת קלינטון צועדת לאורך שדרת פנסילבניה בעת יום השבעתו של ביל לכהונה שנייה, 20 בינואר 1997
קריירה פוליטית עצמאית
המירוץ לסנאט וכהונתה בו
לקראת הבחירות לסנאט בשנת 2000, החליטה קלינטון להתמודד על אחד משני מושבי מדינת ניו יורק בסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית. מיד לאחר שהחליטה לרוץ לתפקיד, מכיוון שהייתה צריכה להיות תושבת מדינת ניו יורק כדי שתוכל לרוץ מטעמה לסנאט, קנתה קלינטון בית בצ'פאקווה, ניו יורק, עיירה קטנה במחוז ווסטצ'סטר. קלינטון אמורה הייתה להתמודד מול ראש העיר של ניו יורק, רודי ג'וליאני הרפובליקני, אך הוא פרש בעקבות מחלה ופינה את מקומו לריק לאציו, חבר בבית הנבחרים).
בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2000, ניצחה קלינטון כשזכתה ב-55 אחוז מקולות הבוחרים. לאציו זכה ב-43 אחוז מהקולות. הפרש הקולות (12 אחוז) לא נחשב לגבוה במיוחד, בהשוואה למערכות בחירות אחרות לסנאט במדינת ניו יורק, אשר באופן מסורתי נחשבת למדינה בעלת נטייה דמוקרטית. בכך קבעה קלינטון היסטוריה בארצות הברית בתור הגברת הראשונה היחידה המתמודדת על תפקיד ציבורי וזוכה בו.
קלינטון ספגה ביקורת על כך שהתמודדה על מושב מטעם מדינת ניו יורק, אף על פי שלא גרה בתחומה ומעולם לא עסקה בפוליטיקה הפנימית שלה. עם זאת, גם רוברט קנדי (אחיו הצעיר של הנשיא ג'ון קנדי) נבחר לסנאט מטעם מדינת ניו יורק בנסיבות דומות בשנת 1964.
כסנאטורית, מונתה קלינטון לכהן בשלוש ועדות של הסנאט: הוועדה לענייני ביטחון, הוועדה לענייני איכות הסביבה ותשתיות והוועדה לענייני בריאות, חינוך, עבודה ורווחה.
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 שפגעו בעיקר בעיר ניו יורק, קלינטון הודיעה שתתמקד בנושאי הטיפול בנפגעים, ביטחון הפנים ושיפור האבטחה באזור העיר.
כחברה בוועדה לענייני ביטחון היא תמכה בפלישה הצבאית לאפגניסטן (במטרה לתפוס את האחראים לפיגועי 11 בספטמבר), והביעה תמיכה חלשה יותר בפלישה לעיראק. היא נפגשה עם הכוחות הלוחמים בשתי המדינות. ביולי 2005 הגישה הצעת חוק להגדלת מצבת כח האדם של הצבא האמריקני ב-80 אלף חיילים.
קלינטון מקדמת תוכניות לשיפור המצב הכלכלי והחינוכי באזורים חלשים, הציגה תוכנית ביטוח בריאות מקיפה חדשה ומקדמת פרויקט מחשוב במערכת הבריאות.
ב-7 בנובמבר 2006 זכתה קלינטון בבחירות לסנאט ברוב גדול של 67%, ונבחרה לתקופת כהונה שנייה בסנאט.
המירוץ לנשיאות 2008
- ערך מורחב – הבחירות המקדימות לנשיאות 2008
ב-20 בינואר 2007 הודיעה הילרי על הקמת "ועדת גישוש" לבדיקת האפשרות שתתמודד על משרת נשיא ארצות הברית בבחירות ב-2008, צעד שהוא למעשה תחילת המירוץ.
בשל לוח הזמנים המוקדם, מערכת הבחירות החלה כבר בדצמבר 2006 כאשר ג'ון אדוארדס הכריז על כוונתו להתמודד, ברק אובמה אחריו (בינואר 2007), וקלינטון בעקבותיהם. עד מהרה הסתמן מהסקרים כי המועמדת המובילה היא קלינטון, כאשר אובמה נמצא אחריה, אדוארדס אחריו, וכל שאר המועמדים אינם מצליחים להתקרב אל השלישייה המובילה.[7] בסקרים הארציים הפערים בין קלינטון לבין שני מתחריה העקריים היו גדולים. עוד לפני "סופר טיוזדי" פרש אדוארדס מהמירוץ, והשאיר את אובמה וקלינטון להאבק ביניהם. בהמשך המירוץ אובמה החל להוביל במספר הצירים הנבחרים ובמספר הקולות. הקרב הצמוד בין קלינטון לאובמה נמשך עד שהצליח אובמה להשיג מספר מספק של צירים לצורך הכרזה על ניצחונו. יומיים לאחר מכן, ב-7 ביוני 2008, לאחר 17 חודשים של קמפיין בחירות, הכירה קלינטון בניצחונו של אובמה, הודיעה על תמיכתה בו וקראה לכל תומכיה להצביע עבורו ביום הבחירות.[8]
לאחר בחירתו של ברק אובמה לתפקיד הנשיא, הוא הציע לקלינטון להתמנות לתפקיד מזכירת המדינה, וזו נענתה לו בחיוב.[9]
מזכירת המדינה
באמצע נובמבר 2008, דנו הנשיא הנבחר ברק אובמה וקלינטון על האפשרות כי היא תשרת בתפקיד מזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו. תחילה הייתה מעט מסויגת, אך הודיעה לאחר זמן קצר על הסכמתה לשרת בתפקיד. קלינטון הוכרזה רשמית כמועמדת למזכירת המדינה על ידי הנשיא הנבחר אובמה ב-1 בדצמבר באותה שנה. כחלק מהליך המינוי ועל מנת להפיג חשש מניגוד עניינים, הסכים בעלה, ביל קלינטון, לקבל מספר תנאים והגבלות העוסקים בפעילויותיו המתמשכות בקרן קלינטון ובמאמצי גיוס הכספים עבורה.
ב-21 בינואר 2009, לאחר שבוע של שימועים בוועדת יחסי החוץ, אישר הסנאט, ברוב של 94-2, את מינויה של קלינטון כמזכירת המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא ברק אובמה.[10] בכך, הייתה קלינטון לגברת הראשונה לשעבר הראשונה המכהנת בקבינט הנשיאותי.
בעת כהונתה, ב-11 בספטמבר 2012, אירעה מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקאית בבנגזי שבלוב, בה מצאו את מותם שגריר ארצות הברית כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים נוספים. דו"ח שהוזמן על ידי הקונגרס מתח ביקורת תקיפה על תפקודה של מחלקת המדינה בפרשה. קלינטון הוזמנה להעיד בקונגרס ולקחה אחריות על התקרית, אך טענה כי אין לה קשר ישיר לאירוע.[11]
לאורך כהונתה, דגלה קלינטון בגישה אסטרטגית הנקראת "העוצמה החכמה" (Smart power), מונח שטבע פרופסור ג'וזף ניי מאוניברסיטת הרווארד ומהווה שילוב בין עוצמה רכה ועוצמה קשוחה, לצורך ביטוי ערכיה ומנהיגותה של ארצות הברית.[12] גישה זו משלבת עצמה צבאית לצד דיפלומטיה ויכולתיה הגולבליות של ארצות הברית מבחינה כלכלית, בקידום זכויות אדם, בטכנולוגיה ובסיוע בפיתוח. במהלך דיונים ביטחוניים המערבים שימוש באופציה צבאית, הייתה בדרך כלל אחד מן הקולות הניציים ביותר בממשל.[13] היא הרחיבה במידה רבה את שימוש מחלקת המדינה ברשתות החברתיות, בהן פייסבוק וטוויטר, על מנת להעביר את מסריה וכן להרחיב את התקשורת בינה לאזרחים. בתוך האנדרלמוסיה המזרח-תיכונית, ראתה קלינטון הזמנדות לקדם את אחד מן המאפיינים המרכזיים של כהונתה – העצמת כוחן ורווחתן של נשים וילדות ברחבי העולם.[14] היא ראתה את זכויות האישה כמרכזיים עבור האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית, לנוכח הקשר בין רמת האלימות כנגד נשים במדינה מסוימת לבין חוסר יציבותה וערעורה על הביטחון הבינלאומי.[15]
קלינטון ביקרה ב-112 מדינות ברחבי העולם בעת כהונתה, מה שהפך אותה למזכירת המדינה שנסעה ליותר מדינות מכל קודמיה בתפקיד.[16] עוד במרץ 2011 היא סימנה כי אינה מעוניינת לשרת כהונה שנייה אם הנשיא ברק אובמה יבחר מחדש; בדצמבר 2012 לאחר ניצחונו של אובמה בבחירות, הוא מינה את הסנאטור ג'ון קרי, דאז יושב ראש ועדת יחסי החוץ בסנאט, להחליפה בתפקיד. בראיון שקיימו קלינטון והנשיא אובמה לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בינואר 2013, ציין הנשיא כי "הילרי תיזכר בהיסטוריה כאחת משרות החוץ הטובות שהיו לנו".[17] קלינטון סיימה את כהונתה ב-1 בפברואר 2013, לאחר השבעתו של קרי למזכיר המדינה.
ביוני 2014 העניקה אגודת שימור חיות הבר האמריקאית לקלינטון ולבתה צ'לסי פרס, על סיוען למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה.[18]
במרץ 2015 נחשף כי השתמשה בשרת פרטי לחלק מתכתובותיה הרשמיות בדואר אלקטרוני בתור מזכירת המדינה, בניגוד לנהלים הפדרליים המורים על שימוש במייל ממשלתי.[19] בעקבות החשיפה הורבה בית המשפט לפרסם את כל התכתובות שעסקו במילוי תפקידה, בכפוף לבדיקה האם הם מכילים מידע מסווג.
המירוץ לנשיאות 2016
ב-12 באפריל 2015 הודיעה רשמית, באמצעות סרטון שהופץ ברשתות החברתיות, על התמודדותה נשיאות ארצות הברית ב-2016, והשיקה את מסע הבחירות ביוני באותה שנה.[1] במשך רוב הקמפיין מסע הבחירות בפריימריז הדמוקרטיים נחשבה קלינטון למועמדת המובילה, אך עם התקרבות אסיפת הבחירות באיווה גדל כוחו של יריבה משמאל, ברני סנדרס.
ספריה
בשנת 1996 יצא לאור ספרה הראשון, "It Takes a Village". הספר נמכר בהצלחה רבה והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה בפרס גראמי בשנת 1997.
כאשת הנשיא, כתבה הילרי שני ספרים נוספים: "הזמנה לבית הלבן" ו"סוקס היקר, באדי היקר - מכתבי ילדים לחיות המחמד הנשיאותיות".
בשנת 2003, יצא לאור ספר זיכרונותיה, "לחיות את ההיסטוריה", אשר תורגם גם לעברית.[20]
על-פי פרסומים, הילרי קיבלה ממו"ל הספר, סיימון-שוסטר, מקדמה בסכום של 8 מיליון דולר. הספר נמכר במיליוני עותקים (יותר ממיליון עותקים נמכרו בחודש הראשון להפצתו), והגרסה המוקלטת שלו זיכתה אותה במועמדות שנייה לפרס גראמי.
ביוני 2014 יצא לאור ספר זיכרונות נוסף שלה, "בחירות קשות" (באנגלית: Hard Choices) (אנ'), המציג את מדיניות החוץ האמריקאית ואת חוויותיה בתקופת כהונתה כמזכירת המדינה.[21]
לקריאה נוספת
- תרגום: ליאורה כרמלי, לחיות את ההיסטוריה, אור-עם, 2004
- ג'ף גרת, דון ואן נאטה ג'וניור, בדרכה - הילרי קלינטון, הקיבוץ המאוחד, 2007
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיזמים
פרמטרים [ רוחב ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- רשמי
- אתר הקמפיין הרשמי (באנגלית)
- הדף של הילרי קלינטון בפייסבוק
שגיאות פרמטריות בתבנית:טוויטר
פרמטרים [ name, id ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הילרי קלינטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- הילרי רודהם קלינטון, באתר הבית הלבן (באנגלית)
- מזכירת המדינה לשעבר הילרי רודהם קלינטון: 2009 - 2013 – מחלקת המדינה (באנגלית)
- אחר
- שמואל רוזנר, הגברת הראשונה, באתר הארץ, 3 ביולי 2007
- אורית שוחט, מי יכול לסמפט אנשים כה מתוכננים, באתר הארץ, 3 בפברואר 2008
- שרת החוץ האמריקאית פרשה, השאלות סביב עתידה מתחילות || הילרי קלינטון לוקחת פסק זמן, באתר הארץ, 3 בפברואר 2013
- יצחק בן-חורין, כשארה"ב תהיה מוכנה: קלינטון תרוץ לנשיאות, באתר ynet, 22 בינואר 2014
- אמנון הררי, המבצע החשאי של הילרי קלינטון לכיבוש הבית הלבן, באתר וואלה, 9 באפריל 2015
- תבנית:TheMarker1
- הילרי קלינטון, פורוורד, כך אבטיח את הקשר העמוק עם ישראל - ועם בנימין נתניהו, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2015
- ClintonFoundation.org - אתר האינטרנט של קרן קלינטון
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יצחק בן חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארה"ב, באתר ynet, 12 באפריל 2015 - ^ עמית ולדמן, הילרי קלינטון הודיעה: "ארוץ לנשיאות ארצות הברית", באתר מאקו
- ^ Hillary Clinton Announces 2016 Presidential Bid, ניו יורק טיימס, 12 באפריל 2015
- ^ Gerth and Van Natta Jr. 2007, p. 19.
- ^ Morris 1996, p. 330.
- ^ Brock 1996, pp. 176–177.
- ^ Pollster.com - Political Surveys and Election Polls, Trends, Charts and Analysis
- ^ גיל תמרי, הילארי קלינטון הודיעה: אתמוך בברק אובמה, באתר nana10, 9 ביוני 2008
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יצחק בן-חורין, "קלינטון הסכימה להתמנות למזכירת המדינה", באתר ynet, 21 בנובמבר 2008 - ^ הסנאט אישר: הילרי קלינטון היא מזכירת המדינה החדשה של ארה"ב, באתר nana10, 22 בינואר 2009
- ^ קלינטון: "לוקחת אחריות על כישלון המודיעין בבנגזי", באתר וואלה, 16 באוקטובר 2012
- ^ Madison, Lucy (31 בינואר 2013). "In farewell speech, Clinton calls for 'smart power' on global stage". CBS News.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Crowley, Michael (14 בינואר 2014). "Hillary Clinton's Unapologetically Hawkish Record Faces 2016 Test". Time.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Lemmon, Gayle Tzemach (6 במרץ 2011). "The Hillary Doctrine". Newsweek.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "At the Pinnacle of Hillary Clinton's Career". Elle. 5 באפריל 2012.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Landler, Mark (4 בינואר 2013). "Scare Adds to Fears That Clinton's Work Has Taken Toll". The New York Times.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ אובמה וקלינטון בראיון משותף: "אתגעגע אליה", באתר nana10, 26 בינואר 2013
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ארז ארליכמן, לוחמות למען הפילים: פרס להילארי וצ'לסי קלינטון, באתר ynet, 15 ביוני 2014 - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים מייקל שמידט, קלינטון השתמשה באימייל פרטי בעת כהונתה כשרת החוץ והפרה תקנות פדרליות, באתר הארץ - ^ לחיות את ההיסטוריה, האוטוביוגרפיה של הילארי רודהאם קלינטון, ביקורת מאת אלון זאבי, באתר אקטואלי, 21 בדצמבר 2011
- ^ אלון פנקס, יריית הפתיחה של הילארי קלינטון למירוץ לנשיאות ארה"ב, באתר גלובס, 3 ביולי 2014
מזכירי המדינה של ארצות הברית | ||
---|---|---|
|
הגברת הראשונה הקודמת: ברברה בוש |
הילרי רודהם קלינטון 1993–2001 |
הגברת הראשונה הבאה: לורה בוש |
הגברות הראשונות של ארצות הברית | ||
---|---|---|
|
ביל קלינטון | ||
---|---|---|
משפחה | הילרי רודהם קלינטון (רעיה) • צ'לסי ויקטוריה קלינטון (בת) • וירג'יניה קלינטון קלי (אמא) • סוקס (חתול) • באדי (כלב) | |
פעילות מוקדמת | אוניברסיטת ג'ורג'טאון • מלחמת וייטנאם • אוניברסיטת ייל • מושל ארקנסו | |
נשיא ארצות הברית ה-42 | ||
מערכות בחירות | הבחירות לנשיאות 1992 • הבחירות לנשיאות 1996 | |
קבינט | אל גור (סגן הנשיא) • וורן כריסטופר (מזכיר המדינה) • מדליין אולברייט (מזכירת המדינה) • לס אספין (מזכיר ההגנה) • ויליאם פרי (מזכיר ההגנה) • ויליאם כהן (מזכיר ההגנה) | |
אירועים מרכזיים | הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (1994) • אל תשאל, אל תספר (1993) • הסכמי אוסלו (1993–1994) • הסכם דייטון (1995) • צו נשיאותי 13087 (1998) • ההתקפות על השגרירויות (1998) • פרשת מוניקה לווינסקי (1998) • מבצע כוח מאוחד (1999) • ועידת קמפ דייוויד (2000) | |
ראו גם | המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון • זאת הכלכלה, טמבל • שלום, חבר |
- בוגרי אוניברסיטת ייל
- ביל קלינטון
- כותבי אוטוביוגרפיה אמריקאים
- פמיניסטים אמריקאים
- חוקרי משפט אמריקאים
- זוכי פרס גראמי
- חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- הגברות הראשונות של ארצות הברית
- חברי הסנאט של ארצות הברית מניו יורק
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-2008
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ברק אובמה
- מזכירי המדינה של ארצות הברית
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-2016
- חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)