הסדר האיאולי
 | |
| עמודים איאוליים במקדש אתנה בסמירנה (כיום איזמיר) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אזור גאוגרפי | פיניקיה, ממלכת ישראל, אסיה הקטנה, קפריסין ויוון הארכאית |
| תקופה | תקופת בית ראשון ויוון הארכאית |
| טווח תאריכים | המאות ה־9–5 לפנה"ס |
| מבנים עיקריים | מקדש אתנה בסמירנה |
| סגנון האדריכלות הבא | אדריכלות רומית |
הסדר האיאולי הוא אחד מראשוני הסדרים הקלאסיים. הוא דומה במאפייניו לסדר האיוני, אך נבדל ממנו בצורת הכותרת, שכן הוא כולל בין הוולוטות מוטיב נוסף בצורת עץ הדקל.
רקע והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרות פרוטו-איאוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרות פרוטו־איאוליות הן כותרות עמודים המורכבות ממשולש מרכזי, שתי וולוטות מתעגלות כלפי חוץ (הגובלות לרוב בעלים מלמעלה ומלטה) ולעתים גם לוח עליון ("אבקוס") (אנ') ועיגולים קטנים, ומסמלות עץ תמר.[1] הכותרות היו נפוצות באדריכלות של ממלכות ישראל ויהודה החל מהמאה ה־10 לפנה"ס.[1] עץ התמר המסוגנן (הן הכותרות הפרוטו־איאוליות, והן עיטורים אחרים כגון פלמטות (אנ')) מקושר לאלה אשרה ומסמל אותה.[4][5]
כותרות מסוג זה התגלו במבנים מלכותיים ובשערי ערים מבוצרות מימי בית ראשון.[6] במחקר מקובל לכנותן "כותרות פרוטו-איאוליות" או "כותרות פרוטו-איוניות". הן מכונות לעיתים גם "כותרות תימורה" על בסיס הטענה שהן מדמות כפות תמרים.[7] היו שהציעו לכנותן בשם "כותרות וולוטיביות מתקופת הברזל בלבנט הדרומי",[8] או פשוט "כותרות וולוטות".[1]
עשרים ושבע כותרות אבן פרוטו-איאוליות התגלו בעריה המרכזיות של ממלכת ישראל: חצור, מגידו, דן ושומרון, וכן נתגלו מספר כותרות בהר גריזים. אחת עשרה כותרות נוספות התגלו באתרים המזוהים עם ממלכת יהודה, ובהם עיר דוד, רמת רחל ובמעיין עין א-ג'וויזה בסמוך לאל-ולג'ה. כותרות פרוטו-איאוליות נמצאו גם באתרים ארכאולוגיים בעבר הירדן המזרחי: שישה פריטים נמצאו באתרים המזוהים עם ממלכת מואב. במצודת רבת עמון, בירת ממלכתם של בני עמון, נמצאו רסיסים מכותרת נוספת. הכותרות שמקורן בממלכת ישראל מתוארכות לימי מלכות עמרי במאה ה-9 לפנה"ס, בעוד הכותרות שנמצאו באזור יהודה ובעבר הירדן מתוארכות לשלהי המאה ה-8 או לראשית המאה ה-7 לפנה"ס.[8][9]
הקשר בין הכותרות הפרוטו-איאוליות לכותרות האיאוליות הוא מורכב, ונראה שהראשונות הן גלגול מאוחר של מוטיב עץ הדקל שהיה שכיח בעיטורים בכל רחבי המזרח הקדום עוד קודם לכן.[8]
כיוון שהסגנון הפרוטו-איאולי מזוהה עם ממלכות ישראל ויהודה, הוא אומץ כמוטיב רשמי גם במדינת ישראל של ימינו. כותרת פרוטו-איולית מופיעה לצד סמל המדינה על מטבע חמישה שקלים חדשים. כותרת פרוטו־איאולית מופיעה גם בסמל מחלקת העתיקות של קפריסין (אנ').[11]
הסדר האיאולי באסיה הקטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדר האיאולי פותח בצפון-מערב אסיה הקטנה בהשראת כותרות פיניקיות. כותרות אלה התגלו גם באתרים בסיציליה. מקור שמן באיולים, אחד משבטי יוון העתיקה.[6]
הדוגמות העתיקות ביותר ששרדו של הסדר האיאולי בעולם היווני הן מהמאה ה-6 לפנה"ס, התקופה בה התפתחו גם הסדר האיוני והסדר הדורי. היו חוקרים שהציעו שהסדר האיוני התפתח מן הסדר האיאולי, אך חוקרים רבים חולקים על דעה זאת.[12]
השימוש בסדר האיאולי פסק בשלהי התקופה הארכאית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Y. Shiloh, New Proto-Aeolic Capitals Found in Israel, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1976, עמ' 67–77 doi: 10.2307/1356300
- L. Y. Rahmani, A Votive Stele with Proto-Aeolic Capital, Israel Exploration Journal 32, 1982, עמ' 199–202
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Schroer, Silvia (2018). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 286. ISBN 978-3-7965-3879-7. (ניתן להוריד גם בקישור הבא: [1])
- ^ Madeleine Mumcuoglu, Yosef Garfinkel, Royal Architecture in the Iron Age Levant, Jerusalem Journal of Archaeology 1, 2021, עמ' 450–481
- ^ אפרים שטרן, יצחק מגן, השלב הראשון של המקדש השומרוני בהר גריזים: עדויות ארכיאולוגיות חדשות, קדמוניות לג, 2000, עמ' 119–124
- ^ Yigal Shiloh, The Proto-Aeolic Capital and Israelite Ashlar Masonry, Qedem 11, 1979, עמ' 26–28
- ^ S. Gsell, Histoire ancienne de l'Afrique du Nord IV, Librairie Hachette, 1920, עמ' 369
- ^ 1 2 YIGAL SHILOH, THE PROTO-AEOLIC CAPITAL AND ISRAELITE ASHLAR MASONRY, Qedem 11, 1979, עמ' III–95
- ^ עודד ליפשיץ, זמנן ומקורן של כותרות האבן המעוטרות מיהודה, ממואב ומעמון, קתדרה 131, עמ' 5–24
- ^ 1 2 3 Oded Lipschits, Lipschits, O. 2011. The Origin and Date of the Volute Capitals from the Levant. in: Finkelstein, I. and Na'aman, N. eds. The Fire Signals of Lachish. Winona Lake: 203-225.
- ^ Proto-Aeolic Capital Associated with Judah’s Longest Spring Tunnel, Biblical Archaeology Society, 2014-05-01 (באנגלית)
- ^ W. H. Goodyear, Egyptian Origin of the Ionic Capital and of the Anthemion, The American Journal of Archaeology and of the History of the Fine Arts 3, 1887 doi: 10.2307/496236, PL. XIX
- ^ BRAU4 Patronages, BRAU (Biennial of Architectural and Urban Restoration); 20 Jahre Zypern-Studien in Münster, WWU Münster - Institut für Interdisziplinäre Zypren-Studien; וכן באתר מחלקת העתיקות של קפריסין מימין למעלה
- ^ Jeffrey M. Hurwit, The Art and Culture of Early Greece, 1100-480 B.C., Cornell University Press, 1985, ISBN 978-0-8014-9401-7. (באנגלית)