צ'יהירין
| |||
 | |||
| אנדרטה לזכר המרד הקוזקי, גבעת הטירה, צ'יהירין | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 צ'רקאסי | ||
| תאריך ייסוד | 1589 | ||
| שטח | 14 קמ"ר | ||
| גובה | 124 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 8,658 (2019) | ||
| קואורדינטות | 49°05′00″N 32°40′00″E / 49.083333333333°N 32.666666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://chigirinskaotg.gov.ua/ | |||
צ'יהירין (באוקראינית: Чигирин; ביידיש: טשערין) היא עיירה במחוז צ'רקאסי שבאוקראינה, בעלת חשיבות היסטורית. העיר הייתה בירת המדינה הקוזקית העצמאית במאה ה17. מקור השם כנראה מגיע מהמילה הטטרית "צ'יגיר" שפירושה הוא הגלגל שמשמש להרמת הדלי בבאר. במאה ה-19 הייתה בעיר זו קהילה גדולה של חסידות ברסלב.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירה נבנתה על גבעה חולית בולטת, שמונה קילומטרים מדרום לדנייפר בצומת בין נחל טיאסמין ונחל איראקליי, כאשר שני הנחלים מקיפים אותה, כמעט לחלוטין. הגישה היחידה אל הטירה דרך היבשה, היא שטח צר וביצתי, מוקף בגבעות מיוערות. בשל התנאים הטופוגרפיים הייחודיים, נבחר המקום כדי לבנות בו מצודה על מנת להגן על השטחים הפולניים מפני התקפות של הטטרים.
העיר המודרנית משתרעת על שתי גדות הטיאסמין.
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'יהירין נמצאת באזור חבורת נובאוקראינסקי, במרכז מגן אוקראינה, באזור שמתאפיין בסלעים מאפיים מתקופת הפרקמבריון, כמו גרנודיוריט וקוורץ-מונוזוניט. בעיר עצמה ניתן לראות הרבה דוגמאות של אבן חול צהבהבה, שנוצרה כתוצאה משיקוע באפיק הנהר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום היה מאחז קוזקי מבוצר מאז המאה ה-16. בשנת 1589 הוקמה במקום טירה באישור המלך הפולני זיגמונט השלישי.
צ'יהירין הייתה מקום מגוריו של בוגדן חמלניצקי ובה פרץ בשנת 1648 "מרד חמלניצקי". לאחר המרד הפכה העיר לבירת ההטמן, ולמעשה הפכה לבירתה של המדינה הקוזקית. בתקופה זו צ'יהרין הייתה אחת מהערים הגדולות באוקראינה עם אוכלוסייה של כחמישים אלף איש.
בשנת 1676, לאחר כשנתיים של קרבות, כבשה נסיכות מוסקבה את העיר, ובכך הסתיימה למעשה עצמאות הקוזקים.
שנה לאחר מכן, צבא עות'מאני אדיר בן למעלה ממאה אלף חיילים ניסה לכבוש את העיר מידי הרוסים. הצבא שהגן על העיר מנה כעשרים ושבעה אלף פרשים. למרות היתרון המספרי הגדול של העות'מאנים, ההתקפה נכשלה והם נאלצו לסגת באבדות כבדות.
לרוסים לא היה זמן רב להתענג על ניצחונם. בשנת 1678 שלח הסולטן מהמט הרביעי את הווזיר הגדול קרא-מוסטפא בראש צבא של מאתיים אלף חיילים להתקיף את העיר. לאחר מצור של חודש ימים העיר נכבשה ונחרבה.
העות'מאנים עזבו את העיר בשנת 1681 לאחר הסכם השלום עם האימפריה הרוסית.
בשנת 1797 הוכרזה צ'יהירין כעיירה במחוז קייב.
בשנות החמישים של המאה העשרים עברה העיר פיתוח תעשייתי ונפתחו בה מספר מפעלים, מה שגרם לעלייה במספר התושבים.
העיר במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'יהירין המודרנית היא עיירה תיירותית נעימה, שבה מוזיאונים ואתרים היסטוריים המציינים את מורשת הקוזקים ואת ההיסטוריה של אוקראינה העצמאית. הטירה שעל הגבעה שוחזרה והיא מהווה אטרקציה לתיירים. בקצה הדרומי של הגבעה, נבנתה בשנת 1967 אנדרטת אבן ענקית לזכר המרד הקוזקי בשנת 1648.
כמו כן שוחזרה כנסייה עתיקה והוקמה "השמורה ההיסטורית והתרבותית של צ'יהירין", שכוללת את העיר וחמישה כפרים מסביבה. השמורה היא למעשה ארגון העוסק בשמירה על אתרים היסטוריים, מחקר היסטורי והנגשת האתרים והמידע לציבור הרחב. בשטח השמורה נמצאים חמישה מוזיאונים ושלושים וחמישה אתרים בעלי חשיבות היסטורית. השמורה הוקמה בשנת 1989, בהוראה של ממשלת ברית המועצות ועיקר עניינה, שימור ההיסטוריה הקוזקית וחקר התפתחות הלאומיות האוקראינית.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היהודים ישבו בעיר, שנקראה ביידיש "טשערין"[1] מאז ייסוד הטירה על ידי הפולנים. היהודים נמלטו מהעיר עם תחילת המרד הקוזקי ושבו להתיישב בה רק בסוף המאה ה-18. באמצע המאה ה-19, היהודים מנו יותר משליש מאוכלוסיית העיר. תקופה זו הייתה שיא הנוכחות היהודית בעיר. בעיר היו ארבעה בתי כנסת, שני בתי קברות, ושני תלמודי תורה. סוחרים יהודים היו הרוב במועצת המסחר של העיר, ושתי מחצבות בעיר היו בבעלות יהודית. הקהילה היהודית החזיקה ארגון של עזרה לנזקקים, שתמך במאות משפחות יהודיות.
קהילת טשערין הייתה המרכז הראשון לחסידות ברסלב. הזיקה בין רבי נחמן לעיר נוצרה כבר בזמן נעוריו כשהתגורר בכפר בנפה, וגם לאחר מכן הוסיף לבקר באזור.[2]
לאחר מותו של רבי נחמן, החליפה צ׳יהירין את ברסלב, בתור המעוז המרכזי של החסידות. מי שעמד אז בראש החסידים בעיר היה אברהם בער[3], נכדו של רבי נחמן עצמו.
גם נתן מנמירוב עבר לעיר כשנאלץ להימלט מחרם ב-1834[4]. בשנות ה-1840 התמנה נחמן גולדשטיין, גדול תלמידיו של רבי נתן, לרב העיר ושימש עד 1895. בתקופתו, הייתה צ'יהירין המרכז הגדול ביותר של חסידות ברסלב[5]. גם יורשיו אברהם שטרנהרץ והרב האחרון נחמן בר אפריים, נכדו של רבי נחמן, היו קשורים בברסלב[6].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היו שני פוגרומים בעיר ומרבית היהודים בחרו לעזוב. בשנת 1919 נותר רק בית כנסת אחד פעיל. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר קצת למעלה ממאה יהודים, רובם נהרגו על ידי הנאצים בשנת 1943. בשנת 1989 דווח על חמישה יהודים שחיו בצ'יהירין בסך הכל, כיום לא ידוע על יהודים שחיים שם. באחד מהמוזיאונים המקומיים ישנה תצוגה של מצבות מבתי הקברות היהודים ועליהם סמלי מגן דוד ואותיות עבריות.
בית העלמין היהודי בעיר, בו קבורים הרב גולדשטיין ורבים מתלמידיו וכן שלושה נכדים של רבי נחמן מברסלב, עדיין קיים אבל אינו משופץ או משוקם ורק שרידי מצבה מנופצת מעידים על מקומו.
צ'יהירין בספרות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסרט "באש ובחרב" משנת 1999 שמתבסס על הרומן מאת הנריק סנקביץ' מוקדש חלק ניכר לעיר. הסרט פותח בסצנה המתרחשת בעיר, שמוגדרת שם כגבול המזרחי של האיחוד הפולני-ליטאי. חלק גדול מעלילת הסרט מתרחשת בעיר או בסביבתה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אובידיו קראנגה, צ'יחרין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 641–642), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צ'יהירין (באוקראינית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נתן נטע הנובר, יוון מצולה, 1653
- ^ אברהם וייצהנדלר, שיח שרפי קודש חלק ב, ירושלים: אגודת משך הנחל, 1994
- ^ הנכד הזה היה סוחר עצים אמיד והוא מפורסם בעיקר בגלל ״הסיפור על שמשון״
- ^ אברהם חזן, ימי התלאות, נ נח נחמ נחמן מאומן, 2003
- ^ אחד היה אברהם, באתר https://breslevtsfat.com/, 24/08/2016
- ^ יוג'ין שניידר, Чигирин Черкасская область, 2017
