T-14 ארמטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (11 באוקטובר 2023)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (11 באוקטובר 2023)
ערך זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בערך פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
ערך זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בערך פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
Т-14 אַרְמָטָה
T-14 Армата
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת רוסיהרוסיה רוסיה
יצרן מפעל הקרונות של אורל עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמשים עיקריים צבא היבשה הרוסי
מחיר 7 מיליון דולר
שנת ייצור 2015
דגם קודם T-95, עיט שחור
מידע טכני
אורך 10.7 מטר
רוחב 3.5 מטר
גובה 3.3 מטר
משקל 55 טונות
מהירות 80–90 קמ"ש (הערכה)
טווח פעולה 500 ק"מ
מנוע דיזל, 1,500 כ"ס דגם (ChTZ 12Н360 (A-85-3A
שריון 44S-sv-Sh
צוות 3
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח טנק 125 מ"מ חלק-קדח דגם 2A82-1M עם 45 פגזים 32 מתוכם בטעינה אוטומטית.
חימוש משני מקלע קורד (12.7 מ"מ)
מקלע PKT
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

T-14 הוא טנק מערכה רוסי מודרני שנבנה על בסיס פלטפורמת אַרְמָטָה ומכונה בשל כך "טנק אַרְמָטָה" (ОКР Армата). הטנק נחשף לראשונה במצעד יום הניצחון ב-9 במאי 2015 יחד עם דגם הנגמ"ש T-15 ארמטה.


על פי התוכניות, מפעל אורלוואגונזאבוד בעיר ניז'ני טאגיל היה אמור לייצר 2,300 טנקים מדגם זה עד שנת 2020, ברם עד אותה שנה יוצרו לא יותר ממאה יחידות במפעלי אורלוואגונזאבוד.

על פי התפיסה של "לוחמה ממוקדת רשת", ה-T-14 משמש בעיקר כרכב סיור, ייעוד מטרות והתאמת אש עבור כוחות השריון, מערכות הגנה אווירית וטנקי T-90 כחלק מהיחידה הטקטית. לשם כך, יש לטנק ארסנל שלם של כלים, כולל מכ"ם דופלר עגול לטווח בינוני ומצלמות מעקב אולטרה סגול HD בעלות כיסוי של 360° מעלות, המסוגלות לזהות פעולה של רכבי אויב. בנוסף, ה-T-14 מסוגל לשגר מטוס בלתי מאויש משלו וסימון מטרות עם מכ"ם וכוונת אינפרא אדום.

ה-T-14 הוא מה שמכונה "טנק התגנבות", עם ירידה קיצונית בנראות בטווחי האינפרא אדום, מה שמקטין את מרחק זיהויו על ידי האויב. הטנק מצויד בדור חדש של מערך ההגנה האקטיבית ״אפגניט״, המסוגל ליירט גם פגזי נ"ט ולסנוור טילי נ״ט מונחים. ה-T-14 מצויד בשריון דינמי מהדור הרביעי מדגם "מלאכיט", המסוגל לשקף יריות ממשגרי רימונים נ"ט ידניים בסבירות של יותר מ-95%, כמו גם להשמיד פגזי נ"ט תת-קליבר.

ה-T-14 הוצג לציבור במצעד הניצחון ב־2015 יחד עם כלים נוספים המבוססים עליו.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח הטנק החל בשנים 20092010 על ידי יצרנית הטנקים הגדולה בעולם, אוראלוואגונזאבוד.

לדברי יורי קובלנקו, לשעבר הסגן הראשון של ראש מינהלת השריון במשרד ההגנה הרוסי: "החל משנת 2015 בכוחות המזוינים ייקלט טנק חדש, עם מאפיינים טקטיים וטכניים חדשים מיסודם, בעל הזנת תחמושת חדשה, עם חלוקת צוות ברורה". לדבריו, הטנק יהיה בעל רמת הגנה גבוהה של אנשי הצוות. חלק מהטכנולוגיות שפותחו כוללות טכנולוגיות שפותחו עבור טנקי T-95 ועיט שחור שלא הגיעו לייצור סדרתי, בעוד שהטנק החדש אמור להיות זול בהרבה מטנקים אלה.

הטנק נחשף לראשונה במאי 2015 בהכנות ובחזרות לקראת מצעד יום הניצחון[1]. בשנת 2016 החלה אספקה של הטנק מההזמנה הראשונה בהיקף של 100 יחידות.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט צדי ואחורי של הטנק, לרבות פתח המפקד.

הטנק מונע במנוע דיזל בעל 1,500 כ"ס (1,100 קילוואט). חימושו העיקרי הוא תותח טנק 125 מ"מ חלק-קדח המסוגל גם לשגר טילים מונחי לייזר. צוות הטנק מונה שלושה אנשים: מפקד, תותחן ונהג. בדומה לכל הטנקים הרוסיים החל מ-T-64, קיימת בטנק מערכת טעינת פגזים אוטומטית המייתרת את הצורך בטען אנושי. תפישה חדשנית וייחודית ל-Т-14 היא עמדת מפקד הטנק השוכנת בתובה, מימין לעמדת הנהג, בניגוד למיקומה בצריח בטנקים אחרים.

כלל אנשי הצוות בטנק (מפקד, תותחן ונהג) נמצאים בתא לחימה ממוגן הנמצא בתובה ומופרד בשריון כבד מהמטען האוטומטי, שהיה נקודת תורפה מסורתית בטנקים הסובייטיים מאז הופעתו ב-T-64. תצורה זו מקנה לצוות מיגון מרבי כשהטנק נמצא בעמדת ירי (התובה מוסתרת) ומאפשרת הקטנת צללית הטנק וכפועל יוצא, הגדלת שרידותו בשדה הקרב.

הטנק כולל מדוכות עשן יעילות בתחום הנראה ובתחום האינפרא-אדום, שריון ריאקטיבי כבד, מערכת ההגנה אקטיבית "אפגניט" הכוללת מכ"ם ומערכת ליירוט טילי נ"ט ומערכת הגנה אקטיבית קשה.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימצאות צוות הטנק בתובה מאפשרת התקנת צריח קטן, נמוך ובלתי מאויש, הנושא תותח טנק חלק-קדח בקוטר של בין 135 ל-152 מ"מ. בקרת האש של הטנק כוללת מחשב ירי בעל ערוץ אופטי, תרמי, אינפרא-אדום ומכ"ם. בטן הטנק מכילה 32 פגזים.

מערכת טעינה אוטומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למערכות בטנקים מזרח-אירופיים אחרים בטנק מותקנת מערכת טעינה אוטומטית של פגזים. ניתן להטעין גם ידנית במקרה של כשל במערכת.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבילת האש הראשונה של הארמטה התרחשה בשנת 2016, במהלך המבצע הרוסי בסוריה. צבא רוסיה הפעיל מספר טנקי ארמטה בסוריה. במהלך המערכה, תפקדו הטנקים בהצלחה מרובה ולא התקשו אל מול כוחות המדינה האסלאמית, הכורדים וצבא סוריה החופשי. לוחמי המדינה האסלאמית ללא סיוע אווירי התקשו אל מול כוחות הקרקע הרוסיים. הכוחות המזוינים השתמשו בסוריה כשדה ניסויים למערכות נשק חדישות וכך היה המקרה גם עם הארמטה. היו ניסיונות לפגוע בטנק הרוסי אך בכל הפעמים לא הושגה שום חדירה הרת אסון לשריון הרוסי ולא נגרם שום נזק בלתי ניתן לתיקון.

מלחמת אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2022, הופיעו ברשתות החברתיות כמה סרטונים ותמונות של טנקי T-14, במהלך אימון של אנשי צבא רוסים שגויסו למלחמה. הסרטונים צולמו במגרש אימונים בקאזאן, בו מתאמנים צוערים של בית הספר הגבוה לפיקוד השריון.

בספטמבר 2023, דווח כי הטנק הוחזר מהחזית ויותקנו עליו כמה מערכות הגנה נוספות.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא T-14 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]