RQ-4 גלובל הוק
 | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | כלי טיס בלתי מאויש ארוך טווח | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | נורת'רופ גראמן | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 28 בפברואר 1998 | ||||||||||||
| תקופת שירות |
נובמבר 2001 – הווה (כ־22 שנים)  | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 42 יחידות (נכון לשנת 2013) | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
 חיל האוויר של ארצות הברית | ||||||||||||
| דגמים |
RQ-4A RQ-4B | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
RQ-4 גלובל הוק (באנגלית: RQ-4 Global Hawk, כונה "טיר-2 פלוס" במהלך פיתוחו) הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) ארוך טווח לשהייה ארוכה באוויר ממשפחת High Altitude Platforms תוצרת נורת'רופ גראמן (לשעבר ראיין אירונאוטיקל) המשמש את חיל האוויר האמריקני למשימות איסוף מודיעין. הוא דומה בייעודו ובתכנונו ל-U-2 ונבנה כמחליפו.
הגלובל הוק הוא הכטב"ם הראשון שהורשה על ידי מנהל התעופה הפדרלי (FAA) להשתמש בנתיבים אוויריים אזרחיים בארצות הברית ללא דיווח מוקדם.
אבות טיפוס של הגלובל הוק פעלו במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.
ב-24 באפריל 2001 הגלובל הוק טס ללא הפסקה מבסיס חיל האוויר אדוארדס בארצות הברית לבסיס חיל-האוויר המלכותי האוסטרלי אדינבורו באוסטרליה, ובכך היה לכטב"ם הראשון שחצה את האוקיינוס השקט. הטיסה ארכה 22 שעות.
ב-19 ביוני 2019 הפילה איראן גלובל הוק ימי אמריקאי באזור המפרץ הפרסי.
מערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלובל הוק נושא מטען ייעודי (מטע"ד) מכ"ם מִפְתָּח סינתטי (SAR) המספק הדמאה של פני השטח גם כאשר הם מוסתרים על ידי עננות או עשן, ומסוגל לזהות גם מטרות קרקעיות נעות (GMTI). בנוסף, מצויד הגלובל הוק במטע"ד אלקטרואופטי/אינפרה אדום. שני המטע"דים פותחו על ידי חברת ריית'יאון.
הגלובל הוק יכול לנווט אוטונומית באמצעות מערכת ניווט אינרציאלית (INS) ומערכת הניווט הלווינית GPS. הגלובל הוק משדר את המידע הנאסף לתחנה קרקעית באמצעות תקשורת לווינית.
דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים שני דגמים עיקריים של הגלובל הוק, ה-RQ-4A, שהוא הדגם המקורי, וה-RQ-4B, שהוא דגם גדול יותר, היכול לשאת מטען גדול ב-50%. חיל האוויר האמריקני מתמקד כיום יותר בגרסה החדשה הזו. סקיילד קומפוסיטס ונורת'רופ גרומן מציעים גם גרסה מוקטנת ב-50% של ה-RQ-4A, הידוע כמודל 396, כחלק מתוכנית "האנטר-קילר".
מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרמניה שקלה לרכוש גרסה של ה-RQ-4B (המכונה "אירו הוק") המצוידת במערכת לאיסוף מודיעין אותות (סיגינט) מתוצרת חברת EADS להחלפת מטוס האטלנטיק. קנדה היא לקוחה פוטנציאלית נוספת, הבוחנת אפשרות לרכוש את הגלובל הוק למשימות סיור ימי וקרקעי כתחליף לצי מטוסי הסיור CP-140 אורורה או בנוסף להם.
הצי האמריקני הזמין שתי דוגמאות להערכת יכולות סיור ימית. ב-28 במרץ 2006 נמסרה הגרסה הימית של ה-RQ-4A גלובל הוק, הידועה כ-N-1, לצי האמריקני.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של RQ-4 גלובל הוק (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חלק מהנתונים בתבנית נלקחו מהערך המקביל באנגלית