יוז 500 MD דיפנדר
 | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מסוק קרב | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | יוז מסוקים, ולאחר מכן מקדונל דגלאס | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
אפגניסטן  | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||
 | |||||||||||||
  | |||||||||||||
יוז MD 500 דיפנדר הוא מסוק קרב קל דו-מושבי, מתוצרת חברת יוז מסוקים האמריקאית, ששירת בחילות אוויר מערביים ובכללם חיל האוויר הישראלי בשנות ה-80 וה-90. כינויו בישראל היה להטוט.
פיתוח המסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסוק הדיפנדר MD-500 הוא מסוק רב משימתי לסיור וגם למשימות של מסוק קרב שתוכנן כפיתוח של המסוק הקל לסיור: OH-6A "קאיוס", ששימש בהצלחה במלחמת וייטנאם וגרסתו האזרחית, ה-M500. כמו קודמיו, לדיפנדר תא טייס בעל צורה אופיינית של בועה והטייסים יושבים בו זה לצד זה. לדיפנדר גם שריון קל לתא הצוות ולמנוע, מכלי דלק נאטמים וזרועות חיצוניות לתליית חימוש. כן הורכב לו רוטור בעל חמישה להבים, שצמצם את רעש המסוק. הדיפנדר המריא לראשונה ב-1977.
המסוק יוצר בארבעה דגמים: דגם צבאי בסיסי, דגם נגד צוללות, דגם נגד טנקים ודגם תצפית. בדגמי נ"ט מאוחרים הוספה מערכת תצפית בקדמת תא הטייסים ששברה את מראה הבועה. בשנות השמונים פותחה גם גרסה בשם NOTAR, חסרת רוטור אחורי, בה זרם אוויר עובר דרך הזנב המעובה ומתנגד לסחרור המסוק.
בשנת 1984 נרכשה חברת יוז על ידי חברת מקדונל דאגלס ושם המסוק נקבע כ-MD500.
המסוק נרכש בצורה מצומצמת על ידי צבא ארצות הברית עבור חטיבת המבצעים המיוחדים למסוקים, וכן נמכר במדינות רבות בעולם הודות למחירו הנמוך יחסית למסוקי קרב. בין השאר שימש המסוק את חיל האוויר של קוריאה הדרומית. חיל האוויר של צפון קוריאה הצליח בסוף שנות ה-80 לרכוש 87 מסוקים אזרחיים דומים לדיפנדר וצבעה אותם בצבעים של חיל האוויר של קוריאה הדרומית, במטרה לאפשר בלבול של הדרום קוריאניים[1].
מסוק הדיפנדר בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסוק, בגרסת הנ"ט, נקלט בחיל האוויר הישראלי בשנת 1979 וכונה "להטוט". ישראל רכשה כ-30 מסוקי דיפנדר לאחר שארצות הברית הגבילה את מספר מסוקי ה-AH-1 קוברה שהסכימה למכור לישראל[2].
יתרונותיו היו זריזותו, מחירו הנמוך (כ-40% ממחיר מסוק קוברה) והיותו שקט. בישראל בוצעו מספר שינויים במסוק: בין השאר, פתח פליטת הגזים הוסט כדי להקשות מעט על זיהוי המסוק על ידי טילים מונחי חום. עד שנת 1980 צורפו המסוקים לטייסות 160 ו-161 שהטיסו מסוקי קוברה, מאוחר יותר הוקמה טייסת דיפנדרים ייעודית וניתן לה המספר 190. הטייסת הוקמה בבסיס רמון ואחר כך הועברה לבסיס רמת דוד כדי לצמצם את בעיית הטווח בפעילות בלבנון ולמנוע את קשיי התפקוד של המסוק בתנאי חום. מספר מסוקים מצומצם, בגרסה לא חמושה המשיך לשרת בטייסות הקוברה כמסוקי סיור. בשיאם שירתו בחיל האוויר כארבעים מסוקי דיפנדר.
- ביולי 1980 בוצעה התקיפה הראשונה של מסוקי הלהטוט בבקעת הלבנון.
- החל ב-6 ביוני 1982, יומה הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, תקפה טייסת מסוקי הדיפנדר עמדות וחוליות מחבלים. ב-8 ביוני תקפו הדיפנדרים עמדת מכ"ם ליד דאמור כהכנה למבצע ערצב-19. מ-9 ביוני, יומה השלישי של המלחמה, תקפו המסוקים גם כוחות שריון סוריים בבקעת הלבנון, ובכך היו למסוקים הראשונים בהיסטוריה שהשתתפו בקרב מול טנקים. במפתיע, אחוז הפגיעות של מסוקי הדיפנדר היה גבוה משל מסוקי הקוברה, המתוחכמים יותר, שטסו במקביל להם. ב-11 ביוני, סייעו הדיפנדרים לטנקים שעמדו לפרוץ לכביש ביירות-דמשק. באזור אום ספא. כאשר תקפו המסוקים 15 טנקי T62, נפגע אחד המסוקים בזנבו כתוצאה מפיצוץ קרוב של פגז טנק, ונחת נחיתת התרסקות. הטייסים נפגעו, והטייס שנפצע קל יותר הצליח לחלץ את חברו, שני הטייסים נאספו על ידי מסוק בל 206 (סייפן).
- באוגוסט 1984 תקפו מסוקי דיפנדר בהצלחה מסיפונה של ספינת סער 4.5 חוחית בסיס מחבלים ימי בנהר אל-בארד במרחק 170 ק"מ מגבול ישראל.
- השימוש המבצעי הנרחב האחרון של מסוקי הדיפנדר היה במבצע דין וחשבון בשנת 1993. המסוקים תקפו 20 יעדי מחבלים, בעיקר במרכז לבנון, כולל מחסן תחמושת של חזבאללה. כמו כן הותקפו טנקים באזור חריס. במבצע זה השתמש צה"ל לראשונה בטילים לסיכול ממוקד של יעדים מודיעיניים.
למרות זריזותו התקשה המסוק להשתלב בפעילות המבצעית של חיל האוויר בהמשך שנות ה-90 של המאה ה-20. כשהוא עמוס בטילים התקשה המסוק לתפקד בגובה רב ובמזג אוויר חם, וטווח הטיסה שלו הפך מגבלה חמורה. באמצע שנות ה-90, כאשר חיל האוויר הישראלי רכש עוד מסוקי קוברה, והחליט לרכוש מסוקי AH-64 אפאצ'י, נדחק הדיפנדר ממקומו. הטייסת שהפעילה אותו קלטה מסוקי אפאצ'י ומסוקי הדיפנדר הוסבו לאימון מתקדם של טייסי תקיפה או נמכרו. חמישה מסוקי דיפנדר נמכרו במחיר 100,000 דולר היחידה לחברה קנדית שהעבירה אותם לקולומביה, דבר שהביא למתיחות ביחסי ישראל ארצות הברית על רקע הטענה שהם שימשו סוחרי סמים[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
דני שלום, חמישים שנות עליונות אווירית, הוצאת כנרת
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיפנדר, באתר חיל האוויר הישראלי
- אהרון לפידות, קטן וקטלני, בטאון חיל האוויר 118, אוגוסט 1980, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- אודי עציון, תקיפה מלב ים, באתר חיל האוויר הישראלי
- ניצן סדן, להטוט קטלני: כך עשתה ישראל קסמים עם מסוק הדיפנדר, באתר כלכליסט, 24 בספטמבר 2022
- McDonnell Douglas MD 500 Defender, in . R. Montgomery, Gerald L. Foster, A field guide to airplanes of North America, Houghton Mifflin Harcourt, pages 240-241
להטוט קטלני: כך עשתה ישראל קסמים עם מסוק הדיפנדר, סרטון בערוץ "Calcalist | כלכליסט", באתר יוטיוב (אורך: 05:35)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Joseph S. Bermudez, North Korean special forces, 1998, pages 126, 189, 233
- ^ John Andreas Olsen, Global Air Power, Potomac Books, 2011, page 161
- ^ יוסי מלמן, חשד: מסוקי צה"ל משרתים עבריינים בקולומביה, 8 באפריל 2004
