M38

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
M38
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים עגלון
שמות נוספים NGC 1912
מגלה ג'ובאני בטיסטה אודיירנה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי לפני 1654
סוג צביר פתוח
בהירות נראית 7.4+
סיווג מורפולוגי II,2,r
עלייה ישרה 05ʰ 28ᵐ 42ˢ
נטייה ‏18″ ‏51′ ‏35°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 3.15-
מרחק 4,200 שנות אור
1,287.71 פארסק
קוטר 25 שנות אור
מספר כוכבים 70
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

M38 (מ-Messier 38, או NGC 1912) הוא צביר פתוח בקבוצת הכוכבים עגלון הנמצא במרחק של כ-4,200 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-70 כוכבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר מופיע ברשימותיו של האסטרונום האיטלקי ג'ובאני בטיסטה אודיירנה משנת 1654, אך לא ידוע מתי צפה בו. בשנת 1749 הוא נצפה על ידי האסטרונום הצרפתי גיום לה ז'נטיל שלא ידע על גילויו המוקדם יותר וב-2 בספטמבר 1764 הוא נצפה על ידי שארל מסיה, שתיאר אותו בקטלוג מסיה כצביר של כוכבים קטנים וציין גם שלא נצפתה בצביר ערפילית.

לצביר דרגת בהירות נראית 7.4 וקשה לצפות בו באמצעות משקפת. מיקומו הוא כ-1.75 מעלות מדרום-דרום-מזרח לכוכב σ בעגלון. כוכב הצביר הבהיר ביותר הוא ענק צהוב מדרגת בהירות 8.0, שניתן לראות בקלות באמצעות משקפת, אך רק באמצעות טלסקופ חובבים ניתן להבחין שמדובר בצביר. במרחק של כ-2.3 מעלות מדרום מזרח ל-M38 נמצא הצביר M36.

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטרו של M38 הוא כ-25 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-4,200 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-21 דקות קשת, כשני שלישים מקוטרו של הירח המלא. הצביר מכיל כ-70 כוכבים בדרגות התפתחות שונות, כך שגילו של הצביר מוערך בכ-200 מיליוני שנים והוא כולל גם ענקים. כוכביו הבהירים של הצביר יוצרים מעין צורת ח'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M38 בוויקישיתוף