CAN-bus

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

CAN-bus (קיצור של Controller Area Network, לעיתים גם CAN network) הוא פרוטוקול תקשורת מתוקנן שתוכנן לאפשר למיקרו-בקרים והתקנים אחרים לתקשר האחד עם השני. במקורו, יועד לשימוש במערכות רכב אך משמש כיום גם בתחומים אחרים.

פיתוחו של ה-CAN-bus התחיל במקור בשנת 1983 על ידי חברת בוש, ומפרט ראשון של הפרוטוקול פורסם רשמית בשנת 1986. הרכיבים הראשונים שמימשו אותו יוצרו בשנת 1987 על ידי אינטל ופיליפס. חברת בוש פרסמה את גרסה 2.0 למפרט בשנת 1991. בהמשך, יצר ארגון התקינה הבינלאומי את תקן ISO 11898, בהסתמך עליו.

במקורו, הגדיר פרוטוקול ה-CAN את שכבת הקו (שכבה 2 על פי מודל ה-OSI) בלבד, כתקשורת חבילות קצרות מאוד (עד 8 בתי מידע לחבילה), מבלי להגדיר את השכבות הפיזיות. הגדרות שכבות פיזיות שונות נתווספו בגרסאות מאוחרות יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא CAN-bus בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא מחשבים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.