B-1 לנסר

**B-1 לנסר**
**Rockwell B-1 Lancer**
	B-1B לנסר מעל האוקיינוס השקט
	B-1B לנסר מעל האוקיינוס השקט
מאפיינים כלליים
סוג	מפציץ אסטרטגי על-קולי
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	רוקוול אינטרנשיונל
טיסת בכורה	23 בדצמבר 1974
תקופת שירות	1 באוקטובר 1986 – הווה (37 שנים)
צוות	4 אנשי צוות: קברניט, טייס משנה, קצין מערכות תקיפה וקצין מערכות התגוננות
יחידות שיוצרו	B-1A: 4; B-1B: 100
משתמש ראשי	חיל האוויר האמריקני
דגמים	B-1A, B-1B
מחיר	283.1 מיליון דולר
אורך	44.5 מטר
גובה	10.4 מטר
מוטת כנפיים	משוכות: 24.1 מטר. פרוסות: 41.8
שטח כנפיים	181.2 מטר רבוע
משקל ריק	87.1 טון
משקל טעון	148 טון
משקל המראה מרבי	216.4 טון
מהירות מרבית	1.25 מאך בגובה רב. 0.92 מאך בגובה פני הים
טווח טיסה מרבי	11,998 ק"מ
סייג רום	18 ק"מ
עומס כנף	816 ק"ג/מ"ר
דחף	יחס דחף-משקל: 0.38
טילים	טילי שיוט
פצצות	פצצות שימוש כללי אמריקניות מודרניות ('פצצות ברזל'), פצצות JDAM, נשק גרעיני במשקל כולל של 23,000 ק"ג
	4 × מנוע מדגם F101-GE-102, מתוצרת ג'נרל אלקטריק
תרשים

B-1B לנסר הוא מפציץ אסטרטגי סילוני על קולי בעל ארבעה מנועים וכנף בעלת גאומטריה משתנה מתוצרת חברת רוקוול אינטרנשיונל.

פיתוח המטוס החל ב-1960 עבור הדרישות של חיל האוויר האמריקאי למפציץ על קולי שיאחד ויחליף את ה-B-52 וה-B-58. בשל דרישה זו, המטוס מגיע למהירות של כשני מאך. כמו כן, הוא בעל יכולת אדירה של נשיאת חימוש, הכוללת יכולת לשאת עד 57 טון חימוש כולל מספר פצצות גרעיניות (למרות שאלו כבר לא נישאות עליו כי אם על ה-B-2).

פיתוח המטוס התעכב מסיבות שונות. אב הטיפוס המריא לטיסת הבכורה ב-1974. בהמשך נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, ביטל את המיזם בטענה שמדובר במיזם שאפתני ויקר מדי. רונלד רייגן חידש את המיזם ואישר בנייה של עוד 100 יחידות. בסך הכול יוצרו 104 יחידות: 4 מדגם B-1A ו-100 מדגם B-1B.

ב-1985 נכנס ה-B-1, באיחור רב, לשירות בחיל האוויר האמריקאי - עשרים וחמש שנים אחרי שהוזמן. הוא היה המפציץ המתקדם ביותר בחיל כעשר שנים בלבד, עד שבאמצע שנות ה-90 הופיעו המפציצים החמקניים מסוג B-2 ספיריט שהצטרפו אליו. השימוש הראשון במטוס זה היה במהלך מבצע "סופה במדבר" במסגרת מלחמת המפרץ הראשונה, ובהמשך שימש גם במלחמת עיראק ובמלחמת אפגניסטן (2001–2014).