40 אקרים ופרד
40 אקרים ופרד (באנגלית: Forty Acres and a Mule) היו ההבטחה או הביטוי המילולי של הפיצויים שאותם היו אמורים לקבל העבדים האמריקאים המשוחררים לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. הפיצויים היו צריכים לכלול 40 אקר אדמה בשביל חקלאות, וכן פרד שבעזרתו ניתן יהיה לחרוש ולעבד את הקרקע.
האזכור הראשוני לרעיון הסיוע לעבדים משוחררים הופיע בהצהרתו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן בספטמבר 1863. במרץ 1865, הקים לינקולן את "הלשכה לעבדים משוחררים" (אנ') במטרה מוצהרת לסייע לעבדים משוחררים במזון, דיור, חינוך, בריאות ותעסוקה. כמספר חודשים לפני כן, ב-16 בינואר 1865, יצאה פקודת השדה המיוחדת מס' 15 של הגנרל האמריקאי ויליאם שרמן. הפקודה התייחסה למשפחות השחורות שחיו ליד החופים של קרוליינה הדרומית, ג'ורג'יה ופלורידה. השטח אליו התייחסה הפקודה הוא "האיים דרומית לצ'ארלסטון, שדות האורז העזובים שלאורך הנהרות ונמצאים עד 30 מייל מקו החוף וחבל הארץ שגובל בנהר סנט ג'ונס בפלורידה"[1]. מרבית מהקרקעות שנידונו למסירה כבר ננטשו על ידי בעליהן הלבנים ומחזיקי עבדים בפרוץ מלחמת האזרחים[2]. הקרקעות נמסרו לפי הפקודה לראשי משק הבית. בפקודה של שרמן לא היה אזכור לפרדות, אם כי ייתכן שהצבא חילק אותן בכל זאת. עד ליוני 1865, יושבו כ-40,000 עבדים משוחררים על שטח של 400,000 אקר (1,600 קמ"ר) בג'ורג'יה וקרוליינה הדרומית.
לאחר ההתנקשות באברהם לינקולן, ביטל יורשו בתפקיד הנשיא, אנדרו ג'ונסון, את הפקודה. ג'ונסון החליט להעניק חנינה לתומכי וחיילי הקונפדרציה לשעבר והחזיר את הקרקעות לבעליהן מלפני פרוץ המלחמה[2]. במקביל, ג'ונסון הטיל וטו על הצעת חוק שהסדירה סוגיות משפטיות לעבדים לשעבר והוגשה על ידי "הלשכה לעבדים משוחררים". ההצעה כלל לא הזכירה מענקי אדמה או פרדות ועברה בגרסה מרוככת, לאחר שהוטו של הנשיא ג'ונסון נעקף בקונגרס.
בעקבות הכישלון שנחלה ההבטחה, הביטוי "40 אקרים ופרד" הפך עם השנים למייצג הכישלון של תהליך הרקונסטרוקציה ושל המדיניות הנוגעת למעבר של אפרו-אמריקאים מעבדות לחירות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הקטע בשפת המקור: "the islands from Charleston, south, the abandoned rice fields along the rivers for thirty miles back from the sea, and the country bordering the St. Johns river, Florida"
- ^ 1 2 Forty Acres and a Mule Reconstruction 360