1985 (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
1985
עטיפת המהדורה הראשונה של הספר
עטיפת המהדורה הראשונה של הספר
מידע כללי
מאת אנתוני ברג'ס
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Hutchinson עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1978
הוצאה בעברית
תרגום אריה חשביה
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001853288
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עטיפת הספר "1985" בעברית

1985 הוא ספר מאת אנתוני ברג'ס שראה אור בשנת 1978. כפי שעולה משמו, הספר נכתב בהשפעת ספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", ושני חלקיו מנהלים התכתבות עמו. בעברית ראה הספר אור בהוצאת יתד בתרגומו של אריה חשביה.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי משני חלקים: החלק הראשון הוא סדרה של מאמרים וראיונות (שבהם ברג'ס הוא הן המראיין והן המרואיין) אשר דנים בהיבטים שונים בספרו של אורוול. החלק השני בספר הוא רומן שעלילתו מתרחשת בבריטניה ב-1985 - 7 שנים בעתיד בעת כתיבת הספר.

הספר איננו בגדר "המשך" לספרו של אורוול, אך ברג'ס עושה בו שימוש בקונספט דומה: בהתבססו על החברה הבריטית ועל העולם הסובב אותו ב-1978, הוא מנסה לתאר כיצד עשויה להיראות שנת 1985, אם תימשכנה מגמות מסוימות.

המגמה העיקרית שהוא מתייחס אליה היא כוחם העולה של האיגודים המקצועיים. בשנת 1985 ההיפותטית אשר נחזית בספר, צברו האיגודים המקצועיים עוצמה כה רבה עד כי הם שולטים באופן מוחלט בחברה; קיים איגוד לכל מקצוע שניתן להעלות על הדעת. האיגודים פותחים בשביתות בלא נימוקים מהותיים, ועל פי רוב שביתה של איגוד אחד מידרדרת לשביתה כללית.

נושא מרכזי נוסף המופיע ברומן הוא עליית האסלאם ככוח תרבותי ופוליטי ראשי בבריטניה, בשל הגירה מאסיבית מן המזרח התיכון; לונדון מלאה עד גדותיה במסגדים ובערבים עשירים.

השימוש בהצגת השביתה הבדיונית כגורמת למותם של חפים מפשע, במטרה לעורר אצל הקורא עוינות כלפי האיגודים, מזכיר את השימוש שעושה רוברט היינליין בסיפורו The Roads Must Roll ("הדרכים חייבות לנוע"). השקפה זו מנוגדת בתכלית לעמדותיו הסוציאליסטיות של אורוול, ונטועה במציאות של יחסי העבודה בבריטניה בשנות השבעים, שהתאפיינו בסכסוכי עבודה רבים וקשים.

הגרסה העברית של הספר יצאה במהדורה אחת בלבד בהוצאת "יתד" בשנת תש"ם-1980, ומספר העותקים הקיים ממנו כיום (2008) נמוך ביותר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הרומן מעומת הגיבור בֵּוו ג'ונס (Bev Jones) עם מותה של אשתו, אשר הייתה בבית-החולים בעת שעלה באש. בשל שביתת איגוד הכבאים נשרף בית-החולים עד היסוד. (במציאות, נקט איגוד הכבאים בבריטניה בפעם הראשונה בתולדותיו צעדים הפגנתיים בשנת 1977, שבה ככל הנראה חיבר ברג'ס את הרומן.) בֵּוו נותר לבדו, מטופל בבתו בעלת הצרכים המיוחדים בֶּסִי (Bessie). בסי בת השלוש-עשרה מפותחת מינית ביחס לבנות גילה ואיננה מסוגלת לתפושׂ את ההבדל שבין מציאות ודמיון, בשל תרופה דמוית-תלידומיד שנטלה אימהּ במהלך הריונהּ.

מותה של אשתו מעורר בבֵּוו עוינות עמוקה כלפי מערכת האיגודים. מילותיה האחרונות היו: "אל תיתן להם לחמוק מעונש". אולם אין זו הפעם הראשונה שבה מוצא את עצמו בֵּוו נגד המערכת; בֵּוו היה בעברו מרצה להיסטוריה, שפוטר בעת שהמערכת מבוססת-האיגודים, אשר שואפת לקדם השכלה בעלת ערך מעשי, מצאה את עבודתו בלתי-חיונית.

בֵּוו, העובד כקונדיטור, מגיע יום בהיר אחד לעבודתו חרף שביתת האיגוד שלו. בעקבות זאת נשללת חברותו באיגוד בגין עבודה בעת שביתה, ובכך למעשה הוא הופך לבלתי-ניתן להעסקה. ביודעו כי יאבד את ביתו בקרוב, הוא לוקח את בתו בסי למתקן המנוהל בידי המדינה, שבו תוכל לזכות לטיפול לצד ילדות אחרות כמותהּ.

בֵּוו נהיה לנווד הנודד סביב לונדון, ומתיידד עם קבוצה של פורשים - בלתי-ניתנים להעסקה כמותו. הוא נוטל יחד עימם חלק בגנבות קטנות מחנויות, במטרה לשרוד. באחת מן הגיחות הללו הוא נלכד, ונגזר עליו להישלח לחינוך-מחדש במוסד ממשלתי, שאינו כלא ואינו בית חולים פסיכיאטרי, אלא מוסד כלאיים, המכיל יסודות הן מזה והן מזה.

במרכז לחינוך-מחדש נחשף בֵּוו להרצאות וסרטי תעמולה, שמטרתם להפוך אותו לחבר מועיל בחברה (רעיון שברג'ס בוחן גם ב"תפוז מכני"). הוא פוגש בפקיד האיגוד רב-העוצמה פֶּטִיגְרוּ (Pettigrew), אשר מתרה בו וטוען בפניו כי עבר זמנו, וכי ההתאגדות היא עתידה של בריטניה. חרף כל זאת נותר בֵּוו כשהיה ואינו 'מומר', וכאשר הוא מסיים לרצות את גזר-הדין - הוא עוזב כאדם חופשי.

כאשר נודע לו כי בסי עומדת להיזרק מן המתקן שבו הניח אותה בשל סירובו לזנוח את אמונותיו, הוא שב ללונדון. הצורך בהכנסה ובמקום מגורים מוביל אותו להצטרף לחבורה המכונה "הבריטים החופשיים" (The Free Britons), שמטרתה לספק תשתית וסדר במצב הכאוטי שנוצר כתוצאה מהשביתות, ואשר הולך וגובר וסוחף את בריטניה כולה. בפועל, מוכר בֵּוו את ביתו כאישה לשייח' אמיד אשר חומד אותה בעת ביקור במלון א (ל)-דורצ'סטר, ומשכנע את עצמו כי לפחות כך היא תהיה מוגנת ותהיה בעמדה שבה ידאגו לכל מחסורה. בינתיים מתגלה לו כי "הבריטים החופשיים" היא חזית של ארגון מוסלמי השואף לכונן מחדש את בריטניה כמדינת שריעה.

בשל השכלתו מועסק בֵּוו במערך הדוברות של "הבריטים החופשיים", ונקרא לדווח על אירועי השביתה הכללית. הוא מתוסכל כאשר עבודתו מצונזרת בידי מנהיג הארגון, קולונל וואלאס (Colonel Wallace). השביתה הולכת ומתפשטת עד לכדי שביתה כוללת. המלך צ'ארלס השלישי לוקח פיקוד על המדינה ההולכת וגוועת. מספר חודשים לאחר השביתה נעצר בֵּוו פעם נוספת, והוא נדון למאסר עולם במוסד שמור, שגם הוא אינו כלא ואינו בית חולים.

במוסד מַחְייה בֵּוו מחדש את קריירת ההוראה שלו, בדמות הרצאות בלתי-רשמיות שהוא מעביר בפני אסירים אחרים. השנים נוקפות, והסילבוס שלו - שהחל באנגליה של תקופת האנגלו-סקסים - עובר דרך הרנסאנס, עידן הנאורות והמהפכה התעשייתית, ומגיע לזמן המודרני.

שברירי ידיעות עוברים לעיתים קרובות בין הכלואים. חלקם מספרים כי המרתהּ של בריטניה לאסלאם נמצאת בשלב מתקדם למדי; לדוגמה, מסופר כי תושביו של האי מאן גילו לאחרונה כי מזה שנים רבות מחליף סם ממריץ-מדכא את האלכוהול בבירה שלהם (בהתאם לחוקי אסלאם, האוסרים על שתיית משקאות חריפים). ואולם יחד עם זאת, אין ליושבי הכלא כל דרך לוודא את אמיתותן של הידיעות המגיעות אליהם.

בֵּוו מוצא שהוא מתקשה יותר ויותר להסביר לתלמידיו את הרצף ההיסטורי במונחי ההווה. כיוון שכך, הוא מציע שהם יחלו את הסקירה מחדש ויפלסו שוב את דרכם בחזרה להווה; בעקבות הצעה זו מתפזרת הכיתה. בלילה חומק בֵּוו לבדו אל מחוץ לבניין, מתגנב לחצר המוסד ומתאבד באמצעות מגע מכוּון בגדר החשמלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]