תקופת האבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקופת האבות היא תקופה מקראית בה, לפי המקרא, חיו אבות עם ישראל: אברהם, יצחק ויעקב. במחקר המדעי המוקדם נטו להניח כי מדובר בתקופה היסטורית של ממש, בעוד שהמחקר המודרני נוטה לשלול הנחה זו.

תקופת האבות במסורת המקראית והיהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האבות לפי מה שעולה מסיפורי המקרא היא התקופה שבין הולדת אברהם (לפי מדרש סדר עולם בא'תתקמ"ח - 1812 לפנה"ס)[1] ובין פטירתו של יעקב (לפי המדרש בשנת ב'רנ"ה - 1505 לפנה"ס). יחזקאל קויפמן קובע את זמנה במאות ה-14–15 לפני הספירה,[2] ואילו בנימין מזר מקדים אותה למאות ה-17–18 לפני הספירה.[3]

האבות, אבות האומה ואימותיה, שעל שמם נקראת תקופה זו, הם שלושת האבות וארבע האמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה - המהווים את ראשיתם של הדת היהודית, העם היהודי ואמונת הייחוד, לפי המסופר בספר בראשית. הקבצה אחרת שלהם היא שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, וארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. אף שבלהה וזלפה ילדו ליעקב ילדים שמהם נולדו ארבעה משנים-עשר השבטים, אין הן נכללות באמהות האומה, משום שהיו שפחות. עם זאת, במספר מקורות משמשים ראשי התיבות "ברזל" לציין את נשות יעקב: בלהה, רחל, זלפה ולאה כקבוצה אחת.

על פי המקרא, אלוהים התגלה לאבות, סייע להם וכיוון אותם בדרכם, ואף הבטיח להם שיבחר בזרעם כעם סגולה שיירש את ארץ כנען. על-פי המסורת וכמתואר בספר בראשית, האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בדרך לבית לחם, בקבר רחל.

בתחילת תקופת האבות, על פי המסופר בתנ"ך, עם עזיבת אברהם את חרן והליכתו לארץ ישראל, היה אברהם לבדו בעולם, ללא ילדים. בסיומה, מנה עם ישראל שבעים נפש מלבד נשי בני יעקב. תקופת האבות מסופרת בחומש בראשית.

"תקופת האבות" בראי המחקר הביקורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלות חקר המזרח הקדום והמחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר המזרח הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פענוח תעודות המזרח הקדום נוצר הרושם כי תעודות אלה מעידות על אותנטיות של פרטים המופיעים בסיפורי האבות ועל קדמותם. שמות אנשים ומקומות, ומנהגים שונים הנזכרים בסיפורי האבות, הופיעו בתעודות אלה מהמחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס, במקביל בערך לתקופת הברונזה התיכונה בארץ ישראל.

אולם ככל שהתקדם המחקר במאה העשרים, התברר כי אישים, מקומות ומנהגים אלו אינם בהכרח מאותם פרקי זמן או אותם מקומות, וחלקם בפירוש לא התקיימו במקביל. מכאן הסיקו כי בסיפורי האבות אמנם השתמרו פרטים קדומים אותנטיים, אולם הם משקפים פרק זמן ארוך, ובחלקם אנכרוניסטיים ומשקפים ביחד פרק זמן של כ-1,500 שנה ויותר.

ראשיתה של הארכאולוגיה המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימיה של הארכאולוגיה המקראית, גרמו התגליות בחקר המזרח הקדום לארכאולוגים להאמין כי אכן תקופת האבות משתקפת בממצא הארכאולוגי, לרוב בהתייחסות לתקופת הברונזה התיכונה. רבים מהארכאולוגים הראשונים היו נוצרים דתיים, ולעיתים אף אנשי דת, והללו נטו מראש לקבל את העדות המקראית כאותנטית, ופירשו לאורה את ממצאיהם. כך נוצר הרושם, המתקיים לעיתים עד היום, כאילו הארכאולוגיה המקראית מוכיחה את עיקרי המסופר בתנ"ך כאמת היסטורית, ואת ההיסטוריות של תקופת האבות בכלל זה.

גם כאן, ככל שהתקדם המחקר במחצית השנייה של המאה העשרים, הלך והתברר כי לא זה המצב.

המחקר הביקורתי המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר הביקורתי המודרני אינו רואה ב"תקופת האבות" תקופה היסטורית ממשית, שהתקיימה בזמן היסטורי מוגדר.[4] תקופת האבות המקראית אמורה הייתה להיות מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי ממלכות ישראל ויהודה, שזמנן תקופת הברזל, כלומר בערך בתקופת הברונזה התיכונה. אולם סיפורי האבות משופעים באנכרוניזמים ביחס לתקופתם המשוערת. כך למשל מופיעים בהם גמלים, שביותם והשימוש בהם אירעו רק בתקופת הברזל; סחורות מחצי האי ערב, שהסחר בהן בהיקף המתואר בסיפורי האבות התקיים בתקופת הברזל 2, בימי האימפריה האשורית; גם הפלשתים הנזכרים רבות בסיפורי האבות עלו על במת ההיסטוריה והגיעו לארץ ישראל רק בתקופת הברזל 1; ואילו העיר גרר, מושבו של אבימלך מלך פלשתים, הפכה לעיר של ממש רק בתקופת הברזל 2.[5] אמנם בסיפורי האבות יש גם הדים לתקופת הברונזה במזרח הקדום, אולם גם הללו אינם באים מפרק זמן אחד במהלך תקופת הברונזה, ומכל מקום יש לתארך את זמן כתיבת הסיפורים לתקופה המאוחרת ביותר המשתקפת בהם, היינו תקופת הברזל 2 (תקופת המלוכה) או אחריה. מכל זה עולה כי בסיפורי האבות לא משתקפת תקופה היסטורית אחת מוגדרת, אלא הם משקפים מסורות מפרק זמן ארוך של אלף שנים ויותר, וממילא "תקופת האבות" אינה תקופה היסטורית ממשית.

אישים מתקופת האבות לפי הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים - תולדות האבות והאמהות של האומה
ערך מורחב – עץ משפחה של דמויות מקראיות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיקון לתיארוך זה ראו בהשנים החסרות.
  2. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ב', ספר א', ירושלים-תל אביב, מוסד ביאליק - דביר, תש"ב, עמ' 32-1.
  3. ^ לפי תיאור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה אינ' עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 254-255
  4. ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי. אוניברסיטת תל אביב. 2003, עמ' 53–63.
  5. ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי. אוניברסיטת תל אביב. 2003, עמ' 53–55.