תפילת מנחה של שבת

תפילת מנחה של שבת שונה מתפילת מנחה של ימי חול בשינויים רבים, הן בתפילות הנאמרות לפני תפילת העמידה, הן בנוסח תפילת העמידה עצמה והן בפסוקים הנאמרים לאחר תפילת מנחה.

מהלך התפילה

תחילת התפילה

לפני התפילה נהוג בכמה קהילות צפון אפריקאיות (בעיקר יוצאי תוניסיה ולוב) ואצל יהודי איטליה לומר לקט פסוקים הלקוחים מנבואות הנחמה בספר ישעיהו (לקט הפסוקים לפי נוסח איטליה שונה מלקט הפסוקים הצפון-אפריקאי). לפי שאר העדות מתחילים את התפילה כמו ביום חול עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך. לאחר מכן אומרים קדושה דסידרא (המכונה גם "ובא לציון" בשל המילים בהם היא פותחת). מנהג ייחודי לקהילות צפון אפריקה הוא לשיר את המילים הפותחות של הקטע ("ובא לציון" וכו'). מנהג זה נהוג גם בנוסח הספרדי ירושלמי. לאחר קדושה דסידרא אומר החזן חצי קדיש.

אמירת הפסוק "ואני תפלתי"

לאחר מכן אומרים את הפסוק בתהילים "ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך". ההקשר של פסוק זה לתפילת מנחה של שבת הובא במדרש:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אין אומה זו כשאר האומות. אומות העולם שותים ומשתכרים ואינן מודים לך. ואני, אף על פי ששבעתי ושמחתי אני בא להתפלל לפניך לעת רצון.

המדרש מתייחס לפסוק שבא בתהילים לפני הפסוק "ואני תפלתי" והוא הפסוק "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר". המדרש רואה את שני הפסוקים כמנוגדים: הפסוק הראשון (פסוק י"ג) מדבר על אומות העולם אשר הם "שותי שכר" אך אינם מתפללים, אבל דוד בא להתפלל ולהודות לה', ב"עת רצון" כלומר זמן בו התפילות מתקבלות. כפי שהוסבר לעיל, זמן עת רצון הוא זמן תפילת מנחה. הפסוק נאמר דווקא בתפילת מנחה של שבת (ולא של אמצע השבוע) כיוון שעל פי המדרש דוד המלך "אכל, שבע ושמח" לפני שהוא בא להתפלל, דבר שאינו מצוי בימות החול בהם האדם טרוד לפרנסתו ואינו מאריך בסעודתו.

הספרדים נוהגים לומר פסוק זה פעמיים, אך בשאר עדות ישראל אומרים אותו פעם אחת. בעדות ספרדיות רבות אף נהוג שהחזן שר את הפסוק והקהל עונה לו בשירה. בקהילות גאורגיה נהוג, שהחזן טרם אמירת "ואני תפילתי", מתעטף בטלית, ולאחר מכן מקדים ואומר:" היכון לקראת אלוהיך ישראל", ולאחר מכן אומרים ב' פעמים בנעימה מיוחדת את הפסוק: "ואני תפילתי...". כמו כן, לאחר אמירת "בריך שמיה", יש הנוהגים בעיקר בקרב קהילות מערב גאורגיה וחלק מקהילות מרוקו להוסיף את תפילת רבי מאיר ז"ל.

קריאה בתורה

לאחר אמירת הפסוק "ואני תפלתי", מוציאים את ספר התורה. ברוב הקהילות ממשיכים "ויהי בנסוע", ואילו אצל הספרדים לא אומרים פסוקים אלה. קוראים בתורה את תחילת פרשת השבוע של השבוע הבא. קריאה זו היא מתקנתו של עזרא הסופר. בתקופת התלמוד נהגו בקצת מקומות גם לקרוא הפטרה בתפילת מנחה של שבת. המנהג נשאר במקומות מסוימים עד לתקופת הגאונים, אך לאחר מכן נפסק. בסוף הקריאה, יש אומרים "מזמור שיר ליום השבת" (רוב קהילות הספרדים וקצת קהילות אשכנזיות), ויש אומרים "הללוי-ה אודה ה' בכל לבב" (איטלקים).. לאחר מכן, מחזירים את ספר התורה כסדר הרגיל.

תפילת עמידה

אחרי החזרת ספר התורה לארון, אומר שליח הציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שבע, ולאחריה חזרת הש"ץ. בתפילה זו מזכירים את השבת כיום מנוחה לעתיד לבוא.

בניגוד לתפילות שחרית ומוסף של שבת, וערבית בחלק מהנוסחאות, לא מזכירים "זכר למעשה בראשית".

"צדקתך צדק"

ערך מורחב – צדקתך צדק

לאחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים מספר תהילים הנקראים "צדקתך" או "צדקתך צדק" והם: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'", "וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדֹלות. אלהים מי כמוך", "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת". פסוקים אלו מכונים "צו"ץ" בשל ראשי התיבות שיוצרות האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

ביחס לסדר אמירת הפסוקים ישנם שני מנהגים: יש מנהגים הגורסים את הפסוקים כפי סדרם בתנ"ך (בסדר שהובא לעיל), ויש הנוהגים לאומרם בסדר ההפוך (צדקתך צדק, וצדקתך, צדקתך כהררי אל). ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג מציין שהספרדים בתקופתו אמרו את הפסוקים בסדר ההפוך, והוא תמה על מנהגם ומציין שבצרפת ובפרובנס אומרים את הפסוקים לפי הסדר שבתנ"ך ומכריע כשיטה זו. כיום, לפי נוסח הספרדים, נוסח ספרד והתכלאל אומרים אותם וכפי סדרם בתנ"ך, ואילו לפי נוסח אשכנז ונוסח איטליה אומרים אותם בסדר הפוך מזה שהובא לעיל.

שני טעמים נתנו לאמירת צדקתך בתפילת מנחה של שבת. הראשון- בשעה זו של שבת נפטרו על פי המסורת יוסף, משה ודוד וכנגד פטירת שלושתם אומרים שלושה פסוקים של צידוק הדין. השני- על פי המסורת, בכניסת שבת הרשעים מוּצאים מגיהנום ומוחזרים לשם בצאת השבת. כדי להצדיק את הדין על הרשעים שמוחזרים לגיהנום במוצאי השבת, אומרים את שלושת פסוקי הצדקת הדין.

כאשר שבת חלה ביום שבו אין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים אלו, בשל זיקתם לאבל (כאמור לעיל), וימים בהם אין אומרים תחנון הם ימי שמחה.

סיום התפילה

לאחר אמירת פסוקי צו"ץ אומר שליח הציבור קדיש תתקבל. התימנים ורוב הספרדים אומרים לאחר מכן את מזמור קי"א בתהילים, ולאחריו קדיש. יש קהילות ספרדיות שבמקום מזמור קי"א אומרות כל שבת מזמור אחר מספר תהילים. בקהילות גאורגיה נהוג ב"שבת תשובה" אומרים את מזמור נ"א מתהילים. האשכנזים (גם נוסח אשכנז וגם נוסח ספרד) לא נוהגים לומר כלל קטעים אלו. לאחר מכן אומרים הספרדים והאשכנזים את תפילת עלינו לשבח (בנוסח הבלדי אצל יהודי תימן ובנוסח האיטליאני, אין אומרים "עלינו לשבח"). האשכנזים והמרוקאים מוסיפים אחריה קדיש, ובזה מסתיימת התפילה.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.