תסמונת גמילה מאלכוהול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת גמילה מאלכוהול
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Alcohol detoxification עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול בקלופן עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 F10.3 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 6C40.4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תסמונת גמילה מאלכוהולאנגלית: Alcohol Withdrawal Syndrome) מתפתחת לרוב אצל אנשים המכורים לאלכוהול וצורכים אותו באופן קבוע ובכמויות גדולות. תסמונת זו כוללת סימנים כגון רעד, בחילות, חרדה, דופק מואץ ואף פרכוסים וקיום מצב של דליריום אשר עלול להיות מסכן חיים. הטיפול בתסמונת כולל מתן בנזודיאזפינים.

פיזיולוגיה ומטבוליזם של אלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכוהול מתייחס לקבוצה גדולה של מולקולות אורגניות בעלות קבוצת הידרוקסיל- OH המחוברת לאטום פחמן. אתנול הוא הצורה השכיחה של אלכוהול. כ-10% מהאלכוהול הנצרך נספג מהקיבה והיתר מהמעי הדק. רמות השיא של אלכוהול מגיעות תוך 30 עד 90 דקות בדם. כ-90% מהאלכוהול האמור עובר מטבוליזם בכבד על ידי אוקסידציה, השאר בכליות ובריאות. קצב החמצון בכבד קבוע, ולא תלוי בדרישות הגוף, כאשר בממוצע הגוף מבצע מטבוליזם של אלכוהול בקצב של 15 מ"ג לד"ל פר שעה (ואצל אלכוהוליסטים הקצב גבוה יותר כתוצאה מ- upregulation של אנזימים). המטבוליזם נעשה באמצעות שני אנזימים- אלכוהול דהידרוגנז שגורם להפיכה מהירה יותר של אלכוהול לאצטיל-אלדהיד (חומר טוקסי), והאנזים אלדהיד דהידרוגנז שהופך אצטיל אלדהיד לחומצה אצטית. לנשים יש לרוב כמות נמוכה יותר של אנזימים (בעיקר בראשון) מה שמביא לעליה בשכיחות של הרעלה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים.

מאפיינים של תסמונת הגמילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שלאלכוהול יש השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית, תסמונת הגמילה מאלכוהול מאופיינת בסימנים וסימפטומים אקסיטטורים (כלומר, ההפך ממדכאים) המופיעים שעות ספורות לאחר הפסקת השתייה, בחולה השותה אלכוהול באופן קבוע ובכמויות גדולות. הסימנים והסימפטומים של גמילה מאלכוהול נובעים מפעילות יתר של המערכת האוטונומית וכוללים: רעד (תוך 6 שעות), בחילה והקאה, חרדה, טכיקרדיה, הזעה, ופרכוסים מסוג גרנד מל. כמו כן יכולות להופיע הזיות/אשליות חולפות/דלוזיות (תוך 10 שעות).

דליריום טרמנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות של דליריום טרמנס כתוצאה משימוש באלכוהול היא מצב חירום רפואי, כאשר המצב המסוכן ביותר הוא דליריום טרמנס. זהו מצב מסכן חיים המופיע במהלך 72 שעות ראשונות לאחר הפסקת שתיית האלכוהול ומתבטא בפעילות יתר קיצונית של המערכת האוטונומית כגון טכיקרדיה, חום, חרדה, אינסומניה ויתר לחץ דם. תסמונת זו מתפתחת אצל 5% מן החולים המכורים לאלכוהול והמאושפזים בבית החולים, לרוב אצל חולים לאחר 5–15 שנות שתיית אלכוהול, בעיקר שתיית כמויות גדולות בזמנים קצרים. התסמינים של Delirium termens כוללים:

  • תסמינים "רגילים" של תסמונת גמילה
  • עליה בחום (עד 38);
  • דליריום המתבטא בדרך כלל בהלוצינציות מגע בעלות תוכן אופייני - החולה חש שחיות זוחלות מתחת לעורו ונראה אותו מניע את גופו בניסיון לנער מעליו את ה"חיות" או בהלוצינציות ראיה שתוכנן אופייני - החולה רואה חרקים או חיות קטנות זוחלות על הקיר

הדליריום טרמנס נמשך לרוב ארבעה ימים ומלווה בתמותה של 20%.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה-DSM-IV-TR, קריטריונים דיאגנוסטיים לגמילה מאלכוהול כוללים את הבאים:

A. הפסקה או הפחתה של שימוש כבד וארוך באלכוהול.

B. שניים או יותר מהתסמינים הבאים, המתפתחים בתוך שעות עד ימים לאחר קריטריון A:

  1. היפראקטיביות של המערכת האוטונומית (הזעה, דופק מעל 100 פעימות)
  2. עלייה ברעד בידיים
  3. אינסומניה
  4. בחילה או הקאה
  5. הלוצינציות ראיה, שמיעה או מישוש, או אילוזיות
  6. אגיטציה פסיכומוטורית
  7. חרדה
  8. התקפי פרכוס מסוג grand mal

C. הסימפטומים תחת קריטריון B מביאים למצוקה קלינית משמעותית או בעיה בתפקוד חברתי, תעסוקתי או תפקודים חשובים אחרים.

D. הסימפטומים אינם מוסברים על ידי מצב רפואי כללי ואינם נגרמים כתוצאה מהפרעה נפשית אחרת. תחת הגדרה זו יש לציין האם קיימות הפרעות בתפיסה (פרספציה).

מבין סימפטומים אלו, תנועות של רעד לרוב מתפתחות תוך 6–8 שעות מהגמילה, הפרעות פסיכוטיות בתוך 12–24 שעות, ודליריום טרמנס בתוך 72 שעות עד שבוע. לעיתים תסמונת הגמילה מתפתחת ישירות לדליריום טרמנס.

טיפול בתסמונת גמילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת גמילה מאלכוהול מטופלת במתן בנזודיאזפינים שהראו יעילות בהפחתת פרכוסים, חרדה, טכיקרדיה, דליריום ועוד. אף על פי שטיפול בבנזודיאזפינים מוגדר כקו ראשון בטיפול בתסמונת הגמילה, מחקרים הראו שגם מתן של טגרטול יעיל.

הטיפול בדליריום טרמנס יהיה ראשית מניעה- מתן של בנזודיאזפינים למטופלים המתחילים להציג תמונה קלינית של גמילה מאלכוהול יכולה להביא למניעה של מצב זה. אם הדיליריום החל, יש לתת כלורדיאזפוקסיד מדי ארבע שעות או לוראזפם תוך ורידי. אין לתת תרופות אנטי פסיכוטיות שעלולות להוריד את סף הפרכוס. מבחינה תזונתית יש לתת דיאטה עשירה בפחמימות עם ערך קלורי גבוה. בנוסף, יש לדאוג למתן נוזלים ולתיקון אלקטרוליטים. קיימת חשיבות רבה לטיפול פסיכותרפי היות שהחולים בחרדה ומפוחדים ממצבם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.