תנועה ערבית להתחדשות
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מנהיגים | אחמד טיבי |
| תקופת הפעילות |
1990–הווה (כ־34 שנים) |
| אפיון | מפלגת שמאל ערבית-ישראלית |
| אידאולוגיות |
לאומיות ערבית[1][2][3][4] קידום האינטרסים של ערביי ישראל[5] פתרון שתי המדינות[6][7] |
| כנסות | חמש עשרה ואילך |
| אותיות | נ |
| שיא כוחה | 3 מנדטים (2020) |
| שפל כוחה | מנדט אחד |
| רשימה פוליטית |
חד"ש-תע"ל (2003–2006, 2019, 2022–) רע"ם-תע"ל (2006–2015) הרשימה המשותפת (2015–2019, 2019–2022) |
| נוצרה מתוך | בל"ד |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל[8][9][10] |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| הכנסת |
1 / 120 |
|
www | |
  | |
תנועה ערבית להתחדשות (בערבית: الحركة العربية للتغيير) או בראשי תיבות תע"ל, היא מפלגה לאומית ערבית בישראל שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 על ידי אחמד טיבי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות לכנסת ה-14 הוקמה תע"ל בשם "האיחוד הערבי" והתמודדה לכנסת אך פרשה לפני הבחירות, ולמרות זאת קיבלה 2,087 קולות.
לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדה מפלגת האיחוד הערבי, שבינתיים שינתה את שמה לתע"ל, עם מפלגת בל"ד לרשימה אחת. הרשימה זכתה ל-2 מנדטים: עזמי בשארה, יו"ר מפלגת בל"ד ואחמד טיבי, יו"ר מפלגת תע"ל, אך במהרה התפלגה לשתי סיעות נפרדות: בל"ד ותע"ל.
בבחירות לכנסת ה-16 התאחדה תע"ל עם חד"ש ברשימת חד"ש-תע"ל, כשטיבי שובץ במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת. בבחירות לרשויות המקומית בשנת 2003 התמודדה המפלגה בשתי מועצות בלבד, שבכל אחת מהם קיבלה מנדט אחד למועצת העירייה. בבחירות לכנסת ה-17 התמודדה תע"ל עם רע"ם, ברשימת רע"ם-תע"ל, כאשר טיבי משובץ במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 בחרה תע"ל את אחמד טיבי להמשיך לכהן כיו"ר המפלגה, את אוסאמה סעדי למקום השני, את רסאן עבדאללה למקום השלישי ואת אעתימאד קעדאן במקום הרביעי. הרשימה המשיכה באיחודה עם רע"מ ברשימת רע"ם-תע"ל, כאשר טיבי נשאר במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ה-18.
גם לקראת הבחירות לכנסת ה-19 נשמרה השותפות בין המפלגות השונות, וטיבי נותר במקום ה-2 של הרשימה המשותפת שנקראה רע"מ-תע"ל-מד"ע.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים רצה תע"ל לכנסת במסגרת הרשימה המשותפת, ששילבה בתוכה את כלל המפלגות הערביות בכנסת. יחד עם תע"ל רצו ברשימה זו המפלגות חד"ש, בל"ד ורע"ם. בבחירות השיגה הרשימה המשותפת 13 מנדטים, ולראשונה נבחרו שני חברי כנסת מטעם תע"ל - אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. במסגרת הסכם רוטציה ברשימה המשותפת, בפברואר 2018 נכנס לכנסת נציג נוסף מטעם תע"ל - ואאל יונס.
ב-8 בינואר 2019 הודיע אחמד טיבי, יו"ר המפלגה, על פיצול מהרשימה המשותפת ומאוחר יותר על ריצה יחד עם מפלגת חד"ש ברשימה אחת - חד"ש-תע"ל בהנהגה משותפת של יו"ר תע"ל אחמד טיבי ויו"ר חד"ש איימן עודה.[11] בהמשך בחרה המפלגה את מועמדיה בבחירות לכנסת העשרים ואחת: אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, סונדוס סאלח, ואאל יונס וחאלד חסונה.[12] בבחירות קיבלה הרשימה 6 מנדטים ולכנסת העשרים ואחת נכנסו שני נציגים של תע"ל.
בבחירות לכנסת ה-22 וה-23 התמודדה תע"ל במסגרת הרשימה המשותפת, שקיבלה 13 מנדטים בכנסת ה-22 ובכנסת ה-23 עלתה ל-15 מנדטים ותע"ל הצליחה להכניס נציגה שלישית לכנסת, סונדוס סאלח.
בבחירות לכנסת ה-24 מפלגת רע"מ החליטה לפרוש מהרשימה המשותפת ונציגי תע"ל שובצו במקומות 2, 5 ו-10 (טיבי, סעדי וסאלח בהתאמה) ברשימה המאוחדת. הרשימה קיבלה 6 מנדטים והכניסה שני נציגים לכנסת (טיבי וסעדי).
ביום הגשת הרשימות לבחירות לכנסת ה-25, למרות מאמצי גישור, מפלגת בל"ד החליטה לפרוש מהרשימה המשותפת ותע"ל הגישה רשימת מועמדים יחד עם חד"ש. תע"ל שיבצה מועמדים במקומות 2, 6, 8, 10 ו-15 (טיבי, סמיר בן סעיד, אעתימאד קעדאן, אחמד שוקיר וזיאד עווידה בהתאמה). חבר הכנסת אוסאמה סעדי הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים לקראת הגשת הרשימות.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרות המפלגה הן:
- המשך התמיכה בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני כדי להקים מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל בגבולות יוני 1967 ובירתה מזרח ירושלים וכן פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים באופן צודק על פי החלטות מועצת הביטחון. במסלול הישראלי-סורי לדרוש ולהאבק למען נסיגה מלאה מרמת הגולן וחתימת הסכם שלום עם סוריה וכן נסיגה מלאה מדרום לבנון וחתימת הסכם שלום עם לבנון כדי להגיע לשלום כולל ובר קיימא באזור.
- העלאת ושינוי המעמד החוקי והאזרחי של האזרח הערבי בישראל וצמצום הפערים בין הסקטור היהודי והערבי על ידי מדיניות "העדפה מתקנת" בכל התחומים כדי להגיע לשוויון בין המגזר הערבי והיהודי בכל תחומי החיים.
- הכרה בערביי המדינה כמיעוט לאומי, בדגש על הזהות התרבותית והלאומית הפלסטינית של ערביי המדינה וחשיבות הקשר הלאומי עם האומה הערבית. הקמת מערכת חינוך ערבית במסגרת משרד החינוך המשקפת את המציאות, הזהות וההיסטוריה של הערבים הפלסטינים בישראל[13].
- שחרור הווקף האסלאמי וניהולו באופן עצמאי על ידי ועד נבחר על ידי המוסלמים.
- להאבק למען ביטול מס רכוש, הכרה בכפרים הלא מוכרים והחזרת עקורי אקרית ובירעם לכפריהם.
- טיפול בבעיות ומציאת פתרונות לבעיות האזרחים הערביים בנגב ובערים המעורבות.
- להשתתף באופן פעיל בתהליך קבלת ההחלטות במדינה, להשפיע ולקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות.
- העלאת מעמד האישה הערביה בכל התחומים על ידי מדיניות של "העדפה מתקנת".
מוסדות המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימת המפלגה לכנסת נקבעת על ידי 175 חברי הוועידה הכללית של המפלגה.[14]
נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
| כנסת | חברי כנסת | הערות |
|---|---|---|
| מועמדים לכנסת ה-14 תחת השם האיחוד הערבי | מועמדים: אחמד טיבי, אוסאמה סעדי | הרשימה התמודדה בשם "האיחוד הערבי", זכתה באלפי קולות ונותרה מחוץ לכנסת ה-14 |
| הכנסת ה-15 (1999) במסגרת בל"ד | מנדט אחד: אחמד טיבי | הסיעה הוקמה ב-21 בדצמבר 1999 עם פרישתו של אחמד טיבי מבל"ד. |
| הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל | מנדט אחד (מתוך 3 לרשימה כולה): אחמד טיבי | |
| הכנסת ה-17 (2006) במסגרת רע"ם-תע"ל | מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אחמד טיבי | רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי רע"ם, ראו כאן. |
| הכנסת ה-18 (2009) במסגרת רע"ם-תע"ל | מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אחמד טיבי | רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי רע"ם, ראו כאן. |
| הכנסת ה-19 (2013) במסגרת רע"ם-תע"ל-מד"ע | מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אחמד טיבי | רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את מועמדי רע"מ ומד"ע, ראו כאן |
| הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת1 | 1–2 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): אחמד טיבי, אוסאמה סעדי2, ואאל יונס3 |
|
| הכנסת ה-21 (אפריל 2019) במסגרת חד"ש-תע"ל | 2 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): אחמד טיבי, אוסאמה סעדי | |
| הכנסת ה-22 (ספטמבר 2019) במסגרת הרשימה המשותפת | 2 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): אחמד טיבי, אוסאמה סעדי | |
| הכנסת ה-23 (2020) במסגרת הרשימה המשותפת | 3 מנדטים (מתוך 15 לרשימה כולה): אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, סונדוס סאלח | |
| הכנסת ה-24 (2021) במסגרת הרשימה המשותפת | 2 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): אחמד טיבי, אוסאמה סעדי |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תנועה ערבית להתחדשות (בערבית)
תנועה ערבית להתחדשות, ברשת החברתית פייסבוק- התנועה הערבית להתחדשות, באתר רשם המפלגות
- תע"ל, באתר הכנסת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ McKernan, Bethan; Kierszenbaum, Quique (2022-10-25). "'One seat could make the difference': Arab parties rally for votes in Israeli election". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-31.
- ^ The political odyssey of Ayman Odeh, Fathom
- ^ Alex Lederman, Knesset Elections 2021: A Guide to Israel's Political Parties, Israel Policy Forum, 2021-03-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Arab Politics in Israel: A Balance Sheet of Five Knesset Elections (2019–2022) and the Challenges of the Future, en.idi.org.il, 2022
- ^ Arab Movement for Renewal (Ta'al) Political Party, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ Hadash-Ta'al, Israel Policy Forum (באנגלית אמריקאית)
- ^ Arab-Israeli MK: In case of one-state solution, I would be prime minister, The Jerusalem Post | JPost.com, 2017-02-16 (באנגלית)
- ^ Khoury, Jack (2020-11-26). "Internal rift over potential collaboration with Netanyahu threatens to sink Arab party". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-03-31.
- ^
James Rothwell, Israeli far-Right leader handed top government security job, The Telegraph, 26 November 2022
- ^ Tofi Stoler and Adi Pick, Netanyahu’s Likud One Seat Behind Gantz’s Blue and White Party, CTECH - www.calcalistech.com, 2019-09-18
- ^ עמית סגל, בחירות 2019 | אחמד טיבי פורש מהרשימה המשותפת, באתר מאקו, 8 בינואר 2019
- ^ דני זקן, תעל בחרה את חמשת המקומות הראשונים ברשימה לכנסת, באתר גלובס, 15 בפברואר 2019
- ^ אתר האינטרנט הרשמי של תע"ל (בערבית)
- ^ יהונתן ליס, מות הפריימריז: המפלגות בוחרות לא לבחור, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2014
