תנאי בית דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנאי בית דין הוא תקנה מתקנות חז"ל, המחייבת את הבעל בסיפוק צרכים בסיסיים ועוד (ראה להלן) לאישה שאותה הוא נושא. התקנה קובעת את הימצאותם של תנאים קבועים, שיחולו גם בהיעדר הסכמות הבעל והאישה ואף בניגוד לרצונם. התנאי חל בהסתמך על בית הדין, הרואה את התקיימות התנאים בשטר הכתובה כמובנת מאליה, גם כאשר הם אינם מופיעים בו.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין הוא במשנה במסכת כתובות:

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין

מסכת כתובות פרק ד' משנה ז'

משנה זו קובעת כי תשלום כסף הכתובה נחשב לבסיסי במוסד הנישואים, וכי גם אדם שלא כתב כתובה לאשתו בעת הנישואים, וממילא לא התחייב בפירוש לשלם לה - נחשב למחויב בתשלום זה. כך נפסק גם להלכה.[1]

דוגמאות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתובה - מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אף אם לא נכתב במפורש.
  • כתובת בנין דכרין - חלק מהכתובה שמבטיח את זכויות בניה של האישה.[2]
  • חיוב מזונות - זכות האישה להיות ניזונת מנכסי הבעל.
  • חיוב ריפוי - חובת הבעל לרפא את אשתו כשחלתה. תנאי בית דין זה נכלל בתקנת חיוב מזונות.[3]
  • חיוב קבורה - חובת הבעל לקבור את אשתו כשמתה, כדרך המדינה.[4] תנאי בית דין זה נתקן כנגד חיוב האישה לתת לבעל את מעשה ידיה; כאיזון בהתחייבויות בעל ואישה.[5]
  • חיוב פדייה - חובת הבעל לפדות את אשתו כשנשבתה[6]. תנאי בית דין זה נתקן כנגד חיוב האשה לתת לבעל את פירות הנכסי מלוג; ואף הוא כאיזון בהתחייבויות בעל ואישה.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרך אבן העזר, סט, סעיף א ב, שולחן ערוך
  2. ^ מסכת כתובות, דף נב, עמוד ב
  3. ^ מסכת כתובות, דף נא, עמוד א, ברש"י שם
  4. ^ לשון הרמב"ם בהלכות אישות פרק יד הלכה כג: מתה אשתו – חייב בקבורתה, ולעשות לה הספד וקינים כדרך כל המדינה. ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת, ואם היה עשיר – הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יתר מכבודו – קוברין אותה לפי כבודה, שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת אפילו לאחר מותה
  5. ^ דין זה מובא במסכת כתובות, דף מז, עמוד ב וכך היא דעת רוב הפוסקים. אמנם דעת הראב"ן (סימן ל"ג) היא שחיוב הבעל לקבור את אשתו הוא כחיוב כל שבעה קרובים, ולא מתקנת בית דין
  6. ^ מלבד אשה שזינתה בשבי, שלדעת הר"ן (על כתובות דף נא, עמוד ב), אין חיוב על הבעל לפדותה
  7. ^ דין זה מובא במסכת כתובות, דף מז, עמוד ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.