תמורה (קורבנות)
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק י' |
|---|---|
| משנה | מסכת תמורה |
| ברייתא | מסכת תמורה |
| תלמוד בבלי | מסכת תמורה |
| משנה תורה | ספר קרבנות, הלכות תמורה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה פ"ז ספר המצוות, לאו ק"ו ספר המצוות, לאו ק"ז ספר החינוך, מצוות שנא–שנב ספר החינוך, מצווה שנ"ו |
  | |
המושג "תמורה" בהלכה מתייחס לפעולה של ניסיון המרת קדושת קורבן אחת בבהמה כשרה אחרת.
פעולה זו אסורה על פי התורה ואף המרת הקדושה אינה מתבצעת אלא הקורבן נשאר קודש. ומאידך הקדושה חלה גם על הבהמה המומרת, בנוסף לבהמה שהוקדשה לכתחילה. הבהמה המומרת נקראת תמורה.
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצווה מופיעה בתחילת פרשת ההקדשות שבסוף ספר ויקרא:
לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ, וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע--אוֹ-רַע בְּטוֹב; וְאִם-הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה, וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ.
— ויקרא כ"ז, י
דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיני תמורה[1] אינם חלים על הקדשים הבאים, שאותם לא ניתן להמיר והם בגדר "אינה עושה תמורה":
- בהמת תמורה
- ולד בהמת הקדש
- קורבן שאינו בהמה - עוף או קורבן מנחה
- קורבן של גוי - מדין תורה אינה עושה תמורה
המרה בבהמות הבאות אינה חלה כי הן אינן ניתנות להקרבה:
- כלאיים - בהמה שנולדה מהורים ממינים שונים.
- יוצא דופן - בהמה שנולדה בניתוח קיסרי.
- טומטום ואנדרוגינוס - כאשר לא ניתן לקבוע את מין הבהמה.
לעומת זאת, המרה בבהמה בעלת מום חלה מכיוון שהוא ממין שמובא כקורבן.
איש או אישה מישראל שהמירו קורבן בידיעת האיסור, בעדות שהתקבלה בבית דין ובהתראה, נענשים במלקות. מדרבנן, גוי שהמיר הבהמה מומרת. אין אדם ממיר בהמתו בקורבן שאינו שלו, אבל אם אמר בעל הקורבן "כל הרוצה להמיר ימיר", ממיר בה כל אדם. והממיר בקר בצאן או צאן בבקר, או כבשים בעזים או עזים בכבשים, או נקבות בזכרים וזכרים בנקבות, או שהמיר בהמה אחת במאה או מאה באחת, בין בבת אחת בין בזו אחר זו הרי אלו תמורה, ולוקה כחשבון הבהמות שהמיר.
דין התמורה שונה מקורבן לקורבן[2]:
- תמורת קורבן עולה - נקרב כעולה. אם היא נקבה או בעלת מום - תרעה הנקבה עד שייפול בה מום ותימכר, ויובא בכסף קורבן עולה.
- תמורת קורבן חטאת - אין מה לעשות איתה.
- תמורת קורבן אשם - תרעה עד שייפול בה מום, ומכספיה ירכש קורבן עולה.
- תמורת קורבן תודה - נקרב כתודה, אלא שאין צורך להביא איתה לחם כמו בקורבן תודה רגיל.
- תמורת קורבן שלמים - נקרב כשלמים לכל דיניו.
- תמורת קורבן הפסח - אם המיר בה קודם חצות י"ד ניסן, אין תמורתו קרבה, אלא תרעה עד שייפול בה מום, ויובא בכספיה שלמים. אם המיר בה אחר חצות י"ד ניסן, התמורה עצמה תקרב שלמים.
- תמורת הבכור והמעשר - ירעו עד שייפול בהן מום, ויאכלו: תמורת הבכור שייכת לכוהנים ותמורת המעשר לבעלים.
טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקב"ה רצה להטיל מורא בלב בני אדם בכל ענייני הקדש[3]. האדם מטבעו מנסה לחסוך וכך ירצה להחליף בהמה שהקדיש בבהמה פחותת ערך. אם יותר לו להחליף רע בטוב, יבא גם להחליף טוב ברע וכך כל החלפה נאסרה[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דב ברקוביץ, שורש הקדושה בשורש המרי, פורטל הדף היומי
- מאמרים בנושא תמורה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקורבנות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקורבנות | ||
| סוגי הקורבנות היסודיים | עולה • מנחה • שלמים • חטאת • אשם • בכור • מעשר | 
|
| קורבנות ציבור | קורבן התמיד • קורבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קורבנות יום הכיפורים • קיץ המזבח • פר העלם דבר של ציבור | |
| קורבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קורבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קורבנות יחיד נוספים | קורבן עולה ויורד • קורבן תודה • קורבן יולדת • קורבן גר • קורבן עוף • מנחת חינוך • קורבנות נזיר • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים | |
| הקרבת הקורבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה • מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • מליחה • הגשה • קמיצה • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • תמורה • מעילה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • בעבודת חבירו | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח העולה • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקורבנות בימינו • ריכוז הפולחן | |