תל יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיבוץ תל יצחק

במרכז התמונה קיבוץ תל יצחק, בחלקה העליון כביש 553 ומעליו בית הקברות, מתחת לכביש מכון משואה והבניין הגדול, הלבן, מימין, בית הדפוס של עיתון הארץ. הגגות האדומים בצד שמאל בית האבות "אחוזת פולג".תצלום אוויר, יוני 2018
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מועצה אזורית חוף השרון
גובה ממוצע[1] ‎30 מטר
תאריך ייסוד 1938
תנועה מיישבת העובד הציוני
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 834 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.5% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
5 מתוך 10
מכון משואה בתל יצחק
פסל לזכר גד מנלה ליד "בית גדי"

תֵּל יִצְחָק הוא קיבוץ במישור החוף מדרום-מזרח לעיר נתניה וליד יובל של נחל פולג, בתחום המועצה האזורית חוף השרון. כיום מונה אוכלוסיית הקיבוץ כ-300 חברים וילדים. בנוסף עליהם חיים ביישוב כמה מאות קשישים המתגוררים באחוזת פולג, בית אבות כפרי הצמוד לקיבוץ. סך כל החברים, הילדים והקשישים נכון לשנת 2016 כ-1,031 איש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ הוקם ביולי 1938 כיישוב חומה ומגדל על ידי עולים מגליציה שבפולין שהשתייכו לפלג "הנוער הציוני ב'" של ברית הציונים הכלליים, הפלג שלא השתייך להסתדרות. ההתיישבות בשרון הביאה לסופם את נדודי המייסדים[3]. היישוב תל יצחק נקרא על שמו של יצחק שטייגר שהיה ממנהיגי תנועת הנוער הציוני בגליציה. בדצמבר 1943 עבר הקיבוץ לתנועת "העובד הציוני", הפלג השני של ברית הציונים הכלליים שהשתייך להסתדרות[4].

מראשיתו התמודד היישוב עם המצב הביטחוני הרעוע במהלך המרד הערבי הגדול. בנובמבר 1938 נרצחה אחת מחברות המקום על ידי מחבלים, בעת שהביאה אוכל לשומרים בעמדות[5].

במשך השנים הצטרפו אליו גרעינים מתנועת "הנוער הציוני" בעיקר ממדינות דרום אמריקה: ארגנטינה, אורוגוואי, צ'ילה, קולומביה, פרגואי, ברזיל ועוד.

בשנת 1949 הוקם בקרבת הקיבוץ כפר הנוער נווה הדסה, אותו הקימו וניהלו במשך שנים רבות כמה מחברי הקיבוץ. תלמידי נווה הדסה הגרים בתנאי פנימייה, עבדו בעבר בענפי הקיבוץ.

בכניסה לתל יצחק, פועל מאז שנת 1997, "גרפופרינט" - בית הדפוס של קבוצת "הארץ".[6]

מקורות הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיבוץ יש ענפי חקלאות, כמו פרדסים לפירות הדר ואחרים. גידולי שדה משתנים בהתאם לעונות השנה. מפעל דבק, מפעל צעצועים, סופרמרקט, ובית אבות היוו מקורות הכנסה, כעת, מתוך העסקים הללו, קיימים רק הסופרמרקט ובית האבות, מקור ההכנסה המרכזי של הקיבוץ הוא הסופרמרקט, כיום, הוא הפך לרשת המונה חמישה סניפים: בתל יצחק, בבית יצחק, בבצרה, בבני ציון ובשכונת אגמים שבנתניה. זהו קיבוץ מופרט ורבים עובדים מחוץ לקיבוץ.

מכון משואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משואה (מכון)

בתל יצחק הוקם מכון משואה לזכר השואה והגבורה, ולזכר חברי תנועת הנוער הציוני שנספו בה. המכון כולל מרכז ללימודי השואה, מוזיאון היסטורי וכן את ארכיון הנוער הציוני. המכון עורך בכל שנה טקס בהשתתפות נציגי ממשלה ואמנים ידועי שם[7].

בית גדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף קיים בקיבוץ בית התרבות "בית גדי", לזכר גד מנלה, בן הקיבוץ שנהרג במרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן. סמוך לכניסה לבית התרבות הוקם פסל לזכרו של גד מנלה, הנראה עוצר בידיו ובגופו את הפולשים מן המזרח, מעשה ידיו של נתן רפופורט. הפסל נקרא "ארגמן" ומוקדש לסרן גד מנלה ואל"מ אריק רגב שנפלו באותו קרב ב-26 ביולי 1968 בבקעת הירדן. ארגמן הוא הלחם של שני השמות.[8]

התערוכה הבינלאומית אגרומשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 התקיימה תערוכת אגרומשוב בקיבוץ תל-יצחק, שעברה בשנת 1993 לקיבוץ געש ומשם לגני התערוכה בתל אביב.[דרושה הבהרה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוריאל זוהר, הענקים וילדי השמש, רומן משנת 1998 בהוצאת גוונים ובו מופיעה דמותו הדמיונית של הקיבוץ, בשם "גדניה", שבו מהדהד שמו של סרן גד מנלה, ככל הנראה. 333 עמודים.
  • אוריאל זוהר, "אהבתך מתבוננת בי מאחורי הגדר", סיפורים קצרים (גם על תל יצחק). הוצאת אחוה, חיפה, 167 עמודים, 2013.
  • שמעון בארי, "אחד מכם", רומן בהוצאת גוונים תל אביב, 253 עמודים, 2016. כל החלק הראשון של הרומן הוא על קיבוץ תל-יצחק והשם של הקיבוץ מופיע בו מספר פעמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל יצחק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ מענייני השעה, דבר, 29 ביולי 1938
  4. ^ תל יצחק ושרשים ל"העובד הציוני", דבר, 23 בדצמבר 1943
  5. ^ הדסה רושואלד, דבר, 6 בנובמבר 1938
  6. ^ ראה באתר קבוצת הארץ
  7. ^ ביניהם גם בני הקיבוץ המפורסמים.
  8. ^ ראה ההסבר בערך: ארגמן (מושב).