תלמיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תלמיד כיתה א' משנת 1954
תלמידת בית ספר בהודו

תלמיד הוא אדם שלומד, בין אם זה נעשה בעזרת מורים או חונכים ובין אם זה נעשה באופן עצמאי, כלומר באופן אוטודידקטי. התלמידים הלומדים ממורים נחלקים לאלו הלומדים במסגרת ממוסדת כלשהי, וללומדים במסגרות אחרות (למשל לימודי בית או חניכה אישית). את הידע הנלמד נהוג לבדוק בעזרת מבחן, אשר נועד לשקף את ההישגים האקדמיים של התלמיד.

המונח תלמיד משמש גם לציון ממשיך דרכו של אדם כלשהו, אשר שימש כמוביל דרך בתחום מסוים. לדוגמה: בתחום הפסיכולוגיה מלאני קליין נחשבת לתלמידתו של זיגמונד פרויד.

מוסדות חינוכיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ההתקדמות של התלמיד, האחריות על תפקודו האקדמי עוברת בהדרגה מהמורים וההורים אליו. ציור של תלמידים בכיתה משנת 1886.
תלמידים בכיתה בבית ספר

בין המסגרות הממוסדות ללימודים ניתן להזכיר את גן הילדים, בית הספר (הכולל: יסודי, חטיבת ביניים ותיכון), הסמינר למורים, המכללה, האוניברסיטה, הישיבה והכולל.

לתלמידים במסגרות השונות יש לעיתים שמות ייחודיים:

במסגרות חינוכיות רבות נהוג קוד לבוש ההולם את אופי המוסד או תלבושת אחידה לכל התלמידים.

אמצעי לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידים המשתמשים בכלי כתיבה ומחברות במהלך השיעור
תלמידים כותבים על גבי הלוח

אמצעי הלימוד של התלמיד הם מגוונים ביותר ופעמים רבות תהליך הלמידה מערב יותר מאמצעי לימוד אחד. אמצעים אלו כוללים:

התנהגות וניהול עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל תלמיד בעל אישיות ייחודית בפני עצמה[1]. הבדלים בין אישיים במיומנויות קשב ויכולת שליטה עצמית משפיעים רבות על ההתפתחות הרגשית-חברתית ועל ההצלחה האקדמית[2]. קושי בניהול עצמי יכול להוביל לקשיים בהסתגלות החברתית ולירידה בביצועים האקדמיים[2].

עם ההתקדמות של התלמיד בבית הספר האחריות על התפקוד האקדמי שלו עוברת בהדרגה מהמורים וההורים אל התלמיד עצמו. הדרישה מהתלמיד לניהול עצמי מתעצמת לקראת הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה[3].

דחיינות היא תופעה נפוצה מאוד באקדמיה. עם זאת, היא מצטמצמת כאשר הסטודנט בוחר את מסלול הלימוד מיוזמתו מתוך רצון לקידום עצמי וכאשר הוא נהנה מתהליך הלמידה[3].

הערכת תפקודו של התלמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מדידה והערכה בחינוך פורמלי

התעודה מרכזת את ציוני התלמיד ואופן התנהגותו עבור כל שנת לימוד. נהוג לחלק את התעודה מספר פעמים משנה.

תעודת בגרות היא תעודה מטעם משרד החינוך של ישראל המעידה על מילוי הדרישות הלימודיות בבחינות הבגרות.

השפעת טכנולוגיית המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות של טכנולוגיות מידע ותקשורת משפיעה על אופיו של התלמיד המודרני.

תלמידי המאה ה-21 חשופים כל העת למידע זמין ומגוון המשתנה בקצב מהיר. בהתאם לכך אין הם רואים עוד בבית הספר את מקור המידע היחידי או העיקרי עבורם[4].

הנגישות הרבה של המידע משפיעה על אופן החינוך אשר יאפשר לתלמידיו להשתלב בהצלחה בחברה בבגרותם. היא מפחיתה את הצורך ללמד את המידע עצמו ובמקביל מעלה את הצורך ללמד את הדור הצעיר כיצד להשתמש בו. כלומר, מטרת ההוראה היא להכשיר לומדים עצמאיים בעלי יכולת עיבוד מידע והבניה אקטיבית של ידע. עליה לפתח בקרב התלמידים כישורים ומיומנויות אשר מאפשרים התמודדות עם אתגרים מדעיים–טכנולוגיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים המתאימים לתקופה בה הם חיים[4].

התלמיד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל חוקקה מספר חוקים הנוגעים לתלמידים.

חוק לימוד חובה קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך (מגן חובה ועד סוף כיתה י"ב).

חוק זכויות התלמיד מסדיר את נושא זכויות התלמידים במערכת החינוך ובכך הופך את הפרתן לעבירה על החוק. אחד ההישגים הבולטים של מועצת התלמידים והנוער הארצית הוא הסעיף בחוק הקובע שחובה על כל מוסד חינוך, להוציא גן ילדים, לעודד הקמת מועצת תלמידים ואסור לו למנוע את הקמתה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות
  2. ^ 1 2 Rueda, M., Checa, P., & Rothbart, M. K. (2010). Contributions of Attentional Control to Socioemotional and Academic Development. Early Education And Development, 21(5), 744-764.
  3. ^ 1 2 Eunju Lee, (2005). The Relationship of Motivation and Flow Experience to Academic Procrastination in University Students. The Journal of Genetic Psychology: Research and Theory on Human Development, 166:1, 5-15.
  4. ^ 1 2 ד"ר עדי בן דוד (2012). תהליך החקר המדעי בכיתה — מהתאוריה למעשה. אאוריקה, גיליון 33.