תירבות (חברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש שבט נימיפו (נז פרס Nez Perce people), עַם אינדיאני, מצטלם בחליפה אירופית, 1868
ארבע התוצאות האפשריות של תהליך תירבות: 1. הפרדה 2. השתלבות 3. התבוללות 4. הדרה

תִּרְבּוּת (לועזית: אָקוּלְטוּרַצְיָה; על פי האקדמיה ללשון העברית: "סִגּוּל תַּרְבּוּת"), בסוציולוגיה, הוא תהליך חברתי בו קבוצות אנושיות רוכשות ומסגלות לעצמן את התרבות והערכים של זולתן כתוצאה ממגע ביניהן, כמעט תמיד מן הקבוצה הדומיננטית אל החלשות יותר.

אקולטורציה יכולה להתרחש באופן חופשי, תוך הכללה מרצון של יסודות מתרבות הרוב על ידי המיעוט המושפע, או תוך הכוונה מגבוה המיועדת להטמיע קבוצה מסוימת בחברה היוזמת. היא יכולה לערב גם סינקרטיזם, יצירת סינתזה חדשה מתוך היסודות המתמזגים. אקולטורציה נבדלת מ"אֵנקולטורציה", החופפת בערך לחיברות ומתארת את האופן בו היחיד משתלב בסביבתו. כמו כן, היא אינה זהה בהכרח עם טמיעה או התבוללות, "אסימילציה", המתייחסת לטשטוש ומחיקה של תרבות המיעוט וקבלה מלאה של זו השלטת. תהליכי אקולטורציה מתרחשים בין היתר בקבוצות כמו מהגרים הבאים לארץ חדשה, ילידים הנחשפים לשלטון קולוניאלי ומיעוטים אתניים שבוחרים או נדרשים להשתלב בחברות רוב.

התהליך עשוי להתבטא במישורים רבים: אימוץ שפת הסביבה, באופן כולל או חלקי (במקביל, אם כי באופן בולט פחות, זולגות מילים מלשון המיעוט החוצה); קבלת נורמות התנהגות, במודע ושלא במודע, בכל תחומי החיים: ביגוד, מזון, מיניות, חינוך ועוד; והפנמת הערכים ומערכות החשיבה של החברה המטמיעה. האקולטורציה, שהיא שלב דינמי, יכולה להביא לידי התבוללות מלאה בקבוצה הדומיננטית, אינטגרציה בה שומר המיעוט על הווייה נפרדת אך משתלב, הדרה שלו למעמד שוליים או ניכור והזרה, ואף תגובות ריאקציה חריפות המתגלמות בדחייה מודעת ונחרצת של תרבות הרוב ומאמץ מכוון לפתח זהות נגדית. בין תוצאות אלה ישנם שלבי ביניים רבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תירבות בוויקישיתוף