תינוק שנשבה

תינוק שנשבה לבין הגויים
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח, עמוד א'–עמוד ב
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א'–ג'
מקורות נוספים	חזון איש, יורה דעה, סימן ב', ס"ק כח

בתלמוד, תינוק שנשבה לבין הגויים הוא אדם יהודי, שכאשר היה תינוק - נפל בשבי, וגדל אצל הגויים. משום כך הוא לא למד תורה, אינו יודע את ההלכה, ואף אינו יודע את עיקרי האמונה היהודית. לכן, כאשר הוא עובר עבירות, הוא נחשב לאנוס או שוגג, ולא מזיד.

בהלכה המאוחרת יותר, הביטוי תינוק שנשבה מציין כל יהודי אשר – מסיבות שאינן תלויות בו – לא למד תורה מילדותו. החל מן המאה ה-19, עשו פוסקי ההלכה שימוש במושג כדי להתמודד עם מעמדם ההלכתי של חילונים שמקטנותם לא התחנכו לתורה ולמצוות.

בתלמוד

המונח מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, בהלכות שבת:

כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד? תינוק שנשבה לבין הגויים, וגר שנתגייר בין הגויים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה – אינו חייב אלא חטאת אחת.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח, עמוד ב'

הסוגיה עוסקת בילד יהודי קטן (תינוק, בלשון חז"ל) שגדל בקרב גויים, ובעקבות כך גדל כגוי לכל דבר ולא התוודע לדיני השבת. המחלוקת בין האמוראים שם היא האם אדם שגדל כך פטור מכל עונש, כדינו של אנוס, או מחויב בקרבן חטאת כדינו של שוגג.

בדברי הרמב"ם

רקע

ההלכה מבדילה בין יהודים לגויים בעניינים רבים. כמו כן, ההלכה קובעת לגבי יהודים מסוימים, כמו מומר, שהם נידונים כגויים בגלל התנהגותם או דעותיהם. עניינים אלו כוללים בין השאר:

• גוי אינו יכול להצטרף למניין.
• מגע של גוי ביין הופכת אותו לסתם יינם.
• שחיטה של גוי פסולה גם אם יהודי ראה שהשחיטה נעשתה כראוי.

באופן כללי, חייב יהודי לעזור ליהודי אחר, ”בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר 'אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה'”, אולם לגבי מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אמר הרמב"ם שהוא אינו בכלל ישראל ואין מצווה להצילו.

מומרים לעומת תינוקות שנשבו

לפי הרמב"ם, הקראים - למרות שאינם מאמינים בתורה שבעל-פה - אינם נחשבים ל"מומרים", אלא כתינוקות שנשבו:

מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה, לא מעלין; והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים.

במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות ליבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה, וכן כל הטועים אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו – הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם – הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ג', הלכה ג'

הקראים אינם גויים, וגם אינם שבויים. למרות זאת, הרמב"ם משתמש במושג "תינוק שנשבה לבין הגויים" בהשאלה, כדי לתאר אנשים שלא הייתה להם אפשרות ללמוד את התורה שבעל-פה מילדותם, ולפיכך אינם נחשבים למומרים.

בעת החדשה

הרב יעקב אטלינגר היה ככל הנראה מהראשונים בעת החדשה לדון בהיקף תחולת תינוק שנשבה. בתשובה משנת 1860, כתב הרב אטלינגר שאמנם ראוי להחמיר שלא לשתות יין שנגע בו יהודי שמחלל שבת בפרהסיא, אך מי שמקל יש לו על מה לסמוך, ובלבד ש”לא מבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור”. על הסיבה שיש מקום להקל כתב:

... והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא. אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר [...] ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום, ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד [רק] מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה על ידי תפילה וקדוש. ומה גם בבניהן אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, שדומין ממש לצדוקין [...] והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים".

דין חילונים בימינו

ישנם הגורסים שהחילונים בימינו נחשבים לתינוק שנשבה. בדומה לכך כתב הרב דוד צבי הופמן:

:

... ואפשר שסמכו על-זה מה שכתוב גם-כן בשו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג, שמחללי שבת בזמנינו נחשבים קצת כתינוק שנשבה לבין הנכרים, מפני שבעוונותינו הרבים רוב ישראל בארצנו מחללי שבת הם, ואין דעתם בזה לכפור בעיקרי אמונתנו, עיין שם. וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב, שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם, מפני שהם כתינוק שנשבה לבין הנכרים, וכו'. עוד יש סניף להקל, דבזמננו לא מיקרי מחלל שבת בפרהסיא, כיון שרובן עושין כן, דבשלמא אם רוב ישראל זכאין, ומעטים מעיזים פניהם לעשות איסור זה, הרי הוא כופר בתורה ועושה תועבה ביד רמה ופורש עצמו מכלל ישראל, אבל כיון דבעוונותינו הרבים רובם פורצים הגדר, תקנתם קלקלתם, היחיד חושב שאין זה עבירה גדולה כל כך ואין צריך לעשות בצנעה, ופרהסיא שלו כבצנעה, ואדרבה היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים, והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ.

— שו"ת מלמד להועיל חלק א סימן כט

דברים דומים כתבו הרב חיים עוזר גרודזנסקי והרב ישכר שלמה טייכטל.

דעת החזון אי"ש ותלמידיו

החזון איש כתב, על סמך דברי הרמב"ם, שבימינו כל החילונים הם אנוסים, משום שבימינו אין רואים ניסים והשגחת ה´ מאוד נסתרת ו"אין מי שיודע להוכיח" כלומר אין מי שיודע להציג בפניהם את חובתם לשמור את המצוות באופן שאם לא יקשיבו הם ייחשבו כרשעים. כמו כן כתב, שמותר לעשות עירוב חצרות גם אם אחד השכנים הוא תינוק שנשבה:

ותינוק שנשבה בין העכו"ם דינו כישראל ושחיטתו מותרת, שהוא בחזקת שאם יודעוהו וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא ראוי לשוב לא יזיד לבלתי ישיב. אמנם אחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב דינו כמומר; ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו. ומה שנחלקו האחרונים ז"ל בצדוקים בדורות האחרונים אי חשובי כאנוסים, היינו בהכרעת שיעור הידיעה שיודעים ממציאות ישראל ושאבותיהם פירשו מהם ונותנין כתף סוררת, אי דיינינן להו כשיעור ידיעה למחשב מזיד כו', או לא ואכתי אנוסים הם. ובאמת צריך לדון על כל איש ואיש בפרט. וכמו כן, אותן שאבותיו פרשו מדרכי ציבור והוא נתגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבר, ונמי צריך לימוד שעור ידיעתו אי לא חשוב מזיד, ואותו שדיינינן ליה כאנוס זוכין עירוב עבורו.

— חזון אי"ש, הלכות עירובין סימן פז אות יד

הרב אליהו ירוחם דרבקין, רב רמתיים והוד השרון, העיד שהחזון אי"ש אמר לו להעלות לתורה חילוניים, שהם בגדר תינוק שנשבה. וכן העיד עליו הרב חיים ברים:

המליץ על ישראל בדור עני שכזה, ואמר 'דור שכולו זכאי' הכוונה על אחינו בני ישראל התינוקות שנשבו, הם המה כולו זכאי. כי לא באשמתם ולא ברצונם מרו את פיו, ומה יעשה הבן שלא ידע מעולם את אביו

— קונטרס "מרבה חיים", ספר "מעשה איש" חלק ז עמ' כט

רבים מתלמידי החזון אי"ש החזיקו בעמדה זו:

בעמדה זאת החזיקו גם הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב אהרן יהודה לייב שטינמן, הרב גרשון אדלשטיין, הרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים קניבסקי, רבי מנחם מנדל שניאורסון והרב מרדכי אליהו. גם הרב עובדיה יוסף תמך בעמדה זאת, והזכיר במיוחד את בתי הספר החילוניים או קרובים להם, שאינם מחנכים לשמירת תורה ומצוות.

לעומת זאת, היו שסירבו להחיל את הגדרת "תינוק שנשבה" על חילונים, וטענו שמכיוון שיש מסביבם דתיים והם רואים את מעשיהם, לא ניתן לטעון שהם תינוקות שנשבו. בעמדה זאת החזיקו, למשל, הרב עובדיה הדאיה לפחות לגבי מחללי שבת בפרהסיה, הרב ישראל דוד הארפענעס והרב יוסף קאפח.

הרב יצחק הרצוג כתב שספק אם חילוני כשר לעדות מכיוון שהוא מודע למחאות הדתיים על חילול שבת ונראה שגם הוא סבר שאין לחילוני דין תינוק שנשבה.

אחד מגדולי תלמידיו של החזון איש, הרב שמואל הלוי ואזנר הסתייג מהקביעה הגורפת שחילונים בני ימינו נחשבים כתינוק שנשבה, ולכן פסק בניגוד לעמדת רבו במגוון סוגיות שנגזרות מהגדרה זו.

גם הרב יוסף שלום אלישיב סבר שהחילונים של היום אינם נחשבים תינוקות שנשבו, מפני שהם נחשפים לקיומן של המצוות ומקיימיהן, וכי רק לגבי חובות מוסריות אנושיות, יש להתייחס אל החילונים כאל תינוקות שנשבו. הוא טען שאולי ניתן להחיל דין "תינוק שנשבה" על יהודים שעלו לאחרונה מברית המועצות לשעבר.

הרב יואל בן נון טען שרבים האומרים שיש לדון את החילונים כתינוקות שנשבו אינם מתכוונים לכך, ולקרוביהם הם אומרים שיש לדונם כגויים או מומרים.

לגבי יוצאים בשאלה

באחת מאגרותיו בענייני שידוכים, כתב הרב יעקב ישראל קניבסקי שיש לברר אולי נתקלקל אחיה של הכלה טרם נתחנך בתורה ויראת שמים ונטמע בין הגויים מבלי דעת ענייני התורה הקדושה, אשר הוא בגדר תינוק שנשבה, שאולי על כיוצא בזה לא כוונו חז"ל, מאחר שלא ברצונו בחר ברע. הרב גרשון אדלשטיין מחזיק בעמדה זו שבשל רוח שטות גם החוזרים בשאלה מוגדרים כתינוק שנשבה.

הרב קוק (ואחרים כמותו) כתב שאפילו מי שגדל בסביבה דתית ולאחר מכן חזר בשאלה נחשב תינוק שנשבה, מכיוון שרוח הזמן מלא בכפירה הרווחות בדור.

לעומת זאת, אחרים כתבו שמי שיצא בשאלה אינו תינוק שנשבה. למשל, הרב משה פיינשטיין כתב שמסתבר שמי שגדל במקומות שיהודים כשרים נמצאים שם וגם אבותיהם מאמינים בה' והיו יכולים להיגרר אחרי הכשרים, ובמיוחד שבן נוטה להמשך אחרי אביו ורק בבחירתו התפתה ללכת אחרי הרשעים נחשב לכופר ואינו מוגדר כתינוק שנשבה, והביא ראיה לדבריו מהרמב"ם. הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שיהודים ההולכים לבית כנסת קונסרבטיבי יש להם דין תינוק שנשבה, אבל הרב הקונסרבטיבי שמנהיג את הקהילה נחשב מומר ואינו תינוק שנשבה שכן הוא למד בישיבה ופרש.

גם לפי רוב מי שגורסים שלחילונים יש דין תינוק שנשבה, דין תינוק שנשבה חל גם על חילוניים שמחללים שבת בפרהסיה. אולם, הרב אהרן סולובייצ'יק כתב שלדעת התוספות והרשב"א יש הבדל בין סתם תינוק שנשבה לבין תינוק שנשבה שהוא גם מחלל שבת בפרהסיא, וכי מחלל שבת בפרהסיא, אפילו הוא תינוק שנשבה, נידון כמומר.

הלכות הנוגעות לדין תינוק שנשבה

דין תינוק שנשבה נוגע למגוון נושאים. למשל:

• החזון איש כתב את הסברה שתינוק שנשבה מחייב בייבום וחליצה, בניגוד למומר שאינו מחייב את אלמנת אחיו בייבום וחליצה.
• רבי יעקב אטלינגר כתב שתינוק שנשבה אינו פוסל את היין שהוא נוגע בו להיות "סתם יינם"
• הרב אהרן סולובייצ'יק כתב סברה שתינוקות שנשבו כשרים לעדות, עניין שנוגע במיוחד להלכות קידושין, שכן אם אין עדים כשרים לקידושין הם אינם תופסים והאשה אינה צריכה גט כדי להתחתן עם אחר
• מותר להלוות לגוי בריבית, בניגוד ליהודי שאסור להלוות לו בריבית. החכמת אדם מחלק לשלוש רמות: מומר שראוי להחמיר לא להלוות לו בריבית הואיל והוא נחשב כגוי, הרשעים דשבקי היתירא ואכיל איסורא שעוד יותר יש להחמיר לנהוג בהם כיהודים, ותינוק שנשבה ואינו יודע מתורת ישראל כלל שמעיקר הדין אסור להלוות לו בריבית.
• הרב ישראל דוד הארפענעס כתב שיש לחלל שבת כדי להציל תינוק שנשבה, בניגוד למומר שאין להצילו אם הדבר כרוך בחילול שבת.

היו שחלקו וסייגו את תחולת דין תינוק שנשבה להלכות מסוימות בלבד. למשל, על אף שהרב יוסף שלום אלישיב סבר שחילונים אינם נחשבים בדין "תינוק שנשבה", לגבי חובות מוסריות אנושיות הוא אמר שיש להתייחס אליהם כאל תינוקות שנשבו.

ביקורת חוץ-הלכתית

יש מבין החילונים המביעים ביקורת על הגדרתם כתינוקות שנשבו, הן משום שלטענתם היא איננה עומדת במבחן המציאות, והן משום שהיא נתפסת כהתנשאות של דתיים על חילונים. בתשובה לטענות אלו הוצגה תפיסה מורכבת יותר של המושג "תינוק שנשבה", שלפיה לא מדובר בשלילת הבחירה החופשית של האדם אלא בתיחום הבחירה החופשית שלו למרחב התרבותי והערכי שלתוכו הוא נולד, ובהקשר הספציפי – לעולמה של היהדות החילונית; באותה מידה שבחירתו החופשית של האדם הדתי מתוחמת לעולמו שלו. תפיסה מורכבת זו מנוגדת להשקפות החילוניים, מכיוון שבבסיסה נמצאת התפיסה לפיה תיחום הבחירה החופשית של האדם הדתי עולה על זו של החילוני ^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• יציאה בשאלה

לקריאה נוספת

• אביעזר רביצקי, חירות על הלוחות, תל אביב: 1999, עמ' 128–133 ועמ' 229–232, ושם ביבליוגרפיה נוספת
• אדם פרזיגר, "זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר", בתוך: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים), אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים, ירושלים: תשס"ו
• תמר אלאור, "תינוקות שנשבו": תפיסת החילוניות בקהילה החרדית, מגמות לד, 1, תשנ"ב, עמ' 104–121
• הרב יואל שוורץ, התנהגות עם מי שאינם שומרי תורה, חשיבותו של כל יהודי לעומת אסור התחברות עם הרשעים.

קישורים חיצוניים

• הרב יואל בן־נון, קהל שוגג ומי שחזקתו שוגג או טועה, אקדמות י, עמ' 225–267
  • הרב מיכאל אברהם, מה בין "קהל שוגג" ל"תינוק שנשבה"?, אקדמות י"א – תגובה לדברי הרב בן־נון
  • הרב יואל בן־נון, כולם שוגגים, אקדמות יא, עמ' 175–181 – תגובה לתגובתו של הרב אברהם
• הרב אברהם וסרמן, תינוק שנשבה – המושג והשלכותיו ההלכתיות, צהר ד, עמ' 31–41
• הרב חיים נבון, מעמדם של החילוניים בהלכה , באתר ישיבת הר עציון
• מאמרים בנושא תינוק שנשבה, באתר ספריית אסיף