תותח אורליקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תותח אורליקון
20-mm-Oerlikon-Kanone
תותח אורליקון המותקן על ספינת סיור קלה
תותח אורליקון המותקן על ספינת סיור קלה
מידע כללי
סוג מודל נשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מייצרת שווייץשווייץ שווייץ
יצרן Oerlikon Rheinmetall Air Defence עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת ייצור 1940 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1940–הווה (כ־84 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכה מרכזית מלחמת עולם שנייה
מידע טכני
אורך 2,210 מ"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 68.04 ק"ג
מהירות 830 מ'/ש' עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכות נשק
קליבר 20 מ"מ
אורך קנה 1,400 מילימטר
סוגי תחמיש 20 mm cartridge, 20 mm HE עריכת הנתון בוויקינתונים
זווית צידוד 360 מעלות
זווית עלרוד 10°- עד 90°+
קצב אש 450 כדורים לדקה
מהירות לוע 835 מטר לשנייה
טווח מקסימלי 3,050 מטר (אנכי)
4,400 מטר (קרקע)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורליקוןאנגלית: Oerlikon), הוא שם כולל לסדרת תותחים קלים אשר עוצבו על ידי הגרמני ריינהולד בקר (Reinhold Becker) לאחר מלחמת העולם הראשונה, ונמצאים עדיין בשימוש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיתוח המקורי של בקר לתותח אוטומטי קל בקוטר 20 מ"מ התבסס על מנגנון של טעינה עצמית (blowback) כתוצאה מן התנועה אחורנית של בית המחסנית בהשפעת לחץ הגזים הנוצר בעת הירי. הדגמים הראשונים היו בעלי קצב אש של כ-300 כדורים לדקה, ומהירות לוע של כ-490 מטר לשנייה, ושימשו בעיקר כנשק נגד מטוסים וכתותח מוטס.

לאחר המלחמה וכתוצאה מן האיסור שהוטל על גרמניה לפתח ולייצר כלי נשק, הועבר המשך היצור והפיתוח של התותח לחברה שווייצרית. בשנת 1924 הוצג דגם מהיר וחזק יותר של התותח בעל קצב אש של כ-350 כדורים לדקה.

בשנת 1927 הוצג דגם נוסף של התותח בעל מהירות לוע גבוהה משמעותית של 830 מטר לשנייה אשר הושגה על חשבון הקטנת קצב האש לכ-280 כדורים בדקה. מטרת השינוי היה לשפר את עוצמת האש ואת יכולתו של התותח לשמש כנשק נגד טנקים ונגד מטוסים.

בשנת 1935 הציגה החברה פיתוח משמעותי נוסף של התותח אשר היה ניתן להתקנה בתוך או מתחת לכנפיים של מטוסי קרב. הדגמים שהותקנו על מטוסי הקרב היו בדרך כלל בעלי קצב אש של כ-500 כדורים בדקה ומהירות לוע של כ-600 מטר לשנייה. השינוי דרש בנוסף גם פיתוח של מנגנון הפעלה מרחוק על ידי הטייס. בנוסף לכך, ובמטרה להתגבר על הצורך לחימוש מחדש מדי זמן קצר, פותחו מחסניות תוף גדולות יותר עבור התחמושת שהכילו עד 100 כדורים לעומת המחסניות בנות 15 הכדורים מן הדגמים הראשונים.

בשנות ה-30 מכרה החברה לחברות אחרות במדינות זרות רישיונות לפתח ולייצר דגמים נוספים של התותח. בתקופת מלחמת העולם השנייה הותקן התותח במטוסי הקרב מדגם מסרשמיט הגרמנים וזירו היפניים ונכנס לראשונה באופן משמעותי גם כנשק המותקן באוניות הקרב כנשק נגד מטוסים. התותחים הראשונים בצי הבריטי הותקנו ב-1941, ונכנסו לשירות בצי האמריקני בשנת 1942 כאשר הם מחליפים את המקלע הכבד של בראונינג.

כיום משמש התותח בעיקר כנשק בפעילות ביטחון שוטף והגנה חופית בספינות סיור קלות.

שימוש ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת ההתשה, במסגרת פעילות מערך הנ"מ, הוסבו צריחי 0.5 מ"מ 4־קני, לצריחי 20 מ"מ מסוג "אורליקון" דו־קני. התותחים הותקנו על נגמ"שי B.T.R שלל.[1]

תותח האורליקון הותקן גם על חלק מספינות חיל הים הישראלי. נכון לשנת 2011 תותח מסוג זה הוצא משירות בחיל הים הישראלי. במקומו נכנסו לשירות עמדות מיני טייפון, מק"כ 0.5 אינץ' וטייפון בעל תותח בושמאסטר 25 מ"מ(אנ') בהתאמה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תותח אורליקון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גנמ"מ 66, באתר "מרכז מורשת והנצחה למערך ההגנה האווירית"