תוספת יוקר
תוספת יוקר היא תוספת שכר שנועדה להעלות את השכר האפקטיבי של שכירים, כתוצאה מאינפלציה, הגורמת לירידת כח הקניה של שכרם. ישנם שני סוגים של הסכמי תוספת יוקר:
הסכם חד פעמי לתוספת יוקר, הכולל את המרכיבים הבאים:
- שיעור תוספת היוקר
- רכיבי השכר שעליהם מקבל העובד תוספת
- תקרת שכר לפיו תחושב התוספת
הסכם מסגרת לתקופה ארוכה (שנה או שנתיים), שבו נקבעים הגורמים הבאים:
- המדד לפיו מתבצעת ההצמדה של השכר
- תנאים שהפרתם גורמים לתשלום תוספת היוקר
- שינוי שיעור תוספת היוקר כתוצאה משינוי ערך הכסף בשנים שקדמו להסכם (השינויים באים לידי ביטוי בעליה במדד)
במקרים רבים נחתם הסכם תוספת היוקר במסגרת "עסקת חבילה", הכוללת שינוי מועד תשלום התוספת ולעיתים אף הקטנה של שיעור התוספת.
תוספת יוקר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל נחתם, בעת הצורך, הסכם תוספת יוקר בין ההסתדרות הכללית ובין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. להסכם מוצא צו הרחבה המחיל אותו על כל המעסיקים וכל השכירים במשק.
צו הרחבה על כלל המועסקים במשק לעניין תוספת יוקר הוצא בשנת 2003, בעקבות האינפלציה הגבוהה יחסית בשנת 2002 (6.5%). בהסכם שנחתם נקבע, שתוספת יוקר נוספת תשולם אם שיעור האינפלציה השנתית יגדל ביותר מ-8 אחוזים.[1]; בעבר, בשנות ה-80 וה- 90, תוספות יוקר ניתנו כדבר שבשגרה[2].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תני גולדשטיין, המחירים עולים, האם נקבל תוספת יוקר?, באתר ynet, 4 במרץ 2011
- ^ קישור להסכמים וצווים משנות ה-80 וה-90.