תוכנית ריינג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמונה ראשונה של הירח שצולמה על ידי הגשושית ריינג'ר 7, 1964

תוכנית ריינג'ראנגלית: Ranger program) הייתה תוכנית בלתי מאוישת לחקר הירח שהופעלה על ידי נאס"א בשנות ה־60, שנועדה להשיג תמונות קרובות של פני הירח. התוכנית כללה 9 גשושיות, שמטרת ה־7 האחרונות (שתי הראשונות היו גשושיות ניסוי) הייתה להתרסק על פני הירח תוך צילומו. עם זאת, בכל הגשושיות הראשונות ששוגרו לירח נמצאו תקלות שונות שבגללן לא התאפשרה קבלת תמונות, זאת עד ריינג'ר 7, ששוגרה ב־1964, שהייתה לראשונה שהצליחה לשדר תמונות ראשונות של פני הירח, ולאחריה שוגרו עוד שתי משימות ריינג'ר מוצלחות.

התוכנית החלה ב־1959, והוצאה לפועל בשלושה שלבים. לכל שלב היו משימות שונות וטכנולוגיות משופרות יותר שהתפתחו עם הזמן. מתכנני משימות JPL תכננו שיגורים רבים מכל גרסה כדי להשיג את מרב הניסיון ההנדסי והמדעי ולהבטיח לפחות משימה אחת מוצלחת. סך כל התוכנית (ריינג'ר 1–9), כולל המחקר, הפיתוח והשיגור עלו כ־170 מיליון דולר.

מבנה הגשושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל גשושית ריינג'ר היו שש מצלמות. המצלמות היו זהות אך עם הבדלים בזמן החשיפה, שדות ראייה, עדשות ושיעורי סריקה. מערכת המצלמות חולקה לשני ערוצים: P ו־F. כל ערוץ קיבל ספקי כוח, טיימרים ומשדרים נפרדים. לערוץ F היו שתי מצלמות: A ו־B. לערוץ P היו 4 מצלמות: P3 ,P2 ,P1, ו־P4. התצלום האחרון שנערך על ידי ערוץ F צולם בין 2.5 ל־5 שניות טרם ההתנגשות בירח, בגובה של כ־5 ק"מ, והתצלום האחרון של ערוץ P צולם בין 0.2 ל־0.4 שניות לפני ההתנגשות (גובה של כ־600 מטר). התמונות שסיפקו הגשושיות היו טובות הרבה יותר וברזולוציה גבוהה יותר מצילומים שצולמו מכדור־הארץ.

רשימת המשימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות בלוק 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריינג'ר 1 - שוגרה ב־23 באוגוסט 1961, השיגור נכשל.
  • ריינג'ר 2 - שוגרה ב־18 בנובמבר 1961, השיגור נכשל.

בלוק 1, שכלל שני שיגורים של ריינג'רים למסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ, בדק את טיל האטלס־אג'ינה ואת ציוד הגשושית, מבלי לנסות להגיע לירח.

משימות בלוק 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריינג'ר 3 - שוגרה ב־26 בינואר 1962, הגשושית החטיאה את הירח.
  • ריינג'ר 4 - שוגרה ב־23 באפריל 1962, תקלה בגשושית לא אפשרה לקבל ממנה תמונות, התרסקה על הירח.
  • ריינג'ר 5 - שוגרה ב־18 באוקטובר 1962, הגשושית החטיאה את הירח.

בלוק 2 כלל שלוש גשושיות ששוגרו אל עבר הירח ב־1962. הריינג'רים מבלוק זה כללו מצלמות טלוויזיה, חיישני קרינה, וסייסמוגרף בקפסולה נפרדת שתוכננה להאט באמצעות רצועות עץ בלזה שציפו אותה במטרה לרכך את ההתרסקות. שלושת הריינג'רים מבלוק זה שוגרו בהצלחה על גבי טיל אטלס־אג'ינה B, אך כשלו כולם בהמשך משימותיהם. ריינג'ר 3 שוגרה בהצלחה ועקב טעות בניווט החטיאה את הירח לחלוטין ללא התרסקות. ריינג'ר 4 שוגרה בהצלחה והגיעה אל הירח, אך כל מערכותיה כשלו קודם לכן ולא נתקבלו ממנה תמונות. הקשר עם הקפסולה ששוחררה מגשושית זו אבד כשעברה לצד הירחי הנסתר. ריינג'ר 5 החטיאה את הירח ב־724 ק"מ וגורלה היה כשל ריינג'ר 3. כל גשושית בבלוק זה שקלה 331 ק"ג. אף מידע מדעי משמעותי לא הושג.

משימות בלוק 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוק 3 כלל 4 שיגורים בשנים 1964–1965. גשושיות אלו צוידו במצלמות טלוויזיה שנועדו לצלם את פני הירח במהלך התקרבותן אליו. ככל שהתקרבו אל הירח צולמו פרטים קטנים יותר ויותר שלא ניתנו לצפייה מטלסקופים בכדור־הארץ.

הגשושית הראשונה מהבלוק, ריינג'ר 6, שוגר בהצלחה, אך מצלמותיו כשלו ולא נתקבלו תמונות.

שלוש הבאות, עם מצלמות טלוויזיה משופרות, השלימו את משימותיהן בהצלחה. ריינג'ר 7 צילמה את דרכה אל נקודת ההתנגשות שלה בים קוגניטום, הנמצא דרומית למכתש קופרניקוס, ושלחה 4,316 תצלומים אל מפעיליה. מהתמונות החדשות עלה כי המכתשים הם מראה דומיננטי ביותר על פני הירח, אף במקומות הנראים מישוריים לחלוטין, וכי בכל מכתש ישנם עוד מכתשים קטנים יותר וכן הלאה.

בחודש פברואר 1965, התרסקה ריינג'ר 8 בים השלווה, מקום בו נחתה אפולו 11 ארבע וחצי שנים לאחר מכן. היא צילמה 7,137 תמונות, שהשתרעו על שטח רחב יותר, וחיזקו את המסקנות שנלמדו מריינג'ר 7. כחודש לאחר מכן התרסקה ריינג'ר 9 לתוך מכתש אלפונסוס, ושלחה 5,814 תמונות. התמונות, שצולמו עת הייתה השמש בזווית נמוכה מאוד, הראו בבירור את מראות ה"מכתש בתוך מכתש".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית ריינג'ר בוויקישיתוף